לפי המתואר בכתב התביעה, התובעים היו מעוניינים להזמין עבודות נגרות מאת הנתבע; התובעים פנו לנתבע ובקשו הצעת מחיר למטבח במראה כפרי מעץ מלא (דגם "פרובנס"), ובמסגרת פגישה עם הנתבע, ביקשו הצעת מחיר לייצור ריהוט לחדר ילדים, הכוללת ארון בגדים, מיטה ושולחן כתיבה.
טוען הנתבע בהקשר זה, כי כבר רכש חומרי גלם להתקנת ארונות המטבח, והחל בבצוע עבודות כלליות בהכנת ארונות המטבח, ונגרמה לו בהקשר זה הוצאה בסך 10,000 ש"ח, ונזקים נוספים, וכן מחה הנתבע על הפגיעה בשמו המקצועי עקב הטענות אשר הועלו כנגדו.
זאת ועוד, בפסיקת הפיצויים על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את העקרון, כי מטרת הפצוי היא החזרת המצב לקדמותו, ואין מטרתו הענשת המפר.
אפנה בהקשר של אל ת.א. (ת"א) 103072/98 רם און נ' סנאורה בע"מ (ניתן ביום 11.2.2004), שם נפסק: "כיום תביעות בגין עגמת נפש מתפשטות כאש בשדה קוצים. אין לסטות מהעובדה כי המדובר פה בעיניין אזרחי מסחרי ולכן יש למדוד אותו במשורה. בתביעות נזיקיות כאשר ניזוקים איבריו של אדם , אין הוא מקבל סכומים גבוהים בגין עגמת הנפש דוקא, על כן, יש להזהר בטענת עגמת הנפש בעניינים אזרחיים כדנן, כדי שלא נגיע למצבים אבסורדים."
עוד אפנה אל ת.ק. (ב"ש) 4338-10-12 בורוכוב נ' ורד חיט (ניתן ביום 7.3.2013), שם קבע כב' הר' בוקר (כתוארו אז): "נפסק לא אחת כי עוגמת נפש הנה צער עמוק ופגיעה משמעותית. לא כל אי נחת, אכזבה או אי-הסכמה גורמים לעוגמת נפש ברת פיצוי".
בנסיבות מקרה זה, כאשר סכום הפצוי בגין עגמת נפש כימעט ומאפיל על הסכום אשר שולם, מצאתי לנכון לדחות דרישה זאת, בהיותה בלתי סבירה בעליל.
...
הוא לא הציג סקיצה, תרשים תכנית ביצוע למשטח; הנתבע לא הציג הזמנת עבודה, הוראה לייצור; הנתבע טען שרכש חומרי גלם ספציפיים לביצוע אותה עבודה, אולם לא הציג פרטי חומרי הגלם, תעודות משלוח או כל תיעוד אחר; הנתבע סבור שיש לחייב את התובעים בעלות חומרי הגלם למטבח שלגביו לא הוצגה הצעת מחיר, תכנית ביצוע, קבלות ותעודות משלוח בגין רכישת חומרי גלם; גם אם הייתי מגיע למסקנה כי המטבח הוזמן (ואני סבור כי במקרה דנן, לא היה מפגש רצונות), הרי שהנתבע כלל לא הוכיח כי שינה מצבו בהתבסס על אותה הזמנה, מה גם שתיעוד או הוכחה להזמנה, כלל אינו קיים.
בכל הנוגע לשאלת עגמת הנפש הנטענת, סבורני כי יש לדחות את התובענה ברכיב זה, לאור הפרופורציה בין הסכום שבמחלוקת לבין הסכום שנתבע כעגמת נפש - נזק בלתי ממוני.
סוף דבר: אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים, יחד ולחוד, סך 5,000 ש"ח בצירוף אגרת התביעה אשר שולמה בסך 81 ש"ח.
ניתן לערער על פסק הדין, ברשות בית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 ימים מקבלתו.