תביעת פיצויי פיטורים והחזר ניכויים בגין התפטרות בדין פיטורים

העובד עתר לחייב את החברה והעירייה לשלם לו פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד, פיצוי בגין תלושי שכר פקטביים, החזר בגין נכויים שלא כדין מהשכר, גמול שעות נוספות, הוצאות נסיעה, חופשה שנתית, ימי חג, פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לפנסיה וקרן הישתלמות, דמי הבראה, תוספת ותק, שי לחג וכן פצויי פיטורים.

אשר לדרישת פצויי הפיטורים הבהיר בית הדין כי לא הועלתה טענה מפורשת להתפטרות בדין מפוטר וממילא לא הוכחו התנאים הנדרשים לצורך כך. התביעה נדחתה לפיכך בחלקה המכריע, והעובד חויב לשאת בהוצאות החברה בסך 4,000 ₪.

...

בכל הנוגע להודעה על תנאי העסקה קבע כי "בשים לב לכך שמחד גיסא קיבל התובע תלוש שכר מדי חודש ובו מפורטות זכויותיו והתשלומים שקיבל ומאידך גיסא אכן לא נמסרה לתובע הודעה לעובד בשפתו (נציין, כי התובע דובר ערבית ומדובר בשפה רשמית במדינה) תוך שבהעדר הודעה לעובד בשפתו התעורר הקושי בבחינת השאלה האם הובטח לתובע בתחילת עבודתו שכר שונה, או השלמה לשכר כטענתו - אנו מחייבים את הנתבעת בתשלום פיצוי בסך 500 ₪ בגין רכיב זה, זאת מכוח סעיף 5 לחוק הודעה לעובד...". אשר לגובה השכר השעתי ומהימנות התלושים - ציין בית הדין שההלכה הפסוקה קובעת כי "תלושי השכר מהווים ראיה לכאורה לנתונים המפורטים בהם... במקרה בפנינו אין חולק כי התובע קיבל תלוש שכר מדי חודש... וכי שולם לו הסכום הנקוב בתלושי השכר". עוד קבע כי התחשיב שהציג העובד אינו מצדיק את קבלת טענתו שכן אינו מתייחס לכל תקופת העבודה: "התובע הצביע על כך שבחודשים מסוימים שווה שכר הנטו שקיבל לשכר השעה שהוא טוען לו במכפלת מספר השעות שביצע, אך מתעלם מכך שבחודשים אחרים התחשיב שהוא טוען לו מוביל לכאורה לשכר שעה אחר (הנתבעת הציגה טבלה ביחס לכלל החודשים שלא כמו התובע)". בית הדין הוסיף כי "התובע לא הוכיח את טענתו כי הובטח לו שכר נטו שעתי מסוים ואף לא הובהר מעדותו מי הגורם אשר הבטיח לו את הנטען, על מנת שניתן יהיה לבחון מה היה תוכנה של ההבטחה הנטענת". לאור זאת נקבע כי הרישומים בתלושי השכר אינם למראית עין בלבד.

אשר לנסיבות סיום העבודה - לא מצאנו הצדקה להתערב בקביעה לפיה העובד לא הוכיח את זכאותו לפיצויי פיטורים, משלא טען להתקיימות תנאיו של סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 והסתפק בטענה כוללנית.

משאין למעשה מחלוקת כי התפטר גם לפי גרסתו, והגם שעו"ד אזולאי לא יכול היה להעיד מידיעה אישית על נסיבות סיום העבודה, לא מצאנו הצדקה להשיב לידיו את חלף ההודעה המוקדמת שקוזז ממנו בתלוש שכרו האחרון.

סוף דבר - הערעור מתקבל כמפורט לעיל ועל החברה לשלם לעובד את הסכומים שפורטו בסעיף 25 לעיל וכן הוצאות בסך 8,000 ₪.

הסעדים הנדרשים במסגרת התביעה מבקש התובע את הסעדים הבאים: הפרישי פצויי פיטורים בסך 27,477 ₪; פצויי בגין שכר עבודה בסך 2,836 ₪; פצויי בגין הפרשות לפנסיה בסך 34,229 ₪; קרן הישתלמות בסך 25,611 ₪; גמול שעות נוספות בסך 25,000 ₪; הפרש פדיון ימי חופשה בסך 6,212 ₪; דמי הבראה בסך 12,381 ₪; דמי חגים בסך 14,364 ₪; החזר הוצאות נסיעה בסך 21,900 ₪; החזר נכויים שלא כדין בסך 4,600 ₪; ופיצויי בגין קיום חוזה עבודה בחוסר תום לב בסך 50,000 ₪.

נסיבות סיום עבודתו של התובע התובע טוען כי הנתבעת הרעה את תנאי עבודתו באופן ממשי ולכן התפטר בדין מפוטר והוא זכאי לפצויי פיטורים, וזאת בשל מספר סיבות: ראשית, החלטתה של הנתבעת להעבירו מאתר השמירה בביה"ס שקד נעשתה באופן חד צדדי ופתאומי, וזאת על אף שהיה עובד מצוין.

...

נוכח האמור לעיל, ובשים לב לנסיבות העניין לרבות תקופת עבודתו של התובע, התנהלות הנתבעת וההלכה הפסוקה בעניין זה, מצאנו כי יש להעמיד את הפיצוי בגין חוסר תום לב בקיום החוזה על סך של 8,000 ₪.

] סוף דבר על יסוד כך האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: פיצויי בגין הפרשות לפנסיה 8,464 ₪ קרן השתלמות 6,617 ₪ שעות נוספות 18,209 ₪ פדיון חופשה 2,508 ₪ דמי הבראה 8,596 ₪ דמי חגים 7,296 ₪ החזר ניכויים 140 ₪ פיצויי פיטורים 27,477 ₪ פיצוי בגין הפרת חוזה 8,000 ₪ לסכומים המפורטים בסעיף 87 לעיל יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.1.2018 ועד למועד התשלום בפועל.

באשר להוצאות, נוכח הסכומים שנפסקו לתובע ומאחר ומרבית רכיבי התביעה התקבלו, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ והוצאות שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

זוהי תביעה לתשלום פצויי פיטורים, דמי מחלה, פיצוי בגין הפרשה לפנסיה בחסר, החזר נכויים מהשכר בגין חלק העובד לפנסיה, פצויי הלנת שכר, תוספת ותק, דמי חגים, חלף הפרשות לקרן הישתלמות, גמול שעות נוספות, דמי הבראה, פדיון חופשה, פיצוי בגין עוגמת נפש ופצוי בגין מסירת הודעה על תנאי עבודה.

דיון והכרעה זכאות התובע לפצויי פיטורים לטענת התובע הוא התפטר בדין מפוטר לפי סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963 (להלן – חוק פצויי פיטורים) וזאת לנוכח הלנות שכר חוזרות ונישנות, אי ביצוע הפרשות פנסיוניות כנדרש תוך ניכוי חלק העובד מהשכר מבלי להעבירו לקופת הפנסיה ולאחר שהבטחות מינהלי הנתבעת להסדיר את ההפרשות החסרות לא קוימו וכן אי תשלום זכויות סוציאליות נוספות כמתחייב על פי הדין.

בהתאם להלכה הפסוקה עובד המבקש להוכיח זכאותו לפצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים, צריך לעמוד בשלושה תנאים: ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה 'הרעה מוחשית בתנאי העבודה' או 'נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו'; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון.

...

באשר לפיצויי הלנה – אנו סבורים כי לנוכח המחלוקת בדבר זכאות התובע לפיצויי פיטורים מלאים על יסוד סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, אין מקום לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנה על מלוא הסכום.

בענייננו, שוכנענו כי הנתבעות 1-2 נוהלו תוך עירוב נכסים והעדר הפרדה ממשית של הפעילות.

לפיכך, התביעה לחיוב אישי של הנתבע 3, מר נניקשוילי – נדחית.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה, כך שהנתבעות 1-2 ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים (כולל פיצויי הלנה) בסך 75,067 ₪.

לפנינו תביעת התובעים לתשלום זכויות סוציאליות המגיעות להם לטענתם בגין תקופת עבודתם בנתבע, ועד בית של ביניין משותף; וכן תביעה שכנגד להחזר כספים, למתן חשבונות ומינוי חוקר חצוני וטענת קזוז להחזר כספים .

בראשית כתב התביעה טענו התובעים כי התובע התפטר בדין מפוטר לאחר שסירבו לשלם לו שתי משכורות אחרונות עבור 1-2/2019, וכן סרבו להפריש לו את זכויותיו הסוציאליות לקרן פנסיה ולפיצויים.

עיון בנספח שצירף התובע לתצהירו (ר' ת/5) מעלה כי ביום 13.2.2020 פורסמה הודעה לבעלי הדירות בה צוין: "בהתאם להחלטת בעלי הדירות מיום 4/2/2020, הוועד שכר את שירותיה של חברת הניהול ספונג'ה לשם קבלת שירותי ניהול, אחזקה, נקיון, גינון וגביה עבור הבנין, החל מ-1/3/2020...." שנית, עיון בתצהיר התובע, מעלה כי התובע עצמו הצהיר כי פוטר בהחלטה מיום 4.2.2020: "5.4.3. ... למעשה החליטו לסיים העסקתי ולהביא במקומי חברת ניהול שתבצע את הניקיון... משמעות האמור היה כי פוטרתי בפועל על ידי ועד הבית כבר באותה החלטה מיום 4.2.2020 שהעתקה רצ"ב כנספח ת/5 לכתב התביעה..." שלישית, עיון בחקירתה של גב' ברק, מטעם הנתבע, מעלה כי העידה שהתובע פוטר: "עו"ד טולדנו: אם ידעת את זה שהוא מורח ולא מנקה, למה לא החלפתם אותו? העדה, גב' ברק28: היה קשה מאוד להחליף אותו, ש: מה זה קשה? ת: כי, ש: תכנסו וועד בית, דיירים, תעשו אסיפה, ת: עובדה שעשינו את זה והיה מהומות, ש: מה זה מהומות, ת: ... והתוצאה היא פה. ש: הוא התפטר, ת: הוא לא התפטר, פיטרו אותו. ש: פיטרו אותו, תודה רבה. זה השאלות." (עמ' 68 שורות 17-27 לעדותה) נוכח האמור, שוכנענו כי התובע פוטר ביום 4.2.2020, עת הוחלט באספת הדיירים על היתקשרות עם חברת ניהול חיצונית שתיתן גם שירותי ניקיון החל מיום 1.3.2020, וזאת נוכח התפטרותה של גב' מליניאק מהוועד מבלי שנימצא לה מחליף, כאשר ברקע התבררה צורת התשלום לתובע ומשהועד החדש לא היה מוכן להמשיך בכך (כפי שעולה ממכתביו של מר אונגר ומתצהיר גב' יום טוב).

ערים אנו לטענות החמורות המופיעות בכתב התביעה שכנגד, עם זאת שעה שלא נטענה כל טענה בדבר שלילת פצויי פיטורים בשל האמור, לא שוכנענו כי יש להתייחס לרכיב זה במופרד מעבר לטענת הקזוז שהתקבלה.

...

ערים אנו לטענות החמורות המופיעות בכתב התביעה שכנגד, עם זאת שעה שלא נטענה כל טענה בדבר שלילת פיצויי פיטורים בשל האמור, לא שוכנענו כי יש להתייחס לרכיב זה במופרד מעבר לטענת הקיזוז שהתקבלה.

הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין: סך של 32,725 ₪ בגין פיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 17.11.2019 (סיום יחסי עבודה) ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת שכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪, וזאת תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בנסיבות העניין, המכתב שנשלח לתובעת על ידי הנתבעת מהוה הודעה על סיום יחסי עבודה, עקב התפטרותה של התובעת (סרובה לכל הצעת שיבוץ שניתנה לה) ולא מעשה פיטורים על ידי הנתבעת.

בהקשר של טענת ההתפטרות בדין מפוטרת, יש להדגיש כי התובעת העידה בבית הדין שלא הודיעה לאיש מהנתבעת שהיא רואה בהצעות שהוצגו לה כהרעת תנאים.

לאור מסקנה זו, נדחית התביעה לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין, החזר קזוז בגין הודעה מוקדמת ולפיצויי פיטורים.

...

מעבר לכך, לא ניתן לראות בתובעת, אשר נשלחה לביתה לאחר שנתפסה מעתיקה בבחינה, כמי שהיתה "מוכנה ומזומנה" לעבוד / להיבחן ביום זה. אשר על כן, התביעה ברכיב זה נדחית.

על כן דין הטענות בנושא להידחות.

סוף דבר – התביעה נדחית.