תביעת פינוי נגד ידוע בציבור של דיירת חוזית שנפטרה

הנתבע הוא בנה של הדיירת החוזית אשר עניינו הובא בפני הועדה החטיבתית להקניית זכויות חוזיות של משרד השיכון ולא הוכר כדייר ממשיך מאחר שלא התגורר עם הדיירת החוזית משך 4 שנים רצופות לפני פטירתה ולא התגורר איתה במועד הקובע, 01.08.09.

דיון והכרעה בחוק זכויות הדייר הצבורי תשנ"ח 1998 (להלן: "החוק"), הוגדר "דייר ממשיך" כדלקמן: " בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובילבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי; " "זכאי" הוגדר: "מי שמתגורר בדירה ציבורית תקופה של חמש שנים לפחות, ואין בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים; " על כן, על פני הדברים, נוכח העובדה כי הדיירת החוזית נפטרה לפני שחלפו חמש שנים מיום חתימת ההסכם שלה עם התובעת (ההסכם מיום 28.05.12 ומועד הפטירה – 02.10.16) והיא התגוררה בנכס בפועל מעט פחות מארבע שנים טרם פטירתה (כאמור לעיל, מאוקטובר 2012 ועד פטירתה), הדיירת החוזית עצמה לא הפכה ל"זכאית" ועל כן בנה (הנתבע) אינו יכול להיות "דייר ממשיך". הנתבע בסיכומיו טען כי מדובר כי בפרט טכני שולי, כשהפרט היחיד שחסר לנתבע כדי שיוכר כדייר ממשיך הוא מספר חודשי מגורים של אמו המנוחה בדירה.

התובעת טענה כי הוא זכאי לסיוע בשכר דירה ואיננו זכאי לדיור צבורי, אולם הדברים לא התבררו בפני ואינני קובעת כל קביעה בעיניין זה. אלא שכאמור אין די בכך ועל כן יש לקבל את תביעת התובעת ולהורות על פינוי הנתבע מן הדירה.

ככל שהנתבע זכאי בעצמו לדיור צבורי, יוכל לפנות ולקבל דירה בהתאם לזכאותו ולמצאי הדירות של התובעת, אולם אין מקום להעדיפו על פני אחרים רק משום שאמו התגוררה בדיור הצבורי, כשלפי הגדרות החוק היא לא הגיעה כדי זכאות ועל כן הוא אינו בגדר "דייר ממשיך". על כן אני מקבלת את התביעה ומורה לנתבע לפנות את הדירה.

...

משכבר הזדמן לי לציין, כי "הדיור הציבורי הוא משאב ציבורי, לא 'כל דכפין ייתי וייכול', אלא אך זכאים. ... מכאן מתבקשת, שלא לומר מתחייבת, המסקנה כי על העוסקים בדבר לבחון בקשות לזכאות בהקפדה רבה. בדין ציינה המדינה בסיכומיה (סעיף 72), כי "אין מנוס מאשר לעמוד על תנאי הזכאות בדווקנות, שהרי כאמור מתן יתרון לאחד, עלול לסכל את זכותו של האחר, ובכך להפר את עקרון השוויון בחלוקת משאבים". דברים אלה צריך שיעמדו לנגד עינינו בבואנו להידרש לטענותיהם של קליסה.

ככל שהנתבע זכאי בעצמו לדיור ציבורי, יוכל לפנות ולקבל דירה בהתאם לזכאותו ולמצאי הדירות של התובעת, אולם אין מקום להעדיפו על פני אחרים רק משום שאמו התגוררה בדיור הציבורי, כשלפי הגדרות החוק היא לא הגיעה כדי זכאות ועל כן הוא אינו בגדר "דייר ממשיך". על כן אני מקבלת את התביעה ומורה לנתבע לפנות את הדירה.

על מנת לאפשר לנתבע להתארגן לפינוי הדירה אני קובעת כי הפינוי ייעשה עד יום 07.10.18.

לאור מצבה של הנתבעת 1 וכן, העלויות הנכבדות אשר הושתו על האפוטרופוס שלה, בסיוע והמלצתו של בית המשפט, הגיעה התובעת לכדי הסכם עם הנתבעת 1 ובהתאם לו התובעת תעמיד לנתבעת 1 דיור חלופי ברחוב הגדוד העברי 35 בתל אביב- דירה אשר מתאימה לצרכיה ומצבה וזאת, כנגד פינוי הדירה נשוא התביעה והשבתה לידי התובעת.

בשאלה העומדת לדיון כפי שהוגדרה, אקדים הכרעה להנמקה – הנני סבורה כי לנתבעת 2 אין כל מעמד בדירה נשוא התביעה, בנסיבות כפי שפורטו ובכלל זה בפרט, הואיל ואינה דיירת חוזית, אינה דיירת ממשיכה ויתרה מכך – ככל שהיתה, הרי שממילא קיימת לתובעת עילה לפינוייה בשל יתרות חוב שכר הדירה- יתרות אשר לא נשללו.

בכלל זה נקבע במסגרת החוק כי כדייר ממשיך יחשב: "בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובילבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי;" קרי במסגרת החוק, שני אירועים מובילים לזכאות כדייר ממשיך – מותו של הדייר החוזי או מעבר של הדייר החוזי להתגורר במוסד סיעודי.

...

סוף דבר – לאור האמור והמפורט ניתן בזאת צו לסילוק ידה של הנתבעת 2 מהדירה נשוא התביעה.

הואיל וממילא הנתבעת 2 אינה נמצאת פיזית בדירה, הנני קובעת כי בתוך 15 ימים מהיום תפנה - הנתבעת 2 בעצמה, או ככל שאינה יכולה לעשות כן לאור צו שיפוטי האוסר עליה להתקרב לדירה, באמצעות מי מטעמה- את כלל חפציה מהדירה.

כמו כן, הנני קובעת כי הנתבעת 2 תשלם לתובעת שכר דירה ראוי בגין התקופה שעד ליום 24/11/10 בסך של 79,196 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

לפניי תביעה לפינוי הנתבע מדירה הנמצאת ברחוב אביגדור המאירי 28/4 בבאר -שבע (להלן – הדירה).

בשל חשיבות הדברים, תצוטט להלן, כלשונה, החלטת הועדה: "לטענתו של המבקש הנו ידוע בציבור של הדיירת החוזית. אין תעוד מגורים בכל השנים הנבחנות ולרבות עד התאריך הקובע. נמצא בבית מעט לאחר פטירתה". ירעת המחלוקת המחלוקת בין הצדדים מיתמקדת בשאלה האם הנתבע התגורר בדירה ארבע שנים מלאות ורצופות קודם לפטירתה של הדיירת החוזית אם לאו.

לא התרשמתי כי הם חברו יחד למסור עדות שקרית נגד התובעת, ויוזכר כי שניים מתוך הארבעה כלל אינם מתגוררים בדירות ששייכות לתובעת, כך שאין להם אינטרס להעיד עדות שתסייע להם עצמם בעתיד.

לפיכך, הנתבע עונה על הקריטריונים להגדרה המנויה בסעיף 1 לחוק זכויות הדייר בדיור הצבורי, תשנ"ח - 1998, והוא מהוה "דייר ממשיך". סוף דבר משעלה בידי הנתבע להוכיח, ברמה ההוכחה המוגברת, כי הוא התגורר בדירה מעל ארבע שנים רצופות ומלאות קודם לפטירת הדיירת החוזית ועל כן מוגדר כ"דייר ממשיך", הרי שדין התביעה להדחות וכך אני מורה.

...

מסת הראיות המהימנות שהוצגו מטעם ההגנה, בצירוף התמיהות העולות מדו"חות ביקורי המעגל, הביאו אותי למסקנה, כי עלה בידי הנתבע לסתור את האמור בדו"חות ביקורי המעגל ולהוכיח, אף ברף הוכחה מוגבר, כי הוא התגורר בדירה יחד עם הדיירת החוזית בכל השנים הרלוואנטיות, היינו למעלה מארבע שנים מלאות קודם לפטירת הדיירת החוזית.

לפיכך, הנתבע עונה על הקריטריונים להגדרה המנויה בסעיף 1 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, תשנ"ח - 1998, והוא מהווה "דייר ממשיך". סוף דבר משעלה בידי הנתבע להוכיח, ברמה ההוכחה המוגברת, כי הוא התגורר בדירה מעל ארבע שנים רצופות ומלאות קודם לפטירת הדיירת החוזית ועל כן מוגדר כ"דייר ממשיך", הרי שדין התביעה להידחות וכך אני מורה.

התביעה נדחית בזאת.

וועדה חטיבתית של התובעת קבעה כי הנתבעים לא התגוררו בדירה ארבע שנים מלאות ורצופות לפני פטירתה של הדיירת החוזית ועל כן ובהתאם לדין אינם זכאים למעמד של דייר ממשיך והוגדרו כפולשים לדירה בדיור הצבורי.

" הגדרת המונח "דייר ממשיך" בסעיף ההגדרות קובעת בין היתר דרישה למגורים של שלוש שנים טרם פטירת הדייר החוזי: "דייר ממשיך" - בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובילבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות סמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי; הנוסח לעיל של סעיף 3 נכלל בתיקון לחוק הדיור הצבורי משנת 2009.

משנקטע רצף המגורים והנתבע לא התגורר משך כל התקופה שמהמועד הקובע ועד לפטירת הדיירת החוזית בדירה ברציפות, לא ניתן לראות בנתבע דייר ממשיך ועל כן יש לקבל את תביעת הפינוי.

...

במצב זה, אני סבורה כי על אף שהנתבעים המשיכו לדאוג לדיירת החוזית ובהמשך אף חזרו להתגורר איתה, יש לקבוע כי המעבר לדימונה ולמצפה רמון קטעו את רצף המגורים ומשאני קובעת זאת, אינני נדרשת להכריע לגבי כל שנה ושנה אם הנתבע או הנתבעים התגוררו בדירה ואם האמור בדוח המעגל לכל שנה מדויק אם לאו.

משנקטע רצף המגורים והנתבע לא התגורר משך כל התקופה שמהמועד הקובע ועד לפטירת הדיירת החוזית בדירה ברציפות, לא ניתן לראות בנתבע דייר ממשיך ועל כן יש לקבל את תביעת הפינוי.

הסעד הכספי הנתבעים לא טענו כל טענה לעניין הסעד הכספי שנתבע, למעט הכחשה כללית בכתב ההגנה ועל כן יש לקבל את התביעה בעניין זה. סוף דבר אני מקבלת את תביעת הפינוי שהגישה התובעת ומורה לנתבעים לפנות את הדירה ולהחזירה לתובעת כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ בתוך 90 יום מקבלת פסק דין זה. כמו כן אני מקבלת את התביעה הכספית ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סכום של 10,309 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

במסגרת אותה תביעה הגיעו הצדדים ביום 19.5.11 להסכמה, שיינתן פס"ד פינוי, אשר יעוכב בכפוף לתשלום חודשי, ובתנאי שהעותר יגיש עד ראשית יולי 2011 עתירה מנהלית כנגד החלטת המשיב 1 שלא להכיר בו כדייר ממשיך לפי החוק – וכך נעשה.

וועדת האיכלוס העליונה קבעה, שהעותר "אינו עונה להגדרת חסר דירה חמש שנים לפני פטירת הדיירת החוזית". כך גם טענו בפני ב"כ המשיבים.

יחד עם זאת, וכדי למנוע את סיכול החוק ע"י "תרגילים משפטיים" של פיצול בעלות, קבע המחוקק, שהבעלות בדירה אחרת השוללת מעמד כדייר ממשיך – תהא בעלות של הדייר הממשיך, בין בעצמו ובין ביחד עם קרובו או ע"י קרובו, כאשר בהגדרת קרובו של אדם באים גם בן זוג, גם הידוע בציבור כבן זוג, וגם ילד.

...

העותר ערער על כך, אך ערעורו נדחה ע"י ועדת האכלוס העליונה של המשיב 1 בהחלטה מיולי 2010 (להלן: "ההחלטה").

אמת, אילו עניין היה לנו ברכישת דירה מהמאגר הציבורי, אפשר והמסקנה הייתה אחרת – משום שאז היינו נדרשים להיקף רכושו וזכויותיו של המבקש לרכוש את הדירה, ולא רק לאלטרנטיבת המגורים האפקטיבית.

סופו של דבר, אני מקבל את העתירה, מבטל את ההחלטה של ועדת האכלוס העליונה של המשיב 1 מיולי 2010, ומורה כי העותר הוא דייר ממשיך בדירה הציבורית ברח' כצנלסון 7/5 יהוד, בנעליה של אימו המנוחה, וכי על המשיבה 2 לחתום עימו על חוזה שכירות בהתאם להוראות סעיף 3 (א) לחוק.