תביעת פיצוי בין בני זוג לשעבר ותביעה שכנגד

בין הצדדים, בני זוג לשעבר, התנהלו בפני המותב הליכים שונים בעינייני הסכם גירושין, מזונות, רכוש ותביעות כספיות.

העירעור דנן עניינו בשלושה הליכים המתנהלים בפני המותב – תביעה בעיניין מזונות אחת מבנות הצדדים (תלה"ם 8524-07-17 ולהלן: תביעת מזונות), תביעה בעיניין פיצוי כספי, ותביעה לפירוק שתוף בדירה במודיעין (להלן: הדירה) שהגיש המשיב נגד המערערת (שני ההליכים האחרונים מתנהלים במאוחד – תלה"ם 40827-01-18 להלן: תביעת פירוק השתוף, ותלה"ם 9291-12-17 וביחד: התביעות הכספיות).

עוד הוסיפה המערערת כי פסק הדין בתביעת המזונות ניתן במסגרת קדם משפט מבלי שהתאפשר לה להגיש ראיות או לקיים חקירה נגדית וכי האופן שבו פירט בית המשפט בהחלטה בבקשת הפסלות את נסיבות מתן פסק הדין בתביעת המזונות מעיד כי המותב "נעול" בדעתו וכי הדיון המחודש בשאלת המזונות הוא בבחינת "משחק מכור". המערערת מוסיפה טענות שונות הנוגעות להתבטאויות המותב בתביעת המזונות ובתביעות הכספיות המעידות לשיטתה כי הוא מוטה כנגדה.

...

עיון בכתבי הטענות שהגישו הצדדים בבית המשפט המחוזי ובפרוטוקול הדיון מעלה כי בשום שלב לא ביקשה המערערת כי ההליך יוחזר למותב אחר, ואף בפניי היא לא ציינה כי עשתה כן. על כן, דין טענותיה בהקשר זה להידחות.

טענות המערערת באשר להתבטאויות שונות המיוחסות למותב, המקימות לשיטתה עילת פסלות, אף הן דינן להידחות, וזאת בפרט משעה שהמערערת לא ביקשה לתקן את פרוטוקול הדיון כך שישקף את מהלך הדיון כפי שנטען על ידה (ע"פ 1609/19 שוראקי נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (6.3.2019)).

אשר על כן, הערעור נדחה.

ברקע; תביעה להשבה ופצוי שהגישה התובעת, מי שרכשה את מהגב' מיה אהרוני (להלן: "מיה") זכויות בדירה, נגד מיה ועורכי הדין בעסקת המכר בטענה להפרת המוסכם ולרשלנות עורכי הדין בשל אי גילוי לתובעת שעל הזכויות בדירה רשום מישכון לטובת המנוח וכאשר בהסכם המכר הוצהר שממכר נקי מכל שעבוד.

נטען עוד לקיומה של הקבלה ברורה בין התביעה שכנגד לבין התביעה העיקרית, כי נושאן אחד, הן נובעות מאותן נסיבות ומעלות שאלה עובדתית ומשפטית אחת הנוגעת לתוקפו של המישכון ומשכך ובהתאם להוראות סעיף 51(א)(4) לחוק בתי המשפט - המסמיך את בית המשפט לידון במסגרת תביעה שכנגד גם בנושאים שאינם בסמכותו, כאשר התביעות עוסקות בנושא אחד או נובעות מאותן נסיבות וכאשר סמכות זו אינה מוגבלת אך לתביעות בעלות אופי כספי - אין להפריד בין התביעות.

סעיף 3(א) לחוק בית המשפט לעינייני מישפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") קובע "עניני מישפחה לפי חוק זה יידונו בבית המשפט לעניני מישפחה". בהתאם לסעיף 1(2) לחוק בגדר "עינייני מישפחה" אשר יידונו בבית המשפט למשפחה נכללת "תובענה אזרחית בין אדם או עיזבונו לבין בן משפחתו, או עיזבונו שעילתה סיכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא". "בן מישפחה" בהתאם לסעיף ההגדרות בחוק הינו אחד מאלה: (א) בן זוגו, לרבות הידועה בציבור כאשתו, בן זוגו לשעבר, בן זוגו שנישואיו עמו פקעו ובילבד שנושא התובענה נובע מהקשר שהיה ביניהם בתקופה שבה היו בני זוג.

...

בתגובה טוענת מיה שיש לדחות את הבקשה על הסף משהיא אינה נתמכת בתצהיר.

יחד עם זאת, אני סבורה כי אין מקום להגשת תביעה שכנגד נגד המנוח בגין המשכון.

לטענתה, המתווך עמוס כהן ("עמוס"), בשיתוף עם המתווך אבי תיבי מטעם סוכנות התיווך 'רימאקס/ראשון בדיור' ("תיבי"), שמשו כגורם היעיל אשר הביא להתקשרות הנתבעת ("מלכה") ובעלה לשעבר ("שמעון") בהסכם למכירת דירתם במסגרת הליך הגירושין.

כ-22 חודשים לאחר מכן, ביום 22.1.20 נחתם הסכם מכר הדירה בין המוכרים מלכה ושמעון, באמצעות כונסי הנכסים אשר מונו לשם כך על ידי בית המשפט לעינייני מישפחה בו היתנהל תיק הגירושין, לבין הקונים בני הזוג פאנוס ("הקונים").

הסכום האמור הוגדר בכתב התביעה שכנגד כפצוי בגין העוולות הנ"ל, לרבות עוגמת נפש, כאב וסבל, הוצאות ונזקים ישירים וכיו"ב. לאמיתו של דבר, לא פורשו בכתב התביעה שכנגד, ואף לא הובאו ראיות מטעם מלכה באשר לנזקים הממוניים שנגרמו לה בעקבות המירמה והזיוף הנטענים, ואף לא הובהר מהי עוגמת הנפש שנגרמה לה, מעבר לעצם ניהול ההליך המשפטי הנוכחי, לרבות ההוצאות ואי הנעימות הכרוכים בכך.

...

בהעדר הוכחת נזק, גם דינה של התביעה שכנגד להידחות.

אשר לשיעור ההוצאות ושכר הטרחה: כאמור, הן התביעה העיקרית והן התביעה שכנגד דינן להידחות.

לפיכך תשלם התובעת לנתבעת את הוצאות המשפט העודפות בסך כולל של 6,000 ₪.

תביעות הדדיות בין בני זוג לשעבר.

א - רקע עובדתי התובע והנתבע בתביעה שכנגד הינו הבעל לשעבר (להלן ייקרא: ''התובע'') והנתבעת והתובעת בתביעה שכנגד (להלן תיקרא: ''הנתבעת'') הינם יהודים, אזרחי ישראל, אשר נישאו זל''ז ביום 14.9.1988 והתגרשו ביום 18.5.2015 בבית הדין הרבני בחיפה.

בע''א 8489/12 פלוני נ' פלוני ]פורסם בנבו ביום: 29.10.13 [ נדחתה אפשרות תביעה לפיצוים בגין ניאוף, נגד בן זוג או נגד צד ג', וזאת מטעמים של מדיניות שיפוטית, בהם הרצון למנוע "משפטיזציה" של החיים הזוגיים ואכיפת מוסר דרך המשפט, מניעת הצפה של מערכת המשפט בטענות שכאלו לאור שכיחות תופעות מעין אלה בחברה, וכן בשל החשש מהחזרת יסוד האשם בפרוק נישואין ב"דלת האחורית" בתביעות לאיזון משאבים.

...

התובע הגיש כתב הגנה לתביעה שכנגד ובו טען כי דין התביעה להידחות על הסף בשל מעשה בית דין/השתק עילה/השתק פלוגתא שכן בית הדין הרבני נתן פסק דינו ואף הוגש ערעור לבית הדין הרבני הגדול בנוגע לטענותיה של הנתבעת.

מהאמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה שכנגד של הנתבעת על כל טענותיה ועילותיה.

התביעה שכנגד כספית, נזיקית ולשון הרע נדחית.

בנוסף הנני מחייבת הנתבעת בהוצאות משפט ושכ''ט עו''ד בשיעור של 12,000 ₪ בצירוף מע''מ אשר יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

רבקה ורמי רוזנצוויג, בני זוג לשעבר, היו בעלי הזכויות בנכס מקרקעין, נחלה במושב סתריה.

נטען, כי עליהם לשלם פיצוי מוסכם בסך 490,000 ש"ח בגין הפרת זכרון הדברים, וכן דמי תיווך בגין העסקה בה נמכר הנכס לאבלה, כאשר בהתאם להסכמים על רוזנצוויג לשלם סך של 58,500 ש"ח ועל אלון לשלם סך של 161,154 ש"ח. במסגרת התביעה שכנגד, הגישו רוזנצוויג (באיחור, ולאחר קבלת רשות) הודעת צד ג' נגד עו"ד אבלה, בטענה כי הוא לא הזהיר אותם מפני הסיכונים הכרוכים בבטול זכרון הדברים עם קריחלי.

התביעה בגין העסקה עם אבלה רוזנצוויג עותרים לחייב את בני הזוג אבלה, עו"ד אבלה וקריחלי לשלם להם סך של 600,000 ש"ח בגין הפער בין הסכום שקבלו עבור הנכס (5,000,000 ש"ח) לבין השווי האמתי של הנכס (5,600,000 ש"ח).

בהיתחשב בכך, קיימת חפיפה בין הפצוי המוסכם לבין הנזקים הפרטניים, ואבלה אינם יכולים לתבוע אותם במצטבר.

...

בנסיבות העניין, בהתחשב בסכום התביעה, בהיקף הדיון בתיק ובקביעה לעיל לגבי הפרת חובת הנאמנות על ידי קריחלי, יישא קריחלי בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין לזכות אלון בסך כולל של 30,000 ש"ח. סוף דבר זו תוצאת פסק הדין: ת"א 67066-11-16: התביעה העיקרית נגד הנתבע 1 (עו"ד אבלה) מתקבלת בחלקה, ועליו לשלם לרוזנצוויג סך של 20,000 ש"ח, כאשר סכום זה נושא הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה.

התביעה נגד יתר הנתבעים נדחית ללא צו להוצאות.

התביעה שכנגד נדחית.