תביעת פיצויי פיטורים בעקבות סגירת חברה

לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית הדין האיזורי ירושלים (השופטת שרה שדיאור ונציגי הציבור מר אלי קדוש ומר יוסף בנבנשתי; סע"ש 2057-11-17), במסגרתו התקבלה בחלקה תביעתו של מר אחמד חוסיין (להלן: העובד) כנגד חברת הניהול של כפר אבות שורש בע"מ (להלן: המעסיקה).

העובד לא החזיר את הכספים שקבל מהדיירת, וככל הידוע לא ניפתחו הליכים אזרחיים בגין כך. ביום 1.11.17 הגיש העובד את תביעתו כנגד המעסיקה, ודרש במסגרתה פצויי פיטורים; חלף הודעה מוקדמת; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין לרבות נוכח פגמים שנפלו בהליך השימוע; וזכויות סוציאליות נוספות.

נעיר כי גם אם בשלב ראשון ביקשה המעסיקה להמתין לתוצאות החקירה המשטרתית - לא נובע מכך שקמה לה חובה לשלם פצויי פיטורים בשל סגירת התיק הפלילי, שכן גם אם העובד לא עבר עבירה פלילית - עדיין ביצע הפרת משמעת חמורה.

...

להשלמת התמונה נוסיף כי מעבר לכל האמור לעיל ניתח בית הדין האזורי את כשרותה ותקפותה של המתנה הכספית שניתנה לעובד על ידי הדיירת, אך נבהיר כבר כעת כי חלק זה בפסק הדין לא נדרש לטעמנו לצורך ההכרעה; מערכת היחסים בין הדיירת לעובד אינה מערכת של יחסי עבודה; והדיירת אף לא נשמעה במסגרת ההליך.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיינו בכל חומר התיק, אנו קובעים כי דין ערעור העובד להידחות, פרט להבהרה כי כל הניתוח בפסק דינו של בית הדין האזורי המתייחס לדיני המתנה ותקפותה במערכת היחסים שבין העובד לדיירת לא נדרש לצורך הכרעתו כמו גם הכרעתנו, ומשכך אין לראות בדחיית ערעור העובד כאישור לחלק זה של פסק הדין.

מעבר לצורך עיינו בתחשיב העובד ובחומר הגלם עליו התבסס ומצאנו כי בדו"חות הנוכחות צוין מדי חודש מספר השעות הנוספות בשיעור 125% ומספר השעות הנוספות בשיעור 150% תוך סכימה שלהם בתחתית כל דו"ח, כאשר רוב מכריע של השעות בשיעור 150% הן שעות שבת וחג.

בהתחשב בכל זאת, המעסיקה לא עמדה בנטל לשכנע כי יש להתערב בפסיקתו של בית הדין האזורי ברכיב זה. אשר להוצאות בגין ההליך בבית הדין האזורי - כידוע, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעת הערכאה הדיונית בקשר לכך, ולא מצאנו כי מקרה זה מצדיק חריגה מכך.

סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, ערעור העובד נדחה, פרט להבהרה המפורטת ברישת סעיף 18 לעיל.

רק ביום 24.11.16, לאחר שהסתיים ההליך המשפטי הקודם, הועבר לחשבונו סכום של 40,493 ₪ בגין פצויי פיטורים חלקיים, תוך הבהרה כי יתרת הכספים הנותרת בחברת הביטוח, תשולם לאחר שיחתום על הצהרה בטופס 161א', שהוכן עבורו ע"י הנתבעים, ובו מועד כוזב של סיום יחסי העבודה, המתייחס לתקופה מוקדמת הרבה יותר מאשר המועד האמיתי.

ליאור אכן הסביר בעדותו כי ניסה להמנע מסגירת פעילות החברה, ובתוך כך, ביצע פעולות שונות, ובין היתר, תשלום לספקים, וכדבריו: "ניסיתי לסגור עם הספקים כמה שיותר [...]" ובהמשך: "סגרתי עם הספקים, ניסיתי לגבות חובות שהיו לי בחוץ [...] ניסיתי למכור את הרכבים ואז התחיל התהליך שהוא עשה לי במשפט הראשון, הוא עשה לי עיקולים על הרכבים ולא הצלחתי למכור את הרכבים בשביל לשלם, נכנסתי לברוך ענק. הודעות כמובן לעובדים שמה ששלמתי להם, את הפיצויים, מה שהיה בקרן, ובכל וכל הזה". ובהמשך עדותו: "[...] כן, ניסיתי לעשות את כל ה, טכנית מה שאפשר. אני עוד, כמובן אחרי ה – 31 לדצמבר עוד המשכנו, אתה יודע הרי, לא סגרתי עם כולם, והגעתי ל, ניסיתי להגיע להסדרי חוב כי לא היה לי כסף באותו זמן, וכל הספקים וכל הזה שהייתי חייב להם, עשיתי להם פריסה, אני עד היום משלם לחלק מהם. זה אוטוטו ניגמר, אבל, זה מה שעשיתי" (עמ' 80 לפרוטוקול מול שורה 7 ואילך).

אחרית דבר התביעה כנגד הנתבעת 1 מתקבלת בחלקה ואני מחייב אותה לשלם לתובע את הסכומים הבאים: (1) בגין השלמת פצויי פיטורים – 28,690 ₪; (2) בגין פיטורים ללא שימוע – 4,000 ₪; (3) בגין הודעה מוקדמת – 9,614 ₪ טענות הקזוז שהעלו הנתבעים נדחות, באשר אריאל תבע בגין רכיבים שהוחרגו בהסכם הפשרה, ולא כפי שנטען בסעיף 103 לכתב ההגנה.

...

בע"ע 35231-02-18 יד שירותי ייעוץ וליווי חברות בע"מ ואח' נ' אלעד סטפנסקי (17.3.22), פסק בית הדין הארצי לעבודה, כי במסגרת שיקולי הצדק עשויים להתקיים מקרים בהם ימצא בית הדין לנכון לעשות שימוש חלקי בסמכות הרמת המסך, ואולם, "הרמת מסך – מלאה או חלקית – אינה ענין טכני, אלא היא פרי הפעלת שיקול דעת פרטני, ואין מקום לצאת מנקודת מוצא גורפת בדבר עילות המצדיקות או שאינן מצדיקות זאת". במקרה שהובא בפני בית הדין האיזורי, הוא הורה הרמת מסך ההתאגדות באופן חלקי ביחס לחוב הנובע מאי העברת הניכויים וההפקדות לגמל ולפיצויים ביחס לשתי תקופות העסקה ונימק זאת בכך שבתקופת ההעסקה השניה החברה ניכתה משכרו של העובד את חלקו כביכול בדמי הגמולים אך לא העבירה את אלה לקופת הגמל.

אחרית דבר התביעה כנגד הנתבעת 1 מתקבלת בחלקה ואני מחייב אותה לשלם לתובע את הסכומים הבאים: (1) בגין השלמת פיצויי פיטורים – 28,690 ₪; (2) בגין פיטורים ללא שימוע – 4,000 ₪; (3) בגין הודעה מוקדמת – 9,614 ₪ טענות הקיזוז שהעלו הנתבעים נדחות, באשר אריאל תבע בגין רכיבים שהוחרגו בהסכם הפשרה, ולא כפי שנטען בסעיף 103 לכתב ההגנה.

כמו כן, בהיעדר ראיה כלשהי שתתמוך בטענת הקיזוז שהועלתה בסעיף 104 לכתב ההגנה, גם טענת קיזוז זו נדחית.

התביעה כנגד הנתבע 2 – נדחית.

כן נטען כי "הקפאת" ההפקדות לפנסיה נעשתה בשל משבר כלכלי חמור בו הייתה שרויה החברה ובהסכמת המשיבים אשר העדיפו הסדר זה על סגירת החברה או הורדות שכר.

בית הדין האיזורי, בפסק דין מפורט ומנומק בהרחבה רבה, קבע כי המשיבים זכאים למרבית הסעדים שנתבעו על ידם לרבות פצויי פיטורים, בשל מחדלה החמור של החברה באי עריכת הסדר פנסיוני למשיבים ובנכוי כספים משכרם ששמשו בפועל למימון החברה.

...

באשר לטענות המבקשים לגוף הערעור לא שוכנעתי כי סיכויי הערעור, ככל שהם מתייחסים לקביעות העובדתיות השונות בפסק הדין, גבוהים, ונימוקיו המעוגנים היטב בראיות ובהתרשמות הבלתי אמצעית של בית הדין יעמדו למבקשים לרועץ.

העיכוב החלקי כפוף לכך שהמבקשים יפקידו בקופת בית הדין את הסכומים המעוכבים כאמור לעיל, או ערבות בנקאית בנוסח מקובל, עד ליום 21.9.2023 (להלן – המועד הקובע), שאם לא כן תפקע מאליה במועד הקובע החלטתי זו ומלוא פסק הדין יועמד לפירעון.

 סוף דבר –  הבקשה מתקבלת בחלקה, כאמור בסעיף 12 לעיל.

בנוסף לעבודתה בצרכנייה, ביצעה התובעת מביתה, לאחר שעות העבודה הרגילות , עבודות הקשורות בצרכניה : תשלומים, הזמנות, גבייה מלקוחות וטפול שוטף מול ספקים וכן ביצעה מביתה את עבודות הגרפיקה, עבודות מול רואה החשבון, הנפיקה את פדיון החברה, סגרה קופה מרחוק, הפיקה דוחות עובדים ודוחות יומיים וחודשיים, ביצעה גביה מלקוחות שרשומים בהקפות ועיצבה את עמוד הפייסבוק של הצרכניה.

כמו כן תובעת היא דמי הודעה מוקדמת, פצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים ללא שימוע, פדיון חופשה, דמי חגים, דמי הבראה, נסיעות, ביטוח פנסיוני, פיצוי לפי חוק הודעה לעובד ובגין אי הנפקת תלושי שכר, ופצוי בגין נזק שאינו ממוני.

...

לא שוכנענו כי הראיות שהובאו בפנינו מספיקות כדי לקבוע כי התובעת ביצעה עבודה סדירה בתפקיד מהותי וכנגד שכר.

ערים אנו לכך כי התובעת אכן עזרה לנתבעת אולם שוכנענו כי מדובר בעזרה של בת משפחה לעסק המשפחתי ולא במסגרת יחסי עובד ומעביד.

נוכח האמור התביעה נדחית.

התובע, אשר עבד בנתבעת מיום 1.11.09 ועד ליום 9.9.16, הגיש תביעתו דנן על סך 644,343 ₪ ברכיבים הבאים: פגיעה בחופש העיסוק, גמול עבודה בשעות הנוספות, דמי הבראה, השלמת רכיב הפרשות לקרן פנסיה, שיחרור/השבה של כספי הקופות (לרבות אלו שנוכו מתלושי שכרו), הפרשות לקרן הישתלמות, הפרישי תוספת ותק, פצויי הלנת שכר, דמי נסיעות, הפרישי משכורת 13, פצויי פיטורים, החזר נכויי שכר עבודה ופדיון חופשה שנתית.

מכל האמור לעיל עולה, כי התובע התפטר עקב זאת שפתח עסק מתחרה עם שותף, כאשר את ההכנות לכך ביצע התובע בעודו עובד בנתבעת.

מעיון בהליך צו המניעה בתיק האחר עלה כי הצדדים הגיעו להסכמה בדבר דחיית התביעה והתייתרות צו המניעה היות והחברה ניסגרה.

...

לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה מחמת מעשה בית דין.

לפיכך, משמדובר במרחק של 230 מטר בין כתובת מגוריו של התובע לבין מקום העבודה, הרי שהתובע אינו זכאי לדמי נסיעות ותביעתו ברכיב זה נדחית.

אחרית דבר לפיכך, תשלם הנתבעת לתובע את הסכומים הבאים: ניכויי שכר עבודה בגין היעדרות 11,800 ₪.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 6,000 ₪, תוך 45 ימים מיום המצאת פסק הדין.