בעקבות פיטוריו, התובע בא בדין ודברים עם הנתבעת, באמצעות באי כוחו, ובסופו של יום, הגיש תביעתו זו כנגד הנתבעת, במסגרתה הוא תובע פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, פיצויים בגין אפליה לפי חוק שויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח – 1988 (להלן – "חוק שויון הזדמנויות בעבודה"), פיצויים בגין עוגמת נפש ופגיעה בשמו הטוב, ופיצויי קיום וציפייה, שכן לטענתו, כפי שיפורט להלן, הוא פוטר עקב היותו שומר שבת ופחות משנה לפני שהיה אמור לקבל קביעות.
עילת הפיטורים
המסגרת הנורמאטיבית
חוק שויון הזדמנויות בעבודה, קובע בסעיף 2, כדלהלן:
(א) לא יפלה מעסיק בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טפולי פוריות, טפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, מקום מגוריהם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות בטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו, כמשמעותו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, הצפוי להם, בכל אחד מאלה:
(1) קבלה לעבודה;
(2) תנאי עבודה;
(3) קידום בעבודה;
(4) הכשרה או הישתלמות מקצועית;
(5) פיטורים או פצויי פיטורים;
במסגרת חוק שויון הזדמנויות עבודה, קבע המחוקק איסור על הפליית עובד מחמת דת והשקפה, שבגדרו נכלל האיסור על הפלית עובד מחמת סרובו לעבוד בשבת (ע"ב (עבודה תל אביב-יפו) 4785/02 יגאל כשני - עריית רעננה (נבו 15.07.2002)).
מסקנתנו היא, כי החלטת הנתבעת על סיום העסקתו של התובע לא נגועה בשיקולים זרים ו/או הפליה מחמת דת והשקפה.
...
בנסיבות אלו, אנו סבורים, כי לאור פערי הכוחות בין הצדדים, שעה שמדובר ברשות שדות התעופה, ראוי ורצוי היה לקיים הליך שימוע כדין, כהלכתו, כאשר הנתבעת מוודאת קבלת מכתב זימון בידי התובע, במסגרתו פורטו הטענות בגינן הוא מוזמן לשיחת שימוע, תוך הבהרה כי הוא רשאי וזכאי לקבל ייצוג ו/או ייעוץ במהלכו כמו גם לערוך פרוטוקול מפורט ולוודא קבלתו בידי התובע.
סוף דבר
התביעה מתקבלת בחלקה הקטן בלבד, בכל הנוגע לאי עריכת שימוע כדין, כך שעל הנתבעת לשלם לתובע, סך של 25,000 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.
משהתביעה התקבלה רק בחלקה הקטן, החלטנו שלא לעשות צו להוצאות.