תביעת פיצויי פיטורים והפרשי שכר כנגד מעסיק שטוען להעדר יחסי עובד-מעביד

התובע, מר רוני נגר (להלן: "רוני"), הגיש תביעה זו נגד הנתבעות, בה הוא טוען כי הועסק על ידן כמנהל רשת חנויות "הסטוק", מיום 1.7.16 עד לפיטוריו ביום 6.12.18.

המחלוקות הטעונות הכרעה בתביעה להלן המחלוקות הטעונות הכרעה: האם היתקיימו בין רוני לבין הנתבעות יחסי עובד ומעסיק או שמא נכונה טענת "הסטוק" ו"קונספט" כי "הסטוק חדרה" סיפקה ל"הסטוק" שירותים במסגרתם פעל רוני כעצמאי, ואף זאת רק עד חודש 4/17, ואילו החל מ-5/17 נתן רוני את שירותיו לסקטור בלבד.

ככל שייקבע כי היתקיימו בין רוני לבין חברות רשת הסטוק יחסי עובד ומעסיק, מהו השכר שעל פיו יש לחשב את זכויותיו של רוני, והאם נכונה טענת הרשת כי "השכר החלופי" של רוני צריך להיגזר משכרו של שלומי, או שמא נכונה טענת רוני כי הוכח שהבסיס ההסכמי של ההיתקשרות בין הצדדים היה העסקה במשרה מלאה תמורת שכר בסך 12,000 ₪ נטו.

מה היו שעות עבודתו של רוני והאם הוא זכאי לגמול עבודה בשעות נוספות? האם רוני זכאי לשכר בגין שישה ימי עבודה בחודש 12/18 ולדמי הודעה מוקדמת? האם זכאי רוני לפצוי בשל פיטורים שלא כדין? האם זכאי רוני לפדיון 26 ימי חופשה? האם הוכיחה הרשת כי רוני ניצל מעבר לחמישה ימי חופשה שרוני אישר שניצל? האם זכאי רוני לדמי הבראה? האם זכאי רוני לפצוי בשל אי מסירת הודעה בכתב על תנאי עבודה? המחלוקות הטעונות הכרעה בתביעה שכנגד? האם נכונה טענת הסטוק כי על רוני להשיב מחצית מהתשלומים ששולמו לו עד לחודש 4/17 ואת כל התשלומים ששולמו לו החל מ-5/17? העדים מטעם רוני צורפו תצהירים לכתב התביעה של רוני עצמו, וכן של רו"ח נסימיאן וגבי.

היא מבוססת, בין היתר, על גרסת הנתבעות בדבר העדר יחסי עובד ומעסיק, טענה שנדחתה לעיל.

בית הדין מחליט להפחית את פצויי הלנת השכר ולהעמידם על הפרישי הצמדה וריבית מיום 10.1.19 עד לתשלום בפועל, שכן לאחר שהצדדים הסכימו ביניהם כי תמורת עבודתו של רוני תשולם באמצעות חשבוניות של חברת "הסטוק חדרה", ועל רקע הנסיבות המיוחדות שברקע הסיכסוך בין הצדדים, אי תשלום השכר לרוני נבע ממחלוקת שאין לומר עליה שלא היה בה ממש.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעות תשלמנה לרוני את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 10.1.19: שכר עבודה לחודש 12/18 בסך 4,304 ₪.

התביעה שכנגד נדחית.

בפני ביה"ד תביעת התובע, מוזיקאי, לקבוע כי בינו לבין הנתבעת – התזמורת היתקיימו יחסי עובד מעסיק, לקבוע כי שכרו של התובע הנו בהתאם להסכם ההעסקה של נגן שכיר שצרף, ולקבוע כי היתנהלות הנתבעת כלפיו, לאחר שנבחר לועד עובדים, מהוה פגיעה אסורה בעובד על רקע פעילות בהתארגנות עובדים ראשונית על פי חוק הסכמים קבוציים.

מכוח תביעות אלה ביקש אף זכויות כשכיר בגין הפרישי שכר, תגמולים, הבראה, חופשה, נסיעות, הודעה מוקדמת, הודעה על תנאי עבודה, פצויי פיטורים ומענקי כלים.

עוד טענה כי בהעדר יחסי עובד ומעסיק אף לא היה רשאי להציג מועמדותו לועד, ולכן גם לא קמה לו הזכות להישתתף בהתארגנות עובדים ראשונית ובכלל ולא קמים לו הסעדים לפצוי בגין עניין זה. העובדות הנתבעת, תיזמורת ירושלים מזרח ומערב – קרן אהבת קדומים (להלן: התזמורת או הנתבעת) היא עמותה ללא כוונת רווח, אשר ממשיכה את התזמורת האנדלוסית אשדוד שפורקה.

בהסכם הקבוצי, מבלי להתיחס לתוקפו בשלב זה, מדובר בסכומים קטנים, 500,₪ 600 ₪ לשנה לפי סקציה, ורק "כנגד הצגת קבלות" כך במפורש! לעומת זאת התובע תבע 20,000 ₪ בטענה כי במהלך 49 חודשים הוציא סכומים רבים לאחזקת הסקסופון ורכישת סקסופון האלט.

...

בראש הפרק הנוסף בדבר פיטוריו בשל היותו מקים התארגנות ראשונית ובחירתו כיו"ר ועד , בחנו את מבחני הפסיקה, את העובדות הספציפיות בהליך ומצאנו כי גם ראש פרק זה אינו מקנה לתובע פיצוי כלשהו.

אין חולק על מקצועיותו המוסיקלית ואף אין חולק שכולם אהבו אותו, ההנהלה והעובדים כאחד, אולם לגופו של עניין דין מכלול תביעתו להידחות על שני ראשיה ורכיביהם.

לאחר ששקלנו בכובד ראש את עניין ההוצאות, את כל האמור לעיל ותוצאת ההליך , על התובע לשלם שכ"ט ב"כ הנתבעת בסך 10,000 ₪.

בהודעתו מיום 22.10.19, צימצם ומיקד התובע את סכומי תביעתו והעמידם על הרכיבים והסכומים כדלקמן: פצויי פיטורין (20,675 ₪), הלנת פצויי פיטורין (5,000 ₪), הפרישי שכר עבודה ושכר בגין עבודה בשעות נוספות (167,827 ₪), פצויי הלנת שכר עבודה (5,000 ₪), גמול מנוחה שבועית (70,000 ₪), הפרשות לפנסיה (18,608 ₪), פדיון חופשה (7,000 ₪), דמי הבראה (1,890 ₪), דמי חגים (4,000 ₪).

ומן הכלל אל הפרט: הנתבעים טענו כי התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת 1 ברומניה להצהיר על קיומם של יחסי עובד מעסיק בינו לבינה וכי קיבל תשלומים במסגרת תביעתו זו ובכך יש כדי לרוקן מתוכן את טענתו כי בינו לבין יתר הנתבעים שררו יחסי עובד מעסיק.

בנסיבות אלה, כאשר הנתבעת 3 משמשת לכאורה בשני כובעים (הן כמייצגת את הנתבעת 1 והן כמייצגת את הנתבעת 2), כאשר הנתבעת 1 חתמה הסכם עם התובע ואילו תשלום השכר נעשה בפועל על ידי הנתבעת 2, כמו גם רישומה כמעסיקה במסמכים מקצועיים (כדוגמת נספח ב2 לכתב התביעה) ובהיעדר כל ראיה לטענת הנתבעות לקיומה של הפרדה והתקשרות אותנטית ולגיטימית בין הנתבעת 1 ל-2, יש לראותן כשתי זרועות שלובות זו בזו ודי בכך כדי לקבוע שבין התובע לבין הנתבעות 1-2 שררו יחסי עובד-מעסיק.

...

יצוין, כי בכל הנוגע לעבודה בימי החג שבגינם זכאי היה התובע לקבל תמורה נוספת ככל שעבד, הרי שכמפורט לעיל, התובע לא פירט ולא הוכיח את ימי החג שבהם עבד ועל כן אין מקום לפסיקת תשלום נוסף בגין עבודה בימי חג. אחרית דבר  על יסוד כל האמור, ישלמו הנתבעות 1, 2 ו-5, ביחד ולחוד, לתובע כדלקמן: פיצויי פיטורים בסך של 19,085 ₪.

התביעות לתשלום גמול מנוחה שבועית, פדיון חופשה ודמי חגים – נדחות.

התביעה כנגד הנתבעים 3, 4, 6, ו-7 - נדחית זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מהיום.

לפנינו תביעתן של 6 תובעות שהן כולן מנהלות סיעוד במרכזים לבריאות הנפש: גב' איילת ארבל, המרכז לבריאות הנפש מזור (להלן: "התובעת 1"), גב' משית בן צרפתי, המרכז לבריאות הנפש אברבנאל (להלן: "התובעת 2"), גב' סופי גלמן, המרכז לבריאות הנפש כפר שאול איתנים (להלן: "התובעת 3"), גב' טל דרורי, המרכז לבריאות הנפש מעלה הכרמל (להלן: "התובעת 4"), גב' חוה קוסטיצקי, המרכז לבריאות הנפש שער מנשה (להלן: "התובעת 5") וגב' רונית קיגלי, המרכז לבריאות הנפש באר יעקב – נס ציונה (להלן: "התובעת 6") (יקראו יחד: "התובעות") כנגד מעסיקתן, מדינת ישראל – משרד הבריאות.

עיקר טענות הנתבעת הן שכוננות מתוכננת אינה זכות קנויה אלא הקצאה מנהלית שמוענקת לעובד בהחלטה של הנהלת בית החולים, בהתאם לצרכי בית החולים; שהתובעות לא הוכיחו שהחלטות בבתי החולים בעיניין זה מפלות אותן; שהתובעות מקבלות תוספת לשכרן, הקרויה "תוספת מנהל" שבמסגרתה הן מקבלות פיצוי על הצורך בזמינות; שהן לא נשאו בנטל להוכיח אפליה – לא ביחס לעובדים מקבילים בבתי חולים כלליים ולא ביחס לעובדים אחרים באותם בתי החולים בהם הן מועסקות;   טענות מקדמיות של הנתבעת: בכתב ההגנה ביקשה הנתבעת לסלק על הסף את התובענות כולן מחמת העדר כימות והעדר עילה.

מנגד, קרוב לוודאי שחיוב המערערים להציג תחשיב של רכיבי תביעתם יחייב אותם להעזר במומחה ולשאת בעלויות משמעותיות, שכן אין מדובר בעריכת תחשיבים אריתמטיים פשוטים כנדרש לצורך רכיבי התביעה המקובלים (פצויי פיטורים, פדיון חופשה, הפרישי שכר מינימום, גמול שעות נוספות וכו'), אלא מדובר בחישובים מורכבים המושפעים מנתונים רבים.

...

מאחר שהנהלות בתי החולים לא קיבלו החלטה (גם בעניינן של התובעות 2 ו-6 לא הוצגה לפנינו החלטה מנומקת דיה), לגבי טענות התובעות כי גם הן זכאיות לחלוקת כוננויות מתוכננות (ולא רק עובדים אחרים); ומאחר וכפי שקבענו, התובעות נשאו בנטל להראות שהן ביצעו בפועל כוננויות ונדרשו לעשות זאת מעצם תפקידן; אנו קובעים כי על הנהלות בתי החולים לקבל החלטה בעניין זה, באופן הבא: לכל המאוחר תוך 60 ימים ממועד מתן פסק דין זה, תתקבל על ידי כל הנהלה של בי"ח בו מועסקות או הועסקו, בזמנים הרלבנטיים לתביעה, מי מהתובעות.

שנית, לשם היעילות, אנו מורים כי ככל שתוגש תובענה חדשה כזו לבי"ד זה – המזכירות תעביר אותה לטיפולו של אב"ד מותב זה (התובעות יפנו את המזכירות להוראה זו).

הוצאות: אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעות הוצאות ושכ"ט ב"כ בסך 10,000 ₪ לכל תובעת.

תביעת התובע עניינה בזכויות הנתבעות הבאות: פצויי פיטורים; הלנת פצויי פיטורים; הפרישי שכר, גמול שעות נוספות, שעות חג ותשלום בגין עבודה במנוחה השבועית; הפקדות מעסיק לגמל; הפקדות עובד לגמל; פצויי הלנת שכר עבודה; דמי הבראה; פדיון חופשה; דמי חגים.

הנתבע טוען, כך: התביעה כנגדו הוגשה שלא כדין על ידי התובע, בחוסר תום-לב מובהק ובמטרה לעשות עושר שלא במשפט; התובע עבד במסעדה לא רק כטבח, אלא גם כאחראי על סידור העבודה של כלל הטבחים במסעדה, והם ערכו יחדיו את סידור העבודה, כל אחד על פי התאמותיו; התובע עבד פחות שעות ממה שנטען על ידו, והוא גם קיבל הפסקה שלא נכללה בתחשיביו; התובע היה בא והולך לפי רצונו, ומבצע סידורים פרטיים בזמן העבודה – כגון הבאת ילדיו לבית הספר; הבונוס ששולם לתובע היה אותנטי ושולם בגין שעות עבודה פחותות מאוד של התובע; התובע עזב את העבודה מהיום להיום כדי לעבוד אצל מעסיק אחר ותירץ את עזיבתו בהרעת תנאים – שלא היתה מעולם, וחרף הפצרות הנתבע לחזור לעבודה.

מעבר לכך, טענת ההעדרות אף הוכחשה על ידי התובע, והכחשתו מקובלת עלינו.

מחלוקת שלישית - סיום יחסי העבודה - האם יש לראות בתובע כמי שהתפטר בדין מפוטר? התובע טוען כי יש לראותו כמתפטר בדין מפוטר, בשל הרעת תנאיו ולאור הוראת סעיף 11א לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פצויי פיטורים").

שהרי, הפסקת ההסדר הפנסיוני, גם במקרה של 'סכום קטן שלא הועבר על ידי המעסיק', יכולה לגרום במקרים מסוימים לתוצאה הרת-גורל מבחינת העובד/ת. כל זאת, אם היתרחש חס וחלילה ארוע מזכה, שבמהלכו הוא לא היה מבוטח בהסדר הפנסיוני בשל הפסקת / העדר הפקדות[footnoteRef:78].

...

אשר לנתבע, הוא הכחיש את כלל טענות התובע, וטען כי דין התביעה להידחות במלואה.

טענת התובע מקובלת עלינו והיא אף עולה בקנה אחד עם העדויות והראיות שהוגשו בהליך.

טענת התובע מקובלת עלינו במלואה, ויש לראות בחומרה את התנהלותו של הנתבע שסירב משום-מה לשחרר לידי התובע כספים שאין ולא יכולה להיות לגביהם מחלוקת כלשהי.

] סוף דבר לסיכום – לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל, ועל הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים, כדלקמן – א. השלמת פיצויי פיטורים בסך של 51,957 ₪; גמול שעות נוספות בסך של 82,103 ₪; ג. הפקדות מעסיק לגמל בסך של 3,893 ₪; ד. הפקדות עובד לגמל בסך של 3,864 ₪; ה. דמי הבראה בסך של 1,259 ₪; ו. דמי חופשה בסך של 18,447 ₪; ז. דמי חגים בסך של 10,122 ₪; ח. פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך של 5,000 ₪.