במקביל פנה בבקשה דומה גם מנהלה, מ"מ ראש מערך המגביות העולמי, אך התשובה שהתקבלה הייתה כי "לאחר בדיקת בקשתך עם הגורמים הרלוואנטיים בהנהלת האוניברסיטה נתברר כי לא ניתן להענות לדחיית פרישה בתקופה זו של מצוקה כספית באוניברסיטה".
ביום 18.5.2009 הגישה המערערת את תביעתה לבית הדין האיזורי בתל אביב, במסגרתה ביקשה צו מניעה זמני וקבוע המונע את סיום העסקתה מחמת גיל ולחלופין קבלת פיצוי בגין אפליה אסורה על רקע גיל.
באשר לעניין קלנר-העתירה שהוגשה בעיניינו אמנם נדחתה (בג"צ 4487/06 קלנר נ. בית הדין הארצי לעבודה, מיום 25.11.2007; להלן-בג"צ קלנר), אך באותו עניין כלל לא נתקף גיל הפרישה הכפוי ואף הודגש בו (בחוות דעת השופט רובינשטיין) כי "הדעת נותנת כי עוד נראה… התפתחויות" בכל הנוגע להפליה מחמת גיל.
האוניברסיטה סבורה כי אין רלוואנטיות לכך שהמערערת צברה זכויות פנסיה נמוכות בלבד, שכן "עובדה מצערת זו שהמערערת לא דאגה להפריש לעצמה הפרשות סוציאליות טרם עבודתה במשיבה… איננה אשמתה של המשיבה".
לסיום מציינת האוניברסיטה, כי טענות המערערות יוצאות כנגד בחירתו הברורה של המחוקק להעדיף הסדר פרישה כפוי ואחיד על פני פרישה אינדיבידואלית, בחירה "שנעשתה לאחר שיקול מעמיק ויסודי ואשר נועדה לאזן בין צרכים שונים תוך ראיית המבנה החברתי והכלכלי בישראל בכללותו".
אף לא ברור כי פרישה אינדיבידואלית על רקע תיפקודי פוגעת בעובד במידה פחותה, שכן עלולה היא לשים את העובד המבוגר "תחת זכוכית מגדלת הבוחנת את תיפקודו ללא הרף ובכך פוגעת בכבודו".
האוניברסיטה מדגישה כי הסעד היחידי שהתבקש במסגרת הודעת העירעור-להבדיל מכתב התביעה-הנו סעד הצהרתי.
היתייחסות מפלה זו מוכרת במושג "גילנות" ((ageism, ובשנים האחרונות הולכת ומתחדדת המודעות המשפטית לה (דורון, בעמ' 35; ישראל דורון ועינת קליין, הזירה הלא מתאימה? אפליה מטעמי גיל בראי בית הדין האיזורי לעבודה בחיפה, עבודה, חברה ומשפט י"ב 435 (2010); להלן-דורון וקליין; בג"צ 10076/02 רוזנבאום נ. נציב שירות בתי הסוהר, פ"ד סא(3) 857 (2006); להלן-עניין רוזנבאום; ע"ע 14705-09-10 יוסף מוצפי-בנק לאומי לישראל בע"מ, מיום 16.5.2012; להלן-עניין מוצפי).
הזכות החוקית היחידה בקשר לכך הייתה דוקא של העובד, מכוח סעיף 11 (ה) לחוק פצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, להתפטר עם הגיעו לגיל הפרישה הנהוג, שהוגדר בחוק כגיל 60 לאשה ו-65 לגבר, ולקבל פצויי פיטורים (ראו את דברי ההסבר לסעיף החוק-ה"ח 1294 התשל"ז 202).
...
לטעמי, משישבה ועדה אשר שקלה את כל השיקולים האלה, בטרם נקבע סעיף 4 לחוק גיל פרישה, קשה לומר שהמסקנה אליה הגיעה הוועדה, ואשר אומצה על-ידי המחוקק, הינה בלתי סבירה או בלתי מידתית.
סוף דבר:
על דעת כל חברי המותב, הערעור מתקבל בחלקו.
תוצאת הדברים היא איפוא זו:
אנו קובעים כי חל פגם בהתנהלות האוניברסיטה כלפי המערערת, בכך שהאוניברסיטה לא הפעילה שיקול דעת פרטני ביחס לבקשת המערערת להמשיך בעבודתה לאחר גיל פרישה.