תביעת פיצויי פיטורים בגין יחסי עובד-מעסיק במחלוקת

"היועץ" הצהיר שהנו קבלן עצמאי ואינו מישתלב בכל דרך שהיא במסגרת יחסי עובד ומעביד עם החברה ואין לו ולא תהיה בכוונתו לעשות כן ואין בהסכם או בתנאי מתנאיו משום יחסי עובד ומעביד ו/או סוכנות בין החברה ליועץ.

המחלוקות המחלוקות אשר טעונות הכרעה בהליך הן: האם היתקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעסיק? ככל שהתשובה לכך היא בחיוב – האם הנתבעת הוכיחה "שכר חלופי" שהיה משולם לתובע כשכיר, והאם עלויות הנתבעת בהתאם לשכר זה זהות או נמוכות מהתמורה הקבלנית שקבל התובע, ועל כן דין התביעה לפצויי פיטורים, פיצוי בשל אי ביצוע הפרשה לפנסיה ולקרן הישתלמות, דמי הבראה ופדיון חופשה להדחות? במקרה כזה, האם יש לפסוק לתובע פיצוי בגין לא ממוני בגין סיווגו השגוי כ"קבלן" (במסגרת תביעת התובע לפצוי בעד עגמת נפש).

...

הנתבעת טוענת כי דין התביעה להידחות מחוסר סמכות, שכן לשיטת הנתבעת, התובע נתן לנתבעת שירותי ייעוץ בתחום השיווק כקבלן עצמאי, במסגרת עסק שהוא מנהל, וכאשר נדחתה דרישתו לשיפור תנאי ההתקשרות המסחרית עמו, החליט התובע לסיים בתיאום עם הנתבעת את ההתקשרות עמה.

לחילופין טוענת הנתבעת כי יש לדחות את התביעה בשל הגשתה בחוסר תום לב קיצוני, הואיל וצורת ההתקשרות הקבלנית בין הצדדים התקיימה לפי בקשת התובע, משיקוליו, שעיקרם – שיקולי מיסוי, קרי: האפשרות לקזז הפסדים של חברה שבאמצעותה פעל התובע בתחום הנדל"ן כעצמאי לפני ההתקשרות בין הצדדים.

התוצאה התביעה נדחית ברובה.

הנתבעת תשלם לתובע סך 27,799 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.19 עד לתשלום בפועל.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.

ההליך שלפנינו: ההליך ניפתח על ידי התובע ביום 07.04.2019 בתביעה להכיר ביחסי עובד מעסיק בינו לבין הנתבע החל משנת 2012 ועד אוקטובר שנת 2017.

ראו ע"ע 34042-06-20 מוחמד כעאבנה – יאיר אזולאי (20.6.2022) – "בנסיבות העניין "אין מחלוקת שנטל השיכנוע להוכיח את עצם קיומם של יחסי עבודה מוטל על המערער ... [וכי] העברת נטלי השיכנוע אל המעסיק כפי שנקבע על ידי המחוקק בהוראות חוק שונות רלוואנטית ככלל רק ככל שמוכח קיומו של קשר עבודה, ולא קודם לכן"".

לטענת התובע בסע' 20 לכתב התביעה, הוא חדל לעבוד כשהובהר לו שהעסקתו בחינם בלתי חוקית בעליל, ותבע תחילה פצויי פיטורים, אולם חזר בו מרכיב זה. בדיון המוקדם (עמ' 9 לפרוט') טען ב"כ התובע כי לאחר הגשת התביעה בהליך האזרחי בחודש אוקטובר 2017, הבין התובע שאינו יכול להמשיך ביחסי העבודה, כלומר התפטר ביוזמתו.

...

לסיכום – גרסתו של התובע לגבי מתכונת העבודה, אופי העבודה ותקופת העבודה לא הייתה עקבית והשתנתה עד שבסיום ההליך לא נותר בה דבר מהגרסה הראשונית שנטענה בסתמיות וללא פירוט כנדרש.

היות וכך, אין מנוס מדחיית התביעה בשלמותה.

התובע ישלם הוצאות הנתבע בסך 4,000 ₪ תוך שלושים ימים מהיום.

במענה לפנייתו האחרונה של ב"כ התובע, שלחה החברה ביום 22.1.2018 מכתב שכותרתו "הודעה על סיום 'יחסי עובד מעביד' כתוצאה ממצב רפואי לקוי". במכתב הוסבר כי "החלטה זאת של החברה התקבלה מחוסר ברירה ומאחר והיא מחויבת להמשיך בפעילותה ובמתן מענה ללקוחותיה. יובהר, בשלב זה, אין עוד ברירה אלא לקבל עובד חדש לצורך ביצוע תפקיד מנהל הפרויקטים בחברה" (להלן – מכתב הפיטורים).

לפיכך, אנו דוחים התביעה ברכיב זה. החוזה המחייב לעת סיום עבודתו של התובע בין הצדדים מחלוקת ביחס לשאלה איזו מבין טיוטאות החוזה מהוה את חוזה העסקתו המחייב של התובע.

לא מצאנו לנכון להעתר לתביעה בעיניין זה משלושה טעמים: הראשון, התובע קיבל פיצוי חלף שווי ההפקדות ולכן מתן סעד בדמות תגמולי הפנסיה שהפסיד מהוה כפל פיצוי; השני, התובע לא ביסס את התביעה על תקנון קרן הפנסיה והיחס בינו לבין תגמולים מהביטוח הלאומי, כך שסכום התביעה לא הוכח; השלישי, התובע עתר לסעד מקביל של הפסד הישתכרות בתביעתו בבית משפט השלום (נספח 4 לתצהיר אללוף).

פדיון חופשה בסך 3,333 ש"ח. החזר ניכוי מהשכר בסך 1,585 ש"ח. פיצוי חלף הודעה מוקדמת בסך 50,000 ש"ח. פיצוי בגין פיטורים ללא שימוע בסך 25,000 ש"ח. בשים לב לסעיף 66 לכתב התביעה המתוקן, למעט הסכום האמור בסעיף קטן א' לעיל, כל יתר הסכומים המפורטים בסעיף 54 לעיל ישאו הפרישי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה (5.3.2019).

...

בסיכומיו הפחית התובע את סכום התביעה ברכיב זה והעמיד אותו על סך 25,000 ש"ח. בשים לב לכך שאין חולק שהתובע פוטר ללא שימוע, ועוד כשהוא מצוי בסיומה של תקופת מחלה, אנו סבורים כי מדובר בסכום סביר ואף נמוך לנסיבות העניין.

לפיכך אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע בגין הפרת זכות השימוע של התובע, פיצוי בסך 25,000 ש"ח. למען הסר ספק, איננו נדרשים לסוגיית פיטורים בתקופת מחלה, שכן לא נתבע סעד מכוח עילה זו. סוף דבר בתוך 30 ימים על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי חלף הפקדות לקרן השתלמות בסך 7,875 ש"ח, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.7.2017 (אמצע תקופה).

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך של 15,000 ש"ח. ניתן היום, י"ב אב תשפ"ג, (30 יולי 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

ביום 27.9.23 הגישה המבקשת "בקשה דחופה למתן צו גילוי ועיון במסמכים ספציפיים והארכת מועד להגשת תצהירי הנתבעת בהתאמה". טענות הצדדים בתמצית: לטענת המבקשת, במסגרת הליכי הגילוי והעיון התבקש המשיב להעביר לעיונה מסמכים שונים בדבר הקף הכנסותיו כקבלן עצמאי, וזאת לנוכח המחלוקת בדבר קיומם של יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים.

עוד טענה המבקשת, כי לנוכח התביעה לפצוי בגין פיטורים שלא כדין, וחובת הקטנת הנזק המוטלת על המשיב בהקשר זה, הוא התבקש להעביר לעיונה מסמכים המעידים על הכנסותיו ממועד סיום ההיתקשרות עם המבקשת.

...

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את הבקשה והתשובה ושקלתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין בקשת המבקשת להתקבל.

בתוך אותו מועד ימציא המשיב אסמכתאות לגבי תשלומים מכל גורם אחר, כגון קצבת פנסיה וכיו"ב. לסיכום, הבקשה מתקבלת ועל המשיב לפעול בהתאם להוראות בית הדין בסעיפים 12 עד 17 להחלטה זו. כל המסמכים לרבות תצהיר גילוי מסמכים יומצאו למבקשת עד ליום 18.1.24.

המשיב ישלם למבקשת שכר טרחת עו"ד בסך 3,000 ש"ח ובתוך 30 ימים מהיום.

ביום 26.5.20 נסתיימו יחסי עובד מעסיק בין הצדדים, כאשר הצדדים חלוקים בנסיבות שהובילו לסיום יחסי העבודה, והזכויות הנגזרות מכך.

ביום 6.7.20 הגיש התובע תביעתו לתשלום: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין (עקב כפייה ליציאה לחל"ת) בסך של 150,000 ₪; פיצוי בגין קזוז שכר שלא כדין בחודש מרץ 2020 בסך של 6,131 ₪; פיצוי בגין אי תשלום הודעה מוקדמת בסך של 89,106 ₪; פיצוי בגין אי תשלום עמלות בסך של 180,882 ₪; פיצוי בגין ניכוי בשל שימוש ברכב בתקופת ההודעה המוקדמת בסך של 9,706 ₪; החזרי הוצאות דלק בסך של 1,150 ₪; תשלום דמי הבראה בסך של 3,495 ₪; פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 15,000 ₪.

כך נקבע בפרשת פיליפוביץ (ע"ע 10/03 גליה פיליפוביץ – סי.פי.אס מחשבים והנדסה בע"מ (21.2.05)), כי "הוצאה לחופשה ללא תשלום, לפרק זמן בלתי מוגדר, שברור מראש שאינו קצר (עד גמר האינתיפדה), דינה כפיטורים". יצויין, כי בעיניין זה, קבע השופט צור בדעת מיעוט כי יש והוצאה לחל"ת בנסיבות מסויימות, לא תהווה פיטורים וכך קבע שם: "במהלך קיומם של יחסי עבודה, ייתכנו מקרים בהם נימנע מן המעסיק לספק עבודה לעובדיו. למצב שכזה יכולות להיות סיבות מסיבות שונות, כגון – שינויים בדפוסי העבודה, מיתון המביא לצימצום הקף העבודה, קשיים כלכליים של המפעל וכיוצאים באלה מצבים. כלל בסיסי במשפט העבודה הוא שעובד זכאי לשכרו אף אם המעסיק אינו מספק לו עבודה. במציאות של חוסר אפשרות לספק עבודה, יכול מעסיק לפטר את עובדיו ובכך בא היקף על יחסי העבודה. מהלך שכזה מקנה לעובד זכות לפצויי פיטורים וכן לזכויות אחרות העולות מהוראות משפט העבודה המגן, ומהוראות ההסכמים הקבוציים והאישיים. אולם מעסיק שאינו מסוגל לספק עבודה לעובדיו אינו חייב לנקוט מהלך של פיטורים. מהלך שכזה הוא קצוני ואינו בר השבה. במקרה שכזה יכול מעסיק לנקוט צעד מתון מזה ולהוציא את עובדיו לחל"ת. מהלך שכזה אינו מהוה פיטורים. מהלך שכזה הוא פחות חריף ממעשה פיטורים ויש בו יתרונות הן למעסיק והן לעובדיו. מבחינת המעסיק הוצאה לחל"ת אינה כרוכה בתשלום שכר או בתשלום מיידי של פצויי פיטורים. מבחינת העובד יש יתרון למהלך שכזה שכן נשמרת לו מידה מסוימת של ביטחון תעסוקתי באופן שאם מוסרת המניעה שהביאה להפסקת העבודה, תסתיים תקופת החל"ת והמעסיק ימשיך לספק לו עבודה" (עמדת הש' צור בפרשת פיליפוביץ).

...

על יסוד האמור – לא מצאתי כל בסיס לתביעה-שכנגד שהגישה הנתבעת, ודינה להידחות.

תביעות התובע לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, הפרשי שכר חודש מרץ 2020 ועמלות מכירה – נדחות.

כמו כן נדחית התביעה שכנגד על כל רכיביה.