תביעת פינוי נגד דייר ללא מעמד של דייר ממשיך

לאור מצבה של הנתבעת 1 וכן, העלויות הנכבדות אשר הושתו על האפוטרופוס שלה, בסיוע והמלצתו של בית המשפט, הגיעה התובעת לכדי הסכם עם הנתבעת 1 ובהתאם לו התובעת תעמיד לנתבעת 1 דיור חלופי ברחוב הגדוד העברי 35 בתל אביב- דירה אשר מתאימה לצרכיה ומצבה וזאת, כנגד פינוי הדירה נשוא התביעה והשבתה לידי התובעת.

בשאלה העומדת לדיון כפי שהוגדרה, אקדים הכרעה להנמקה – הנני סבורה כי לנתבעת 2 אין כל מעמד בדירה נשוא התביעה, בנסיבות כפי שפורטו ובכלל זה בפרט, הואיל ואינה דיירת חוזית, אינה דיירת ממשיכה ויתרה מכך – ככל שהיתה, הרי שממילא קיימת לתובעת עילה לפינוייה בשל יתרות חוב שכר הדירה- יתרות אשר לא נשללו.

פרשנותה המוצעת של הנתבעת 2 ולפיה מקום בו מדובר בדיירים להם ילדים קטינים, יקבלו גם הילדים מעמד של דיירים חוזיים, הואיל ואינם יכולים לחתום על החוזה בשל גילם, תרוקן מתוכן את מוסד הדייר הממשיך, באשר לכאורה תמיד יחשבו הילדים כדיירים חוזיים.

...

סוף דבר – לאור האמור והמפורט ניתן בזאת צו לסילוק ידה של הנתבעת 2 מהדירה נשוא התביעה.

הואיל וממילא הנתבעת 2 אינה נמצאת פיזית בדירה, הנני קובעת כי בתוך 15 ימים מהיום תפנה - הנתבעת 2 בעצמה, או ככל שאינה יכולה לעשות כן לאור צו שיפוטי האוסר עליה להתקרב לדירה, באמצעות מי מטעמה- את כלל חפציה מהדירה.

כמו כן, הנני קובעת כי הנתבעת 2 תשלם לתובעת שכר דירה ראוי בגין התקופה שעד ליום 24/11/10 בסך של 79,196 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

במהלך הדיון בתובענה הגיעו באי-כוח הצדדים להסדר שבגדרו הסכימו, בין-היתר, כי העותר יצורף כנתבע נוסף, כי יוגש ערר למשיב על החלטת הועדה וכן תוגש בקשה מתוקנת ביחס לעותר, וכי בתום ההליכים הנ"ל ייקבע האם העותר או אביו זכאים למעמד של דייר ממשיך – שאז תדחה התביעה נגד מי מביניהם שיוגדר כ"דייר ממשיך"; או שמא איש מהם אינו זכאי למעמד כאמור – ואז תיתקבל תביעת הפינוי.

...

סבורני, כי אין בטענות העותר כדי להצביע על פגם שנפל בהחלטה זו, הדורש את התערבותו של בית-המשפט.

התוצאה אשר על כל האמור לעיל, העתירה נדחית.

העותר ישלם למשיב הוצאות בסך 8,000 ₪.

המשיבה (להלן גם: "עמידר") הגישה בשנת 2011 נגד המבקשת תביעה לפינוי מושכר - דירה ברחוב הבשן 24/25 בהרצליה (להלן: "הדירה").

ככל שעד למועד שבסעיף 2 יינתן למבקשת מעמד של דיירת ממשיכה, הרי שהתביעה תדחה ללא צו להוצאות ופסק הדין ייחשב כמבוטל.

ככל שעד למועד שנקבע בסעיף 2 תהא החלטה חלוטה כי המבקשת אינה במעמד של דיירת ממשיכה, תהא רשאית המשיבה לבצע את פסק הדין ולשפעל את הליכי הפינוי בתיק ההוצאה לפועל.

...

בימ"ש קמא נדרש לכך במסגרת הדיון בביטול ההחלטה מיום 3/6/18, ויותר מכך, במקרה שלפני, בימ"ש קמא בחן לגופו של עניין את טענות הצדדים והגיע למסקנה כי דין הבקשה מיום 20/2/18 להידחות.

נקבע כי: "הכלל הוא כי 'הבקשה למשפט חוזר .. מוגשת לאותו בית משפט שנתן את פסק הדין' (שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד 214 (תשנ"ט)). כך נאמר, בהסתמך על פסיקה קודמת ותוך הסברת הטעמים לכך, גם בפרשת אע'בריה [8], בעמ' 647: 'את הבקשה לביטול כאמור יש להגיש לבית המשפט, אשר נתן את פסק הדין שהושג במירמה'. ... עוד יש לציין כי הדרך הדיונית הנכונה להגיש את הבקשה ל"משפט חוזר" אזרחי היא בפתיחתו של הליך חדש, ולא בהגשת בקשה במסגרת ההליך המקורי שהסתיים זה מכבר" לפיכך, משלא מוסמך היה בית משפט קמא במסגרת בקשה לביטול פסק דין, לבטל פס"ד חלוט שניתן בשנת 2012 לאחר שגובשה הסכמה דיונית בין הצדדים, דין הבקשה מיום 20/2/18 להידחות.

לסיכום: לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להתקבל ודין הערעור להידחות לגופו.

המשיבים טוענים כי אין העותר ניכנס בגדר "דייר ממשיך" הואיל ומניין ימי מגוריו בדירה עם סבתו אינו עומד ברצף השנים הנידרש – 4 שנים – לשם רכישת מעמד של "דייר ממשיך". לשיטתם, העותר התגורר בדירה עם סבתו כשנתיים עובר למותה וממילא, אינו זכאי להחזיק בה. העובדות העותרים נשואים ומתגוררים בדירה.

סמוך לאחר פטירת המנוחה (19.3.13), הודיעה עמידר לעותר כי עליו לנקוט הליכים לאישור המשך מגוריו בדירה, שאם לא כן, תוגש נגדו תביעת פינוי.

...

לפיכך, דין עתירתו להידחות לא כן הוא באשר לתצהירים שהוגשו מטעמו של העותר.

עם זאת, יצוין, כי בהתאם לנהל 08/17 אין עניינו של "דייר ממשיך" מצוי בגדר סמכות וועדה זו, אשר פירוט סמכויותיה בהיר וברור ומעמדו של "דייר ממשיך" אינו כלול בו. שיהוי למעלה מן הדרוש יצוין, כי אף בשל השיהוי הניכר בהגשת העתירה דינה להידחות.

לפיכך, לאור כל האמור לעיל, העתירה נדחית.

בהחלטה צוין, כי "בהתאם לסמכותה, הועדה בוחנת האם המבקש עומד בתנאים שנקבעו בחוק זכויות הדייר בדיור הצבורי, התשנ"ח-1998, לצורך הכרה כדייר ממשיך. במסגרת זו, הועדה אינה בעלת סמכות לאשר חריגים ואין היא בוחנת קיומן של נסיבות בהקשר זה"; וכי בהתאם לכך, "לאחר בחינת נסיבות המקרה, הועדה מצאה כי [יהודה] לא עמד בתנאי חוק זכויות הדייר בדיור הצבורי, וכן לא עמד/ה בתנאי הוראות המעבר שנקבעו בדין". אחר זאת, ביום 2.3.2021, הגישה עמידר לבית משפט השלום תביעת פינוי נוספת נגד יהודה.

תצהיר זה מוכיח, לשיטתו, כי התגורר בדירת אביו, באופן שמקנה לו מעמד של 'דייר ממשיך', וזכות להמשיך להתגורר בדירת אביו, בהתאם לאמור בחוק זכויות הדייר בדיור הצבורי, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק הדיור הצבורי).

...

עמידר טוענת מנגד, כי דין הערעור להידחות.

יהיה מי שיאמר, כי גם אם מתעורר ספק לגבי מהימנות דוחות ביקורי המעגל, אין לאפשר מצב שבו חוטא יוצא נשכר.

קרי: משפחה שהתחמקה בעבר מתשלום שכר דירה נוסף, או הסתירה הפרה של חוזה השכירות, אין לאפשר לה "להרוויח" היום מהטענה שבדירה התגורר דייר נוסף.

השופטת דפנה ברק-ארז (במסגרת דעת מיעוט) עמדה אף היא על כך שהמתכונת שבה נערכים ביקורי המעגל, מכרסמת מראש באפשרות של בן משפחה לזכות במעמד של "דייר ממשיך": "הלכה למעשה, נוהלי עמידר מתמרצים את הדיירים המתגוררים בדיור ציבורי, אנשים קשי יום שעל-פי רוב משתכרים לצרור נקוב, שלא להצהיר על בני משפחה הגרים עמם, הצהרה הכרוכה בהעלאתו של שכר הדירה. הדיירים מודעים לאפשרות להעלאת שכר הדירה בעודם נותנים את ההצהרה. לעומת זאת, אין הם מודעים לכך שטשטוש העובדה שגרים עמם בני משפחה נוספים עלולה להעמיד בסכנה של ממש את יכולתם של אותם בני משפחה לטעון למעמד של 'דייר ממשיך'. זהו מצב מובנה של אי-סימטריה במידע, העולה בחלק מן המקרים אף כדי 'בפני עיוור לא תיתן מכשול'. אני סבורה אפוא כי כאשר מוצגות לשוכרים בדיור הציבורי שאלות בדבר משפחה המתגוררים עמם יש לעשות כן לאחר שהשואל וידא כי הנשאל מודע לכל המשמעויות של תשובתו בטווח הארוך – ולא רק לכך שתשובה בדבר 'מגורים לבד' תוביל להוזלת שכר הדירה בטווח הקצר". (ההדגשה שלי- ע'ב') (עע"מ 2732/14 שניידר נ' משרד הבינוי והשיכון, פסקה 6 (28.1.2015)).