תביעת פיצוי מוסכם וריבית פיגורים בהסכם מכר משק חקלאי

תמצית העובדות הרלוואנטיות ביום 26.1.95 נערך בין המבקש (להלן: "שמש") לבין המשיב ואישתו דאז, גב' רות דדון, (להלן: "דדון") הסכם למכירת משק הידוע כמשק 54 בכפר חסידים, אשר באותה עת היו ה"ה דדון זכאים להרשם כבעלי הזכויות בו. על פי המוגדר בהסכם המכר, המשק כולל: בית מגורים הבנוי על חלקה 69 בגוש 11140; שטח לעיבוד חקלאי בגודל של כ-14 דונם בחלקה 48 בגוש 11140; פרדס בשטח של כ-3.5 דונם בחלקה 23 גוש 11138; שטח נוסף של כ-4.5 דונם בחלקה 5 גוש 11141; שטח של כ-72 דונם לעיבוד חקלאי במספר חלקות; זכויות בנכסי האגודה השיתופית חקלאית כפר חסידים (להלן: "הסכם המכר").

(להלן: "הסכם השכירות") בסעיף 19 להסכם השכירות נקבע פיצוי מוסכם בסך של 250$ עבור כל יום של פגור בפנוי המושכר, וכן נקבע בסעיף 16(ב) להסכם השכירות פיצוי מוסכם בסך של 5,000$ בגין אי תשלום דמי השכירות, שהפרת הסעיפים העוסקים בהם הוגדרו על ידי הצדדים כהפרה יסודית.

והואיל והשוכר (דדון) מצהיר כי המשכיר קיים את מלוא התחייבויותיו עפ"י חוזה המכר הנ"ל, כמו גם עפ"י ההסכם בין הצדדים מיום 27.8.07 (הסכם חדרה ) וכי אין לו כל טענות ו/או תביעות כנגד המשכיר בכל הנוגע לקיום הוראות חוזה המכר וההסכם הנ"ל מיום 27.8.07; והואיל והשוכר מצהיר כי יש לראותו כמי שפינה את המושכר בהתאם לחוזה המכר וההסכם מיום 27.8.07 וכמי שמסר את החזקה הבלעדית במושכר לידי המשכיר וכי המשכיר רשאי להרשם כבעלים של מלוא הזכויות במשק, המושכר; והואיל והמשכיר זכאי להשכיר את המושכר עפ"י חוזה שכירות דנן;.

ב. הסכם השכירות נערך למראית עין ולצורך קבלת קצבה מהמל"ל ע"י הנתבע (על מנת להראות שהמשק אינו עוד בבעלותו) ולא היתה בו מטרה לשים קץ לכל המחלוקות בגין עסקת המכר; ג. אין הצדקה לפסיקת הפצוי המוסכם ויש להפחיתו בשל חוסר סבירותו; הרשם מצא לנכון לתת לנתבע רשות להיתגונן כנגד התביעה, ללא תנאי, וקבע כי התצהיר שהגיש הנתבע בתמיכה לבקשת הרשות להיתגונן, יהווה כתב הגנה (להלן: "החלטת הרשם").

כן נקבע, כי על דדון לשלם לשמש פיצוי מוסכם על סך 64,600 ₪, כאשר לסכום זה יתוספו הפרישי הצמדה וריבית, הוצאות בסך של 3,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪ בצירוף מע"מ. על פסק הדין האמור, הגישו דדון ושמש ערעור וערעור שכנגד.

...

מאחר שכאמור דדון לא הצליח להוכיח כי קיימת כל עילה לביטול פסק הדין החלוט מחמת מרמה ו/או תרמיתואין מחלוקת כי ככל שפסק הדין נותר על כנו מתקיים בעניינינו מעשה בי – דין, הרי שיש לדחות את תביעתו של דדון על הסף.

אף על פי כן, אני סבור שיש לומר עוד מספר מילים על ההתנהלות המשפטית כפי שהיא נלמדת הן מההליכים המשפטיים השונים והן בעניינינו.

לאור האמור, אני סבור שיש לחייב את דדון בהוצאות בסך 10,000 ₪ לטובת שמש וכן בסכום של 5000 ₪ עבור אוצר המדינה אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

ביום 29.11.76 כרתו המערערים והמשיבים שני חוזים (להלן-החוזים), לפיהם מכרו המערערים למשיבים משק חקלאי במושב בית עוזיאל על כל זכויותיהם בו (להלן-המשק).

עם זאת הוסכם, לעניין אחרון זה, "כי אם לפני מסירת החזקה יידרשו איזה שהם תשלומים שיש לשלם מהפקדון-ישלמם הקונה מיד לפי דרישת עורך דין פת". עוד נקבע, כי הפרתו של כל תנאי יסודי בחוזה תחייב את הצד המפר תשלום 50,000 ל"י "בתור פיצויים קבועים ומוסכמים שהוערכו מראש על-ידי הצדדים כדמי נזק ממשיים שיגרמו עקב הפרת כל תנאי יסודי של חוזה זה, על כל התוצאות הנובעות מכך ללא כל צורך בהוכחת הנזק הממשי". וזאת מבלי לפגוע בזכותו של הצד המקיים לתבוע סעדים נוספים.

בפסק-דינו קבע השופט המלומד של בית-משפט השלום (כבוד השופט ש' יפרח) כי המערערים הפרו את החוזים, אולם מכיוון שהוכח, כי המערערים מכרו בינתיים את המשק לאדם אחר, לא פסק אכיפה, אלא חייב את המערערים בהשבת הסך 65,000 ל"י וכן בתשלום הפיצויים המוסכמים בסך 50,000 ל"י, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך היווצרות עילתו של כל אחד מאלה.

במכתבו של המערער 1 למשיבים מיום 24.1.77, שצוטט לעיל (ת/11), העלה זה שתי דרישות: א) לשלם את כל יתרת המחיר לידיו שלו, בנגוד למוסכם בדבר תשלום הסך 138,000 ל"י מתוך היתרה לידי המערערים והפקדת היתרה בסך 90,000 ל"י בידי עורך-דין פת רק עם מסירת החזקה; ב) "תשלום כל הפיגורים והנזקים", שהמשיבים לא היו חייבים בהם כלל.

...

לפיכך הגישו המשיבים בבית-משפט השלום ברחובות ביום 29.12.77 תביעה לאכוף את החוזים על המערערים-ולחלופין, לחייבם בהשבת הסך 65,000 ל"י שקבלו כאמור-וכן לחייבם בתשלום הפיצויים המוסכמים בסך 50,000 ל"י. פתיחת הבירור נדחתה פעמים מספר בעקבות תקלות ובקשות דחייה שונות, ובסופו של דבר העידו במשפט רק המשיב 1 ועורך-דין פת הנ"ל, וכן הוגשו עשרות מסמכים.

כפי שראינו, צפו בעלי הדין את האפשרות, שיהיו תשלומים כאלה שיידרשו לפני מסירת החזקה-וממילא בטרם הופקדו בידי עורך-דין פת-ולפיכך הוסכם שהמשיבים ישלמו אותם בעצמם מיד, אך גם זה ייעשה רק לפי דרישתו של עורך-דין פת. גם כאן גלויה הכוונה, שסכומים אלה לא יעברו תחת ידי המערערים, וכי התשלום לא יהיה תלוי כלל בדרישה מצדם.

אכן, זכות זאת אינה תלויה בשאלה, אם בסופו של דבר קוים החוזה, ובאיזו מידה השפיעה ההפרה על כך. ההפרה היא מעין "ארוע חבלתי", שארע במהלך חייו של החוזה, שהנפגע זכאי לתרופה בגינו, תהא אשר תהא השפעתו של אותו אירוע על מהלכם של אותם חיים.

מטעמים אלה דעתי היא, שהמשיבים זכאים הן להשבה והן לפיצויים, ואני מצטרפת למסקנה, שיש לדחות את הערעור.

התובעת עמדה על חיוב הנתבעים בתשלום הפצוי המוסכם הקבוע בהסכם המכר, ובית המשפט המחוזי התיר לתובעת להגיש תביעה בגין הפצוי המוסכם וריבית הפיגורים, תוך שקבע שהתובעת תישא בעלויות מימון ההליך וכי פירות הזכייה בתביעה, בנכוי שכרם של באי כוח התובעת בתביעה, יועברו לקופת הפש"ר כאשר עד לסך של 97,000 ₪ לא ינוכה שכר טירחה (ראו; החלטה בפרוטוקול הדיון מיום 18.9.2017).

שנית; הנתבעים מלינים על המועד שנקבע בהסכם המכר לתשלום יתרת התמורה בסך 4,536,000 ₪ וטוענים כי קביעת כונס הנכסים מסגרת תשלום תוך 60 יום ממועד אישור המכר על ידי ראש ההוצאה לפועל, שעה שידע שתשלום זה אמור להשתלם מהלוואה מבנק (משכנתא) ומדובר במשק חקלאי ובמכר בכינוס נכסים, אינה סבירה ואינה ריאלית.

...

בנסיבות אלה לא התקיימו שני התנאים המצטברים לתשלום הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם המכר, ותביעת התובעת בגין רכיב זה דינה להידחות.

סוף דבר מכל האמור, התביעה לחיוב הנתבעים בתשלום הפיצוי המוסכם נדחית.

התביעה לחיוב הנתבעים בתשלום ריבית הפיגורים מתקבלת בחלקה, באופן שהנתבעים ישלמו סך סך של 83,965.63 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 23.3.2015 ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה שכנגד היא לאכיפת ההסכם תוך שיערוך יתרת מחיר המשק שלא שולם לזהורי ולפיצויים בגין אובדן הכנסות מהמשק ולתשלום מניות תנובה.

על פי הסכם המכר היה על גבעתי במישרין , ובאמצעות עו"ד נחמני, לטפל בכל נושא רישום ההעברה כולל תשלום למינהל ולסוכנות במקום זהורי אך הם לא עשו כן. לטענתו, העסקה לא הושלמה מסיבות הנובעות כולן מגבעתי ובעיקר כי גבעתי לא שילמו את יתרת התמורה הקבועה בהסכם בסכום בש"ח השווה ל20,000$ המהוה כשליש 1/3 מתמורת המשק על פי ההסכם.

פיצוי בגין אובדן הכנסות מן המשק בתקופה האמורה בשיעור של 32.26% מסתכם בסך של 347,130 לפי הפרוט הבא : 32.26% מדמי השכירות המקובלים להשכרת דונם חקלאי במושב שאר ישוב ביחס ל-27 הדונמים של אדמה חקלאית למשך 18.3 שנים ובסך הכל סך של 63,759 ₪.

לחייב את גבעתי בכל סכום של קנסות, קנסות פיגורים , ריבית פיגורים , הפרישי הצמדה אם יושתו על ידי הגופים השונים בשל אי השלמת העסקה במועדה.

ס' 5 להסכם בין הצדדים קובע אופן שערוך כדלקמן : " מוסכם ומוצהר בין הצדדים כי הסכומים הנקובים בס' 4 להסכם זה יהיו צמודים לשער היציג של הדולר האמריקאי וישולמו בשקלים ישראליים בהתאם לשער היציג המתפרסם על ידי בנק ישראל ביום התשלום בפועל ". (ההדגשה בקוו שלי- י.א.).

עם זאת, אשר לשעור הריבית, אינני מוצא להעמידה על השעור הקבוע בחוק פסיקת ריבית והצמדה (5%) משום שסבורני כי שיעור זה עולה על השעור שניתן לקבל כיום מן המערכת הבנקאית בנוסף להפרשי הצמדה, ואין זהורי זכאי להענקת פרס מעין זה מקום בו נמצא כי הוא זה שהיפר את ההסכם שבין הצדדים (אציין כי הנטל להוכחת שעורי הריבית הנוהגים כיום חל על זהורי שתבע את השערוך ולא הובאו על ידו נתונים כלשהם לגבי שעורי הריבית הנוהגים).

...

התביעה שכנגד שהגיש זהורי נדחית בכללותה.

כן אני מורה כי אם לא ימלא זהורי אחר צו האכיפה הנ"ל, יהיו זכאים גבעתי, לשלם, עד ליום 15.3.15, את יתרת חובותיו של זהורי לסוכנות וכן את דמי ההסכמה הנדרשים לצורך קבלת המסמכים שהיה על זהורי להמציא ולקזזם מיתרת התמורה.

בהתחשב בתוצאה אליה הגעתי אני מחייב את זהורי לשלם לגבעתי הוצאות משפט (לרבות שכ"ט עו"ד) בסכום כולל של 40,000 ₪.

הנתבעת, אגודה להתיישבות חקלאית בע"מ (להלן: "האגודה"), פרסמה בראשית שנת 1999 מכרז למכירת זכויות חכירה במשק עזר מס' 51 בבית יצחק, הידוע כחלקה 46 בגוש 8211 ואשר שטחה הרשום הינו 3,045 מ"ר (להלן: "המגרש").

בנסיבות אלו, כך לתובעים, זכאים הם לפיצוי המוסכם אשר נקבע בהסכם המכר העולה לסך 289,250 ₪, בערכי יום הגשת התביעה.

עוד טענה האגודה כי סכום הרכישה לא שולם על ידי התובעים במועדים הקבועים בהסכם המכר ולפיכך האחרונים הם אלה שחבים לאגודה הפרשי ריבית בגין התשלומים ששולמו בפיגור.

לא זו אף זו, התובעים עצמם אינם חולקים על כך כי ידעו, עובר לחתימת החוזה, כי שטח המיגרש קטן מזה אשר פורסם בתנאי המיכרז, שכן בהסכם המכר (נספח ב' לנ/1) הוסכם והותנה על ידי הצדדים מפורשות כי – "לפי תב"ע עח/15/17 חלו שינויים בשטח ובגבולותיה של משק העזר הם בהתאם לתרשים הרצ"ב (להלן – "התרשים") לפיו שטח משק העזר הוא כעת 2,912 מ"ר" (סעיף 2ג' להסכם המכר, נספח ב' לנ/1).

...

מעבר לעובדה שלא עלה בידי התובעים להוכיח טענה מטענותיהם, סבורני כי יש בהתנהלותם של הראשונים כדי להעלות ספקות כבדים באשר לתום ליבם בהגשת תביעה דנן.

משבאתי לכלל מסקנה כי התובעים לא הוכיחו אף לא עילה אחת מעילות תביעתם, אין מנוס מלהורות על דחייתה של זו על כל סעדיה – וכך אני אומנם מורה.

בהיתחשב בנַכותו של התובע ולפנים משורת הדין הנני מחייב התובעים לשלם לנתבעת את הוצאות המשפט (עלות שכר מומחה) ושכר טירחת עורך דין בסך 5,000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק.