במקרה דנן , הרי שהסכם המכר שנחתם בין הצדדים קשור בטבורו לאותה תביעה לפינוי המושכר , שהמבקשים הגישו נגד המשיבים , משהצטבר חוב דמי שכירות , כאמור , ומכירת הזכויות בדירה נועדה להקל על הצדדים , לאור העובדה שהמבקשים חפצו במכירת זכויותיהם בדירה , המשיבים הביעו עניין ברכישתה , ומאחר ויש במכירת הזכויות למשיבים כדי לחסוך את הצורך בפינוים מהדירה , ולפשט את יישוב המחלוקות ביניהם , הושג אותו הסכם.
ראו בעיניין זה את דבריה של כב' השופטת פרוקצ'ה ב - ע''א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוולת''ב ירושלים (פד''י נ''ז (5) 433 וכן פורסם בנבו) :
"טענת שהוי המועלית כנגד תובענה אזרחית בטרם חלפה תקופת ההתיישנות היא טענה קשה ברבדים שונים. מעצם טיבה היא מבקשת להתערב ולשנות תקופת היתיישנות שנקבעה בדין על דרך קיצורה העשויה לפגוע בציפייתו של התובע לכלכל צעדיו לפי טעמו במסגרת תקופת היתיישנות המוכרת בחוק. היא משנה את נקודת האיזון בין ההגנה על זכויות התובע לבין ההגנה על זכויות הנתבע, וקבלתה מאפשרת דחיית תביעה על הסף בלא דיון לגופה. קבלתה מרחיבה את מניעת הגישה של בעל-דין לערכאות מעבר למה שהציבו כללי ההתיישנות, והיא יוצרת מחסום נוסף לזכות גישה כאמור, המוכרת כזכות יסוד בעלת חשיבות מיוחדת במדרג זכויות האדם ............ קבלת טענת שהוי משפיעה על זכויותיהם הדיוניות של הצדדים למחלוקת והיא חוסמת את דרכם להוכיח את זכותם לסעד משפטי על פגיעה בזכויותיהם, ובכלל זה פגיעה בזכויות יסוד מהותיות. נוכח ההשלכות הנובעות מקבלת טענת שהוי התנאים לקבלתה הם מטבע הדברים מחמירים, ונסיבות החלתה נדירות, וקו זה מאפיין את הפסיקה בנושא זה לאורך שנים."
פסק דין אחר הרלוואנטי לענייננו הוא פסק דינו של כב' השופט הנדל בתיק ע''א 4352/15 **** קורן נ' עו''ד הראל ואח' ( פורסם בנבו).
...
לטענת המבקשים, הם נמנעו מלאכוף את פסק הדין משך שנים מאימת איומיו של המשיב מס' 1 , עבריין מורשע שאף ריצה עונשי מאסר , ושהה מאחורי סורג ובריח בחלק מהתקופה הרלוונטית לענייננו, אך לבסוף , הם אזרו אומץ , כך לשיטתם , והגישו את תביעתם.
לא רק זאת , כך המבקשים , המשיבים נמנעו מלשלם את דמי וועד הבית , והמבקשים אולצו לשלם לנציגות הבית המשותף בשנת 2016 , סך של 10,000 ש''ח משהוגשה נגדם תביעה ע''י נציגות הבית המשותף , ועובר להגשת ההליך דנן , הוגשה תביעה נוספת נגדם ע''י נציגות הבית המשותף על סך 7,200 ש''ח.
לטענת המבקשים , בשל אופיו האלים של המשיב , והיותו עבריין מורשע , הם חששו לשלומם ולא עמדו על זכויותיהם המשפטיות כלפיו.
"
ראו גם פסק דינה של כב' הנשיאה חיות בתיק ע''א 6182/14 אינבסטלום הולדינגס בע'מ נ' ספריית יפת ( פורסם בנבו) שם קיבל העליון ערעור על פסק דין של המחוזי שדחה תביעה מחמת השיהוי בהגשתה:
"על כן, ככלל, אין להטיל על התובע את הנטל הראשוני להצדיק את הגשת התביעה במועד שהוגשה, ככל שהתביעה טרם התיישנה, והנתבע הוא זה שעליו הנטל להצדיק מדוע יש לסלק את התביעה מחמת ההשתהות בהגשתה. מסקנה זו נכונה ביתר שאת בענייננו משעה שבית המשפט לא אפשר לחקור את העדים באשר לקשיים הכלכליים שאליהם נקלעו סולומון והחברה (ראו פרוטוקול הדיון מיום 16.9.2013, בעמ' 70, 81, 82), ואשר בעטיים לטענת המערערת הוגשה התביעה בסמוך לתום תקופת ההתיישנות. חרף זאת קבע בית המשפט כי אין בקשיים אלה כדי להצדיק את ההשתהות בהגשת התביעה (עמ' 46 לפסק הדין). שנית, התביעה דנן אמנם הוגשה בסמוך לתום תקופת ההתיישנות אך ספק אם המשיבים עמדו בנטל להוכיח כי המערערת זנחה את זכות התביעה העומדת לה. לשם כך נדרש כידוע להוכיח "מצג ברור מצד התובע על אודות ויתור או מחילה מצדו על זכות התביעה הנתונה לו [...] טענה בדבר ויתור או מחילה על זכות תביעה מחייבת רמת הוכחה נכבדה על-ידי הטוען לה" (עניין עץ החיים, בעמ' 446).
אין בצורך לערוך התחשבנות כדי למנוע את הסקת המסקנה כי יש להיעתר לתביעת המבקשים וליתן את פסק הדין ההצהרתי לו הם עותרים.
לסיכום:
המבקשים זכאים לקבל את הסעד לו הם עותרים ועל כן , אני נעתרת לבקשה וניתן בזאת פסק דין הצהרתי לפיו המשיבים לא עמדו בתנאי הסכם הפשרה אשר נחתם בין הצדדים בתיק פינוי המושכר שפרטיו צויינו לעיל , והסכם העברת הזכויות שנחתם ביניהם בעקבות אותו הסכם פשרה , ועל כן , זכאים המבקשים לפנות את המשיבים מהדירה נשוא הדיון.
