תביעת פיצויי פיטורים ודמי הבראה לעוזרת בית

לפניי תביעה לתשלום פצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה ופצוי בגין אי הפרשה לגמל.

התובעת עבדה אצל הנתבעים כעובדת משק בית משך 27 חודשים מחודש 8/2013 עד 10/2015.

...

בהיעדר פירוט ממשי ורישומים מדויקים של היעדרויות התובעת מהעבודה איני מקבלת את טענת הנתבעים בהקשר זה. לכן, יש לערוך את התחשיב בהתייחס ל-27 חודשי עבודה כפי שגם העיד הנתבע בחקירה ראשית (עמ' 11 ש' 28).

לסיכום, הנתבעים ישלמו לתובעת יחד ולחוד בתוך 30 יום ממועד שיומצא להם פסק הדין את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך של 1,215 ₪.

כמו כן, לא שוכנעתי, כי בוצעה מסירה כדין של הזימון לדיון שהיה קבוע ליום 14/11/16 וזאת נוכח טענת הנתבעים, כי התובעת לא המציאה להם את הזימון.

בשים לב לכך שבסופו של דבר התביעה התקבלה בחלקה בלבד, וכן לעובדה כי התקיים דיון אחד במעמד שני הצדדים, אני קובעת כי הנתבעים יישאו בהוצאות התובעת בסך של 600 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיהם, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

התובעת עבדה אצל הנתבעת כעוזרת בית בביתה הפרטי של הנתבעת.

בתובענה זו נתבעו פצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה וכן החזר סכומים שהתובעת שילמה למוסד לביטוח לאומי.

...

בסופו של דבר התובעת עזבה כאשר הנתבעת היתה בחו"ל (התובעת היתה אמורה להגיע לנקות את הבית גם בזמן היעדרות הנתבעת, אך לא הגיעה).

לסיכום האמור לעיל, הוכח שהתובעת עבדה אצל הנתבעת כעובדת משק בית במשרה חלקית בתקופה הקלנדרית שבין סוף דצמבר ליום 22.1.15 (ארבע פעמים).

סוף דבר - התביעה מתקבלת באופן חלקי.

לטענת התובעת, היא הובאה לישראל בדרכי עורמה, תוך מצגים לפיהם עבודתה נידרשת כמטפלת סיעודית באבי הנתבעות וכי תוסדר לה אשרת עבודה מתאימה, אך בפועל היא הועסקה הן כמטפלת סיעודית של אבי הנתבעות והן כעובדת משק בית, ללא שהוסדרה עבורה אשרת עבודה.

בתביעתה תבעה התובעת פצויי פיטורים, דמי הבראה, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה, תשלום עבור עבודה בימי המנוחה השבועית ובחגים, הפרישי שכר מינימום, פיצוי בגין כאב וסבל וגמול בעד עבודה בשעות נוספות, ובסך הכל 105,171 ₪.

...

טרם פירוט החלטתי, אבקש לציין כי בשל טעות בבית הדין החלטתי ניתנת עתה ולא במועד סמוך יותר למועד הגשת תגובת הנתבעות, ביום 9.6.14.

אני סבור שבענייננו קבלת בקשת התובעת אינה הדרך הטובה ביותר לעשיית משפט צדק.

משמעות השיהוי היא כי לא נפגעה זכות הגישה של התובעת לערכאות, שכן בתקופה שלאחר סיום עבודתה הנטענת אצל הנתבעות ב-6/10, לא הייתה לכאורה סיבה לאי הגשת תביעה זו. לאור כלל האמור לעיל החלטתי לדחות את בקשת התובעת לגביית עדות מוקדמת.

אי לכך, נדחתה התביעה לפצויי פיטורים, תוך שנקבע כי "המסד העובדתי עליו מבססת התובעת את תביעתה זו לפצויי פיטורים אינו ברור דיו וכולל סתירות מסוימות, ואין בו כדי לבסס עילת תביעה כאמור לא מן ההיבט של פיטורים המזכים בפיצויי פיטורים, ולא מההיבט של התפטרות בדין מפוטר". התקבלה תביעת העובדת לרכיבים אלה: דמי הבראה; פדיון דמי חופשה; תשלום הפרישי שכר חודש ינואר בסך 1,048 ש"ח; תשלום שכר עבודה ליום 12.2.02 בסך 142 ש"ח. נדחתה התביעה שכנגד של המעסיקה נדחו טענות הקזוז שהעלתה המעסיקה, לרבות תביעתה לחיוב העובדת בתשלומים ששילמה למבשלת, למכבסה ולכוח אדם חלופי.

וזאת מן הטעם שהעובדת "היתבטלה ממלאכתה, לא בצעה עבודתה, ואת העבודה שבצעה - בצעה באופן בלתי ראוי ועל כן יש לכמת את השכר המגיע למשיבה בגין עבודתה בתקופה אפריל 2000 - פברואר 2002 בסך של 30% מהשכר שקיבלה בפועל". על כן, טענה המעסיקה, מחמת "היתבטלות המשיבה ממלאכתה ואי ציות להוראות המערערת, חושב שכר המשיבה בגין עבודה בתקופה שבין אפריל 2000 - פברואר 2002, בסך של 30% מהשכר שקיבלה בפועל" ודמי ההבראה חושבו על פי "שעות העבודה בהן נכחה ותפקדה כעוזרת בית". מטעמים אלה, חזרה המעסיקה בערעורה על טענותיה ותביעתה מן העובדת להשיב לה "כספים בגין שכר יתר שקיבלה בעבור עבודתה, לרבות בחודש ינואר 2002". הינה, אפוא, המעסיקה התמידה ומתמידה גם כיום בעמדתה, לפיה אי תשלום מלוא שכרה של העובדת וזכויותיה, כדין נעשה.

...

מעבר לכך, סבור אני כי במקרה שלפנינו התקיימו נסיבות המשקפות מהלך של פיטורים מצד המעסיקה כלפי העובדת.

אשר לערעורה של המעסיקה, מסכים אני כי דין הערעור להידחות מן הטעמים שפורטו בפסק דינה של השופטת ארד.

סוף דבר נדחה ערעורה של המעסיקה ומתקבל ערעורה של העובדת.

בפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים בצירוף פצויי הלנת פצויי פיטורים, דמי הבראה, פידיון חופשה, תשלום תוספות יוקר, דמי חג וזכויות מכוח הוראות הסכם העבודה הקיבוצי הכללי בענף הניקיון.

רקע כללי: התובעת הועסקה ע"י הנתבעים כעוזרת בית בביתם החל משנות ה-60 ועד ליום 5.3.00, כאשר מועד תחילת העסקתה המדוייק ורציפות ההעסקה שנויים במחלוקת (ר' סעיף 5 לתצהיר התובעת).

זאת משום שהתובעת לא השכילה להביא בפני בית הדין ראיות משכנעות ביחס לנתון זה וכן, ביחס להקף העסקתה בתקופות השונות כפי שיפורט מיד להלן: התובעת כללה בסעיף 15 לכתב התביעה המתוקן טבלה המפרטת את שעות עבודתה הנטענות אצל הנתבעים בתקופות השונות ואת שכרה, כפי שהיה מעת לעת, כאשר על יסוד הנתונים המפורטים בטבלה זו עתרה כאמור לתשלום פצויי פיטורים בסכום הנתבע בכתב התביעה.

...

לאור האמור, התביעה לתשלום דמי חג-נדחית.

אשר לטענות התובעת לפיהן, לא שולמו בגינה מלוא הסכומים המתחייבים לביטוח הלאומי יאמר-כי טענות אלה יש לברר במסגרת ההליכים שבין הביטוח הלאומי לבין הנתבעים ואין מקומם להתברר במסגרת תובענה זו. סוף דבר-לאור כל שאמרנו לעיל, אנו קובעים כי על הנתבעים לשלם לתובעת, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק דין את הסכומים כדלהלן: סך של 33,089 ₪ כפיצויי פיטורים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 5.3.00 ועד מועד התשלום בפועל ובצירוף פיצויי הלנת פיצויי פטורים בסך של 10,000 ₪.

יתר העתירות בכתב התביעה-נדחות.