בנוגע לכל השרטוטים הנוגעים לנכסים כותב המהנדס ירון:
"במסגרת טפולי בפרוייקט במגדל נתבקשנו ע"י העיריה ורשות מקרקעי ישראל לקבוע גבולות מדוייקים על סמך מפת רכישה, לצורך כך נשכר מודד ואדריכל, התהליך ארך כשנה לקבוע גבולות הנכס אשר הוסכמו ע"י העיריה ורשות מקרקעי ישראל. הליך זה של קביעת גבולות הנו מורכב ביותר שכן אין גושים וחלקות רשומים."
למען הנוחות, בפסק הדין אתייחס למקרקעין בשמותיהם המספריים השגורים בפי הצדדים, אף על פי שמספרים אלו אינם בהכרח משקפים את מצבם הרישומי או התיכנוני של המקרקעין.
בהמשך, טענה חברת אפרידר, אשר ניהלה עבור רמ"י נכסים בשכונת אפרידר, כי מדובר בנכס שהוא בבעלותה וכי את דמי השכירות יש לשלם לה. המנוח אמנם שילם דמי שכירות לחברת אפרידר ובמשולש האמור התנהלו מספר הליכים: הוגשה נגד המנוח תביעת פינוי ביחס לנכס, המנוח הגיש טען ביניים בשאלה למי עליו לשלם דמי שכירות, הוגשה תביעת בעלות על ידי האלמנה ובסופו של יום, בהליך שהתנהל לפני הח"מ בת.א. 5316/08 של בית משפט השלום באשקלון, אפרידר חברה לשיכון ולפיתוח אשקלון בע"מ נ. קמסוני סגרון, הוגשה על ידי חברת אפרידר תביעת פינוי כנגד המנוח ביחס לתא 87, לאחר שהמנוח הפסיק לשלם דמי שכירות בגין הנכס לאפרידר או לאלמנה.
במסגרת ההליך, בשים לב לכך שתא מספר 87 כולל בתוכו מדרגות ומדובר ביחידה קטנה למדיי, קבעתי, כי לא הוכח שמדובר בנכס שנותר בבעלותה של רשות הפיתוח, אך גם לא קבלתי את טענתו של המנוח, כי הוא הבעלים של חנות 87.
...
כמו כן, התובעת התאמצה לזהות את המקרקעין ככל האפשר בכתב התביעה ובמוצגים, כאשר המחלוקת דנן אינה על גבולות חלקה, אלא על שימוש בנכס ידוע, דוגמת תביעה לפינוי דירה בכתובת ידועה, שאז ברי לכל, כי לא מצורפת מפה, אלא מצורף אישור זכויות בלבד ועל כן מסקנתי היא, כי התובעת עמדה בדרישות תקנה 82(א) לתקנות הישנות.
בשים לב לכך שלא הוכחה בעלות, הרי שאין לפנות את הנתבעים מתא 87, אך אם יעלה הצורך בשימוש במדרגות, לפי ייעודן, ייתכן ויהיה מקום להגיע למסקנה אחרת וכאמור, איני מכריעה בעניין עתה.
מקובלת עליי עמדת ב"כ הנתבעים, כי חוות הדעת נערכה בשנת 2004, לצורך אחר ולשם כך בלבד ומאז שנת 2004 ועד הגשת התביעה חלף זמן רב.
מעבר לאמור, לא ניתן להתייחס ליחידה 146 כאל שאר היחידות, מדובר ביחידה פרוצה, שאם הושמשה לשמש כיחידה עצמאית, הדבר נעשה על ידי הנתבעים עצמם.
