תביעת פיצוי בגין נזקי רכוש מתאונה עם אופניים חשמליות

רקע עובדתי ודיוני לפניי תביעה בסדר דין מהיר לקבלת פיצוי כספי בסכום של 5,947 ₪, בגין ניזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובעת, בעטיה של תאונת דרכים מיום 20.4.16 (להלן: "התאונה").

התאונה התרחשה בשעה 18:00 או במועד סמוך לכך, ברחוב דרך שבעת המינים בבית – אל, פינת רחוב ההדס, והיו מעורבים בה רכב התובעת מסוג הונדה מ.ר. 96-773-59, בו נהגה התובעת (להלן: "רכב התובעת") ואופניים חשמליים עליהם רכב הנתבע.

לדברי הנתבע, התובעת היא שגרמה לתאונה, שכן כאשר הנתבע התקרב עם אופניו לצומת, רכב התובעת, שהיה מימין לכיוון נסיעתו, פנה לפתע שמאלה על מנת להכנס לחניה שמשמאל לכיוון נסיעתו, תוך שהוא חוסם את דרכו של הנתבע.

לאור התוצאה אליה הגעתי, בדבר אחריות משותפת ושוות מידה של שני הנהגים לקרות התאונה, לא מצאתי להדרש לכך שהנתבע שילם לצד השלישי אשר רכבו חנה בניצב משמאל לנתיב הנסיעה הנגדי, את כל הנזק שניגרם לו כתוצאה מפגיעת האופניים של הנתבע ברכב, וזאת במסגרת הליך שהתנהל בין הצד השלישי לבין הנתבע בבית הדין לדיני ממונות בבית אל, לפי דין תורה.

...

דיון והכרעה לאחר ניתוח מכלול חומר הראיות שהונח לפני והתרשמות בלתי אמצעית מעדויות הנהגים המעורבים, אשר הדגימו כל אחד לגרסתו את אופן התרחשות התאונה, ולאחר קריאת סיכומי טענות הצדדים בכתב, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לחלק את האחריות לגרימת התאונה ולנזקים שנגרמו לרכבים בעקבותיה בין שני הנהגים באופן שווה (50% -50%), ואנמק.

לפניי תביעה, בסדר דין מהיר, לחיוב הנתבע בפצוי כספי בגין ניזקי רכוש שנגרמו לכלי רכב על רקע תאונת דרכים.

בכתב תביעתה טוענת התובעת כי האחריות לקרות התאונה חלה על רוכב האופניים החשמליים אשר בעת עמידתו של רכב התובעת בחנייה מוסדרת, הגיח רכוב על אופניים חשמליים, מבלי לתת דעתו לקורה סביבו ופגע בחלקו הימיני של רכב התובעת.

לטענת התובעת, בגין התאונה נגרם לרכב התובעת נזקים, ועתה היא תובעת פיצוי בגין הנזקים וההפסדים שנגרמו לה מרוכב האופניים החשמליים, הוא הנתבע.

הנוסעת ברכב התובעת העידה כי באה לפתוח את הדלת לאחר שהסתכלה במראה על מנת לבחון אם פתיחת הדלת אפשרית, פתחה את הדלת, ואז נשמע רעש של היתנגשות כאשר הנתבע יחד עם האופניים החשמליים שלו פגעו בעוצמה בדלת הימינית הקדמית ברכב התובעת ועיקמו אותה כך שהדלת הגיעה עד הפגוש ברכב (עמ' 3, שורות 18-13 לפרוטוקול).

...

על יסוד החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק בכלי הרכב, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שהנתבע יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור 25% ואילו הנוסעת ברכב התובעת תישא באחריות לקרות התאונה בשיעור 75%, מהנימוקים המובאים להלן: 6.1.

איני מקבל את גרסתו של רוכב האופניים החשמליים, לפיה מהירות נסיעת האופניים החשמליים הייתה 5 קמ"ש בלבד.

אשר למחלוקת בעניין הנזקים הנטענים שנגרמו לרכב התובעת כתוצאה מהתאונה, ובמיוחד לגבי טענתה של ב"כ הנתבע לגבי נזקים שמנויים בחוות דעת שמאי רכב התובעת אשר לא קשורים לתאונה, כדוגמת הדלת הימינית האחורית, הרי שאיני מקבל טענה זו של ב"כ הנתבע.

אשר על כן, הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים: 7.1.

מונחת לפניי תביעה לפצוי כספי בגין נזק שניגרם לאופניים חשמליים של התובעת כתוצאה מהתנגשות עם רכב הנתבעת.

היא הדגישה כי לא הוצג כל דו"ח שמאי בנוגע לגובה הנזק ולא חשבונית רכישה ולא צירפה כל מיסמך המשמש בהוכחת הנזק, כמו גם לא מיסמך בעלות על הרכוש הניזוק.

הנתבעת הגיבה כי הגם שבית המשפט נהג לפנים משורת הדין לצרף מסמכים נוספים על ידי התובעת שלא הוגשו עד יום הדיון ולא צרפה חוות דעת כפי שנתבקש וחרף כך שבית המשפט שוב נהג במידת החסד ואפשר לה להביא תמונות של האופניים שניזוקו כולל תאריך לפני הפגיעה בהיותן חדשות לדבריה וכן קבלה של האופניים החדשות שנרכשו תחתן היא לא צרפה קבלה וגם לא ניתן להסיק אימתי צולמו האופניים – אם לפני או אחרי התאונה - ואם הן האופניים ואין כל תאריך.

...

על כן, ונוכח האמור לעיל, אני סבורה כי יש לייחס לנהגת רכב הנתבעת 40% אחריות לתאונה.

במצב דברים זה, משהתובעת לא הוכיחה במאזן ההסתברותי הנדרש במשפט האזרחי את תביעתה, דומה כי אין מנוס אלא לדחות את התביעה.

לפניי תביעה לחיוב בפצוי כספי בגין ניזקי רכוש על רקע תאונת דרכים.

תמצית העובדות וטענות הצדדים תאונת הדרכים ארעה ביום 08.09.2022 בין כלי רכב, שבעת התאונה היה בבעלות התובעת ונהוג בידיה (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג "קורקינט חשמלי" שבעת התאונה היה רכוב בידי הנתבע (להלן: "הקורקינט") (ולהלן: "התאונה").

על התובעת היה טרם היציאה ממעגל התנועה, ובבואה לחצות את מעבר החצייה, לשים לב אם יש הולכי רגל המבקשים לחצות את מעבר החצייה, לרבות רוכב אופניים ורוכבי קורקינט חשמלי.

...

לכן, אני מקבל את טענת הנתבע כי הוא רכב על מסלול אופניים בהתאם לתקנה 122א(ב), תשכ"א-1961 הקובעת: "לא ירכב אדם על גלגינוע אלא בשביל מיוחד או נתיב מיוחד שהוקצו לתנועת אופניים וסומנו בתמרור (להלן – שביל אופניים), ובאין שביל אופניים – בכביש, ואולם מותר להולך רגל להוביל גלגינוע על המדרכה אם אין בכך הפרעה להולכי רגל." לכן, נראה כי התובעת לא הקפידה על מתן תשומת לב מספקת לקורקינט המתקרב למעבר החצייה בדרכה לצאת ממעגל התנועה.

אני סבור כי חלוקת אחריות בין הצדדים, כך שהנתבע יישא באחריות לתאונה בשיעור של 35% ואילו התובעת תישא באחריות בשיעור של 65%, היא החלוקה הנכונה והמתבקשת.

סיכום הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים: 8.1.

לפניי תביעה לחיוב הנתבעים בפצוי כספי בגין ניזקי רכוש-רכב והפסדים על רקע תאונת דרכים.

דיון והכרעה על יסוד כל החומר המונח לפניי, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להיתקבל חלקית כנגד הנתבע 1 ודינה להדחות כנגד הנתבעת 2, מהנימוקים המפורטים להלן, באופן תמציתי בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976: הנתבעת 2 היריבות של התובע מול הנתבעת היא על יסוד העובדה כי הנתבעת 2 היא בעלת הקורקינט החשמלי השיתופי.

ישנו איסור ברכיבה על קורקינט במקום המיועד להולכי רגל כאמור בתקנה 122א(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") הקובעת: "לא ירכב אדם על גלגינוע אלא בשביל מיוחד או נתיב מיוחד שהוקצו לתנועת אופניים וסומנו בתמרור (להלן – שביל אופניים), ובאין שביל אופניים – בכביש, ואולם מותר להולך רגל להוביל גלגינוע על המדרכה אם אין בכך הפרעה להולכי רגל." מלבד האיסור ברכיבה על קורקינט במעבר חצייה, להבדיל ממצב שהוא מובל בהליכה רגלית, החל הנתבע לחצות את הצומת על ידי רכיבה על מעבר החצייה כאשר אור אדום דולק ברמזור להולכי רגל, בנסיעה רציפה מבלי לעצור באי התנועה המפריד בין שני חצאי מעבר החצייה.

...

משכך, ולאחר ששוכנעתי כי פריטים אלו אכן ניזוקו כתוצאה מהתאונה הרי שהתובע זכאי לפיצוי.

לכן, בגין פריט הנעליים אני מאשר סך של 330 ₪ בלבד.

סיכום אשר על כן, הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים: סכום התביעה המוכח בסך 24,930 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התאונה ועד למועד התשלום המלא בפועל.