תביעת פיצויי נזיקין בשל רשלנות רשות מקומית

התוספת השלישית מציגה שני סוגים של תובענות מינהליות, כאשר הראשון שבהם, והנוגע לענייננו, הנו: "תובענה לפיצויים שעילתה במיכרז, כאמור בפיסקה 5 לתוספת הראשונה". פסקה 5 לתוספת הראשונה קובעת כדלקמן: מכרזים – עינייני מכרזים של גוף או רשות המנויים בסעיף 2 לחוק חובת המכרזים, התשנ"ב-1992, וענייני מכרזים של רשות מקומית, שעניינם היתקשרות בחוזה לבצוע עסקה בטובין או במקרקעין, לבצוע עבודה או לרכישת שירותים, וכן מכרזים שעניינם מתן רישיון או זיכיון לפי דין.

בשל טעות רשלנית זו, נאלצה הרשות לבטל את המיכרז אחרי קבלת הצעות בלתי שלמות ונתבעה בנזיקין בגין מצג שוא רשלני.

...

לסיכום: הסמכות הייחודית לדון בתובענתה של אסום מסורה לבית משפט לעניינים מינהליים, ולא לבית משפט מחוזי בכושרו כערכאה אזרחית רגילה – כפי שקבע בית משפט קמא.

מסיבה זו, ולאור הכלל שנקבע בהלכת קסם מילניום, המסקנה המתבקשת היא כי אסום איננה יכולה לתבוע פיצויי קיום בגין הפגם זולת אם תוכיח את התקיימותו של אחד החריגים לכלל.

סוף דבר מכל הטעמים דלעיל, הנני מציע לחבריי כי נדחה את הערעור שלפנינו.

הוראות סעיפים אלו קובעות את התנאים להכרה בחסינות עובד המדינה ועובד הציבור, ובכלל זה, את אופן הגשת התביעות נגד כל אחד מסוגי העובדים, את זכויות העובד, כמו גם את זכותה של המדינה או הרשות המקומית לפי העניין ביחס לתביעות שהוגשו, וכן זכות פיצוי ושיפוי למדינה או לרשות הציבורית בכפוף לתנאים מסוימים.

בדברי ההסבר להצעת החוק לתיקון פקודת הנזיקין (מס' 10), צוין: "סעיף 7ו המוצע מקים למדינה או לרשות הציבורית תביעת פיצוי אם ביצע העובד עוולה כלפיה וכן תביעת שיפוי מיוחדת, נפרדת מהוראת השיפוי הכללית שבסעיף 84 לפקודה, אם יתברר בדיעבד כי העובד שמעשהו אומץ, פעל בסטייה חמורה מהיתנהגות ראויה של עובד ציבור, כלומר, כאשר העובד פעל בתחום החסינות, אך בהתרשלות חמורה, או כאשר גרם נזק בזדון או חרג ביודעין מסמכותו; הסדר זה משמר, כאמור במבוא, את ההיבט ההרתעתי" (ה"ח לתיקון פקודת הנזיקין (מס' 10) (אחריות עובדי הציבור), התשס"ג-2002, הצעות חוק - הממשלה 6, כ"ד בחשון התשס"ג, 30.10.2002, עמ' 136) (ההדגשות אינן במקור).

הגשת תביעות נזיקין בשל רשלנותו הנטענת של עובד הציבור, עלולה להכניס למערך קבלת ההחלטות על ידו שיקולים זרים.

...

במצב דברים כמתואר, סבורני שכך יהא הכלל נקוט בידנו: דחיית התביעה נגד העובד, כמאמר המחוקק, משמיעה כי אין להידרש עוד בהמשך ההליך לבחינת תנאי החסינות כהוראתם בסעיף 7א לפקודה.

אם בפסק הדין ימצא בית המשפט לחייב את המדינה או את הרשות הציבורית, בתשלום סכום כלשהו לתובע-הניזוק, ייפתח הצוהר למדינה או לרשות, לטעון כי הם זכאים לשיפוי מהעובד אם יוכיחו כי זה האחרון פעל בסטייה חמורה מהתנהגות ראויה של עובד ציבור כאמור בסעיף 7ו לפקודה.

למעלה מן הצורך אציין כי אף לו הייתי מגיע למסקנה כי לעירייה זכות לשלוח לגב' גלבר הודעה לצד שלישי כבר בשלב זה, בנסיבות העניין, על רקע מכלול הטעמים שפורטו לעיל, הייתי נדרש לסמכותי הקבועה בתקנה 23(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, לקבוע כי עיתוי שמיעת ההודעה לצד שלישי ייערך לאחר מתן פסק הדין בתביעה העיקרית שבין התובעים לבין העירייה ולא במאוחד עם התביעה העיקרית.

4 לפניי תביעה נזיקית לתשלום פיצויים בסך 196,080 ₪, שהגיש התובע (להלן: "האב") נגד נתבעת (להלן: "האם") ונתבעת 2 (להלן: " הפנימייה ") - האחרונה שלחה הודעת צד שלישי נגד משרד החינוך (להלן: "צד שלישי ") - בגין עוגמת נפש ונזקי ממון שנגרמו לו לטענתו בגין רשלנות והפרת חובה חקוקה מצידם, עת שרשמו את שני בניו הקטינים (להלן: "הקטינים") לפנימייה מבלי שבקשו וקיבלו אישורו לכך, וזאת חרף העובדה שהוא גרוש מהאם ועדיין הוא אפוטרופוס טבעי של שני הקטינים.

באותו מקרה אב הגיש תביעה לפיצויים בגין עוגמת נפש ונזקים נוספים נגד האם ושתי רשויות מקומיות , אשר אפשרו ביטול רישום הקטינה לבית ספר ביבנה ורישום הקטינה לבית ספר בחיפה .

...

- נוכח תוצאת פסק הדין ונימוקיו , אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת 1 הוצאות משפט 26 בסך של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 11,700 ₪ .

נוכח מסקנתי בדבר התרשלות הנתבעת וצד ג' , אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת 2 הוצאות משפט בסך 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1 ₪ של 5,850 ₪ .

כמו כן , אני מחייב את התובע לשלם לצד ג' הוצאות משפט בסך של .

לפני תביעה לפיצויים בהתאם לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: "הפקודה"), בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע 1 (קטין) (להלן: "התובע").

הנתבעת 2, מועצה מקומית ערערה בנגב, הנה רשות מקומית שבשטח שיפוטה התגורר ולמד התובע בתקופה הרלוואנטית לתובענה (להלן: "המועצה").

נטען עוד, כי הנתבעות לא פיקחו כראוי על הדבר המסוכן שננטש בשטח מגורים; לא דאגו לפקח, לסרוק ולפנות את הדבר המסוכן והיה עליהן לצפות שהדבר המסוכן מטבעו וטיבו יכול להתפוצץ ולגרום לפגיעה; הנתבעות לא אסרו על השלכת ציוד, גופים ודברים מסוכנים; לא פיקחו כראוי על ציוד צבאי והתנהלו ברשלנות וללא השגחה תוך ידיעה שבאיזור מתגוררות מישפחות; התרשלו בתפקידן לדאוג לבטחון הציבור בפזורה; נהגו בחוסר זהירות ו/או בחוסר תשומת לב ו/או בפזיזות ו/או ברשלנות; לא נהגו כפי שסביר ונכון היה לנהוג ולפעול כרשות מקומית בשטחה התגורר התובע בתקופה הרלוואנטית; לא נהגו כפי שסביר ונבון היה לנהוג ולפעול כבעלים ו/או כמחזיק ו/א מפקח ו/או אחראי על ציוד צבאי מסוכן; לא נהגו בנסיבות העניין על פי אמות המידה הראויות וכמצופה מרשות מנהלית כפי שנקבע בחוק; לא הזהירו מבעוד מועד על קיומם של אימונים צבאיים וניווטים באמצעות דברים מסוכנים; לא קיימו פקוח על העובדים מטעמן ועל הדרכתם שלא להשאיר ציוד מסוכן בשטח ולוודא שציוד מסוכן כזה לא יוותר בשטחים אזרחיים ובשטח הרשות המקומית; לא ביצעו רישום מסודר של מצבת הדבר המסוכן ותנועותיו בזמן אימונים וניווטים; הפרו את נוהלי הבטיחות ולא קבעו נהלים מחמירים בכל הנוגע למעקב ושמירה אחר הדבר המסוכן הנמצא ברשותן.

לטענתו, בנסיבות הארוע חלים הכללים בדבר "הדבר מדבר בעד עצמו" ו"הדבר מסוכן" ועל הנתבעות נטל ההוכחה שהארוע לא אירע מחמת רשלנותן.

...

נוכח כל האמור לעיל, אין מקום לייחס לנתבעת 2 אחריות ו/או רשלנות בכך שלא איתרה את החפץ וטיפלה בו. דין התביעה נגד נתבעת 2 להידחות.

בענייננו, לאחר שבחנתי את כל הראיות שהציגו הצדדים, משלא שוכנעתי שהחפץ נמצא בשטחי המועצה ושמדובר בנור תאורה או בחפץ צה"לי, הרי שאין מקום להחיל את הכלל "הדבר מעיד על עצמו". סוף דבר משקבעתי כי לא הוכח שעסקינן באירוע בו היה מעורב נור הטעיה או חפץ צהלי אחר ומשלא שוכנעתי שהחפץ נמצא בשטחי המועצה, לא שוכנעתי שמוטלת אחריות על המדינה או המועצה בגין האירוע, ואין מדובר בהתרשלות או בהפרת חובה חקוקה מצד הנתבעות.

נוכח כל האמור לעיל דין התביעה להידחות.

בעיניין זה קבע בית המשפט העליון בפסק דינו בע"א 6313/19 רשות ניירות ערך נגד רותם שמואל (11.04.2022)‏, כי "... כאשר מדובר ביישום רשלני של החלטה שהתקבלה זה מכבר, או בניהול רשלני של ההליכים שקדמו לקבלת ההחלטה, ולא בהפעלת שיקול הדעת עצמו, לא תוכל הרשות לחסות תחת הגנת שיקול הדעת שהותוותה בפסיקה." ‏‏ בידי התובעים עילת תביעה נזיקית נגד הנתבעת, בגין התרשלות בחקירת אירוע התאונה, שגבתה את חיי המנוח.

אין מדובר בתקיפה "עקיפה" של החלטה מנהלית, אלא תביעת פיצויים, במסגרתה תתברר השאלה - אם במהלך חקירת נסיבות תאונת הדרכים, שגבתה את חייו של המנוח, פעלה הרשות בהתאם לנוהל, לסטאנדארט הנוהג, ללא משוא פנים וללא שיקול זר, בין היתר כזה הנובע ממעמדו דאז של הנתבע, וככול שהתרשלה בתפקידה או פעלה ממניעים זרים, מה הנזק שניגרם לתובעים כתוצאה מכך.

הן אינן מקימות חובות זהירות כלפי צד שלישי, שאינו הרשות, ואינן מייצרות לו זכויות יש מאין (בעיניין ההבחנה בין חובות "ציבוריות" ל"נזיקיות", והקביעה לפיה הפרת הוראה מנהלית באופייה או כזו שמטרתה לייעל ולשפר את הפעולות והמנגנונים בהם דן החיקוק, היא עבירה פלילית בלבד, שאינה גוררת אחריה עילה נזיקית, ראה ע"א 119/86 קני בתים בע"מ נגד הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה, נתניה, פ"ד מו(5) 727).

...

לפיכך, דין התביעה נגדו להידחות.

סיכומו של דבר, אני דוחה את הבקשה לסילוק על הסף שהגישה הנתבעת מס' 2.

מנגד, אני מקבל את בקשת הנתבע מס' 1 ומורה על דחיית התביעה נגדו.