כפי שצין מר שטראוס בתצהירו, לו וליתר המנהלים והעובדים בבית העסק נגרמו הנזקים הבאים: נזק לא ממוני בסך של 100,000 ₪ מכח סעיף 29 לחוק הגנת הפרטיות ללא הוכחת נזק ולאחר שהוכח לטענת מר שטראוס, כי לנתבעים הייתה כוונה לפגוע; פיצוי בסך של 50,000 ₪ בגין הפרת חובה חקוקה ורשלנות הנתבעים.
לעניין התביעה הראשונה והמתייחסת לארוע מיום 9.7.16, היום בו התפרצו הנתבעים יחד עם פעילים נוספים אל בית העסק, עמדו התובעים על כך כי הנתבעים גרמו לנזקים וכי יש לחייבם ביחד ולחוד בתשלום סך של 116,771 ₪ בגין הנזקים אשר לטענתם גרמו הנתבעים – 24,763 ₪ (בגין תיקון הנזקים במערכת החשמל), 17,497 ₪ (בגין שכר עבודה ששולם ביתר יום למחרת הארוע), 24,511 ₪ (בגין אובדן הכנסה בשל עיכוב בפעילות בית העסק יום למחרת הארוע) וסך של 50,000 ₪ בגין נזק לא ממוני.
נטען, כי אדם סביר לא היה עושה כפי שעשו הנתבעים וכי מדובר בנזק אשר נגרם כתוצאה ישירה ממעשי הנתבעים שלו התכוונו מלכתחילה ומשכך, יש לחייב את הנתבעים לשלם פיצוי זה לתובעת ביחד ולחוד בהיותם "מעוולים יחד". מנגד טענו הנתבעים, כי בהיות התובעת תאגיד להבדיל מאדם פרטי, אין ביכולתה לתבוע פיצוי בגין עוגמת נפש שכן, "אין נפש" בתאגיד.
התובעים לא טענו בשום שלב בהקשר הזה, כי לבעלי התובעת נגרם נזק בדמות עוגמת נפש בגין התפרצות הנתבעים אל בית העסק.
...
לסיכום נזקי התובעת כתוצאה ממעשי הנתבעים, טענה התובעת כי נגרמו לה נזקים בסך כולל של 116,771 ₪ על פי הפירוט הבא:
24,763 ₪ בגין תיקוני חשמל, חיטוי מתקן העקדה ותיקון המצלמות;
24,511 ₪ בגין אובדן הכנסה שנגרמה עקב עיכוב של 4 שעות עבודה בתחילת יום העבודה למחרת האירוע (10.7.16);
17,497 ₪ בגין גידול בשכר העבודה בכך שנאלצה התובעת לשלוח חלק מהעובדים לביתם ביום למחרת האירוע ולשלם להם שכר של יום עובדה מלא; או לחלופין, שילמה התובעת לעובדים בגין שעות נוספות בשל העיכוב שנגרם והצורך לעמוד בהספקת ההזמנות;
50,000 ₪ בגין נזק לא ממוני שנגרם לתובעת.
משלא עלה בידי התובעים להצביע על הקלטות ספציפיות ולהגיש את התכנים שלהן לפני, הרי דין הטענה להידחות.
סוף דבר
לאור כל המקובץ לעיל, הנני מורה כדלקמן:
הנני מחייבת את הנתבעים בתביעה 51396-11-17 לשלם לתובעים סכום בסך של 34,763 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה החל מיום הגשת התביעה.
הנני דוחה את התביעה 46528-12-18 נגד הנתבעים על כל חלקיה ומרכיביה.
