תביעת פיצוי בגין השקעות במטע עצי זית לאחר פינוי

בפניי תביעה לפצוי כספי בגין השקעות כספיות בהקמה ועיבוד מטע עצי זית ע"י חקלאים שעיבדו מקרקעין בתחומי הנתבעת 4 במשך עשרות שנים, לנוכח פינויים מהמקרקעין על פי פסק דין חלוט של בית משפט השלום בנתניה.

לאחר תיקון כתב התביעה בפעם הרביעית והכרעה בטענות מקדמיות ,צומצמה המחלוקת בקדם המשפט ל- 4 פלוגתות כדלקמן: שאלת קיומה או אי קיומה של הטעה מצד הנתבעות; שאלת זכאותם של התובעים לפצוי בגין השקעות בקרקע חקלאית המוחזרת לחזקת רמ"י עפ"י החלטות מועצת מקרקעי ישראל; שאלת ההתיישנות שהעלתה רמת הדר; שאלת הפצוי וגובהו (ככל שהתובעים זכאים לפצוי).

...

מן המקובץ, בהעדר תמיכה ראייתית לנזק שנגרם בפועל בניגוד להערכת הנזק ע"י המומחה מטעם התובעים אין מנוס מלקבע כי התובעים לא עמדו בעול ההוכחה כדבעי.

לסיכום לאור האמור התביעה נדחית.

בהתחשב בכל האמור לעיל, יעמוד חיוב ההוצאות ע"ס של 5,500 ₪ בלבד לכ"א מהנתבעות.

לחילופין טען הנתבע, כי ככל שבית המשפט יורה על פינוי המקרקעין, על התובעת לפצות אותו בגין הפינוי לפי השווי הריאלי של המקרקעין וכן בפצוי בגין השקעותיו במקרקעין ובשל ניזקו מאובדן עסקו מחמת הפינוי.

כך גם עולה ממכתבו של עו"ד בן זאב מיום 11/11/90 (ת/5) ומעדות הנתבע, כי דרישתו לפצוי בגין פינוי מטע הזית מהמקרקעין האחרים, התבססה על זכותו בהם מכוח חוזה החכירה שנחתם בינו ובין התובעת.

כל שנאמר בהסכם הפינוי הוא, בדבר הסכמת הנתבע והתחייבותו לפינוי מטע עצי הזית מהמקרקעין האחרים, בכפוף לקבלת פיצוי מהתובעת ומבלי שהוסכם בו על מקום העתקתם למקרקעין.

לפיכך, אין לידע על מה ביסס הנתבע את ציפייתו להחזקה במקרקעין ללא תמורה ובפרט, לאחר ששולם לו פיצוי בגין פינוי המטע מהמקרקעין האחרים (כמובא בהסכם הפינוי).

בנסיבות אלו ובשים לב למחלוקת בין השמאים שהצטמצמה לעניין מקדם שווי למקרקעין בנוגע לרכיב הפיתוח (עדויות השמאים: עמ' 6 שורות 24-25, עמ' 8 שורות 15-19) ולאור קביעתי לפיה לא הוכח כי עסקינן בקרקע הכוללת פיתוח, אני מחייבת את הנתבע בדמי שימוש ראויים לפי שיעורם בחוות דעתו של השמאי לביא, לתקופה בת 7 שנים עובר להגשת התביעה ועד יום הפינוי בפועל.

...

סוף דבר, אני מחייבת את הנתבע בדמי שימוש ראויים בהתאם לשיעורם בחוות דעתו של השמאי לביא .

לדמי השימוש הראויים, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל חיוב ועד יום התשלום בפועל ובצירוף מע"מ. לאור קביעותיי בדבר מעמדו של הנתבע במקרקעין כמסיג גבול, נדחית דרישתו לפיצוי בגין סילוקו מהמקרקעין או לקיזוז מחיוביו לדמי השימוש בגין השקעותיו.

כמו כן, ההערכה של מר עבדא בעניין שיעור הוצאות הנתבע להשקעה במקרקעין, התבססה על דברי הנתבע ללא כל ראייה מטעמו ודינה להידחות.

התובעים הגישו חוות דעת מטעמם מיום 13.4.2019 של השמאי איאד זועבי (להלן: "מר זועבי"), אשר העריך שווי דונם חקלאי בסכום 40,000 ל"י, שווי דונם למגורים בסכום 360,000 ל"י, ושווי החלקה במועד הקובע בסכום 453,400 ל"י. התובעים הגישו חוות דעת שמאית נוספת מיום 10.2.2020 של השמאי ח'אלד סלאמה (להלן: "מר סלאמה"), שכותרתה: "אומדן שווי מחוברים (מטע עצי זית)", לפיה בחלקה נטועים 48 עצי זית, המחיר הממוצע לעץ זית עומד על 2,500 ₪ ובסה"כ זכאים התובעים לפיצויים בגין השקעותיהם בחלקה בסכום של 120,000 ₪ בתוספת 2,632 ש"ח בגין שכ"ט מר סלאמה.

הנתבעת מבקשת לקבוע, כי פסק הדין בתובענה יהווה פסק דין לפינוי החלקה והנתבעת תהיה זכאית לנהוג בחלקה מנהג בעלים, ובכלל זה לפנות את החלקה מבלי שתדרש לפנות לשם כך לערכאות, לרבות ללישכת ההוצל"פ. מינוי מומחה מטעם בית המשפט לאור הפער המשמעותי בין חוות הדעת השמאיות שהוגשו מטעם שני הצדדים, מיניתי בהחלטתי מיום 2.7.2020 כמומחה מטעם בית המשפט את שמאי המקרקעין מר אשרת לצורך מתן חוות-דעת שמאית ביחס לחלקה מושא התובענה.

יודגש, כי בפני מר אשרת עמדו הנתונים וחוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים, והוא נתן את שומתו לאחר שנתן את דעתו עליהן.

אני דוחה בזאת את תביעת התובעים לפיצויים בגין עצי הזית, זאת מהטעמים שלהלן: אין בחווֹת הדעת בעניינינו (של מר זועבי, גב' שורץ ומר אשרת) היתייחסות מפורשת להשפעת עצי הזית שבחלקה על הערכת שוויה.

...

אני מחייב את הנתבעת לשפות את התובעים בגין תשלום אגרת בית משפט, חלקם של התובעים בשכרו של המומחה מטעם בית המשפט, וכן בגין תשלום שכרו של המומחה מטעם התובעים, מר זועבי (בכפוף להמצאת קבלות).

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בשיעור 15% מסכום הפיצוי, בתוספת מע"מ כחוק.

אני קובע, כי פסק דין זה יהווה פסק דין לפינוי החלקה וכי הנתבעת תהא זכאית לנהוג בה מנהג בעלים, ובכלל זה לפנותה מבלי שתידרש לפנות לשם כך לערכאות ובכלל זה ללשכת ההוצאה לפועל.

בפני תביעה כספית לפצוי בגין נזקים שלטענת התובע,נגרמו לו, כתוצאה מכניסת עדר בקר השייך לנתבעים,למטע זיתים שבבעלות התובע (להלן:"המטע").

על פי הנטען בכתב התביעה, בלילה שבין 30.6.12-1.7.12 ניכנס עדר פרות שנימצא בבעלות הנתבעים למטע,וכתוצאה מכך נגרמו לעצים ושתילי הזית שבמטע,נזקים.ע"פ הנטען,הנתבעים עצמם,הגיעו למטע על מנת להוציא את העידר וראו את הנזקים שגרם הבקר.

לאחר שעיינתי במסמכים שבפני והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מן העדויות שנשמעו, שוכנעתי כי דין התביעה להיתקבל בחלקה וכי עדר הבקר של הנתבע 1 (להלן:"הנתבע") הוא שחדר למטע וגרם לנזקים.

כמו- כן, כפי שניתן לראות מתמונות 16-18 לת/1, הנתבע 1 נמצא בשטח המטע כאשר גבו לפרות והוא עומד בסמוך לגדר ונוגע בה.מכאן שאין המדובר רק בפנוי הפרות, אלא גם בתיקון, או ניסיון לתקן, את הגדר.ושוב ,לא סביר כי הנתבעים היו מגיעים למטע לפנות בוקר,מפנים את הבקר ומטפלים בגדר, אילמלא היה מדובר בעדר הנתבע.

הנזק: אף אחד מהצדדים לא ביקש לחקור את המומחה מטעם ביה"מ וחוות דעתו לא נסתרה ואף לא הוטלו בה ספקות כלשהן.ההלכה היא כי בד"כ, כל עוד לא נסתרה חוות דעת של מומחה ביה"מ,ייטה ביה"מ לאמצה, שכן המדובר במומחה נטראלי ומקצועי: "המומחה ממונה לחוות דעתו בעניינים מקצועיים שלבית המשפט אין המומחיות והידע המקצועי לגביהם" (אורי גורן ועופר דרורי: "עדויות מומחים- היבטים דיוניים ומהותיים" וכן ע"א 2099/08 עריית אשקלון נ. תשלו"ז השקעות והחזקות 2010: "יחד עם זאת והגם שעדות מומחה, אינה שונה מכל עדות הבאה בפני בית המשפט, יש להניח כי משהחליט בית המשפט למנות מומחה מטעמו בכדי שיביא בפני בית המשפט נתונים מקצועיים רלוואנטיים להכרעה בסכסוך שבפניו, יאמץ הוא את מימצאי המומחה בהיעדר סיבה משמעותית ובולטת שלא לעשות כן". חוות דעתו של המומחה מפורטת ומנומקת היטב.

...

הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה.

לאור כל המפורט, שוכנעתי כי עדר הנתבע הוא שנכנס למטע התובע, כנטען בתביעה.

המומחה נתן דעתו לתנאים הטופוגרפיים של המקום, למרווחי הנטיעה והגיע לכלל מסקנה כי הנזק שנגרם, לשלוש עונות יבול, מסתכם ב- 14,551 ₪ ואני מוצאת לאמץ את חוות דעתו.

לאור האמור,אני דוחה את התביעה כנגד נתבע 2 ואולם,אני מחייבת את הנתבע 1 לשלם לתובע סך של 14,551 ₪.

מעיון בפסיקה עולה כי אכן בפסקי דין רבים נקבע כי אין להתנות פינוי מקרקעין בפצוי בגין ההשקעות במקרקעין, כלומר יש לפסוק בעיניין הפינוי ולאחר מכן יכול המפונה להגיש תביעה נפרדת בעיניין הפצוי.

בהתייחס לטענת מומחה התובעת בעיניין גישת ההערכה הנכונה, טען מר איתמר כי בעניינינו אין כל משמעות לזכויות הקנייניות במקרקעין מאחר ואנו עוסקים במחוברים וכי הוא סבור שהדרך הנכונה לחישוב שווי ההשקעה במקרקעין הנה על בסיס עלות הקמת המטע מחדש בקיזוז הכנסה מפרי ראשון ובשיקלול שעורי "עומד השדה" (מספר עצים לדונם) ו"ערך השדה" (המלמד על רמת הטיפול והתחזוקה במטעים ומצבם הפיזיולוגי של העצים).

במסגרת חוות דעתו היתייחס המומחה רק למטעי הזיתים, השקדים והרימונים ובהתייחס לכרם הענבים ולמטע האשלים, הוא טען כי אמנם אין חולק שהושקע רבות בהקמתם אך מאחר שהם נזנחו עוד קודם לדרישת הפינוי של התובעת אין מקום לקחת אותם בחשבון.

...

אוסיף כי אינני מקבלת את טענת הנתבע כי לא יכול היה לפנות את המקרקעין עד עדות המומחה מטעם בית המשפט, או אפילו עד ביקורו בשטח.

סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי אני מורה לנתבע לפנות את המקרקעין בהתאם לסעדים שתבעה התובעת בסעיף 37 (א) עד (ג) לכתב התביעה.

היות שהנתבע נדרש לפנות מן המקרקעין עצים בהיקף גדול, אני קובעת כי הפינוי יבוצע בתוך 6 חודשים מקבלת פסק הדין.