חיפוש במאגר משפטי, ניתוח מסמכים וכתיבת כתבי טענות ב-AI
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעת פינוי מושכר מסחרי ללא הגנת דייר

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2024 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

בהסכם נכתב כי "הרשות ביד להשתמש בחנות בכל מסחר שהוא ....". יוצא, כי מטרת השכירות היא שימוש מסחרי.
בחוק הגנת הדייר אין הוראה מפורשת הקובעת כי שינוי במטרת השכירות מהוה, כשלעצמו, עילת פינוי.
אכן, קשה לראות כיצד מצב הדברים המתואר יכול למנוע, ביחסים שבין המערערים לבין המשיבים, הגשת תביעה עתידית (היא התביעה מושא העירעור שבפנינו) לפינוי המערערים, אם וככל שיש לתביעה כזו יסוד.
...
מסקנתו, כי אין במקרה זה מקום לסעד מן הצדק, שעה שהנכס חדל לשמש מקור פרנסה לדייר, מקובלת עלינו.
במצב זה, דין הטענה בדבר סעד מן הצדק להידחות.
התוצאה היא, כי הערעור נדחה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

על כן, טוענת הנתבעת כי אין לראות בתובעים דיירים מוגנים ומדובר בהסכמים מסחריים לכל דבר ועניין, ולא בהסכמי שכירות.
על פי סעיף 137 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב – 1972 (להלן: "חוק הגנת הדייר" או "החוק"): "על אף האמור בכל דבר חקיקה עותמני, לא יבוצע פינוי של מושכר אלא על פי פסק דין של בית משפט." רוצה לומר: גם בהתקיים עילות פינוי טובות מאוד – נטישה, הפקת רווח בלתי הוגן, אפילו אי תשלום דמי השכירות – עדיין אין לבעל הבית רשות לעשות דין לעצמו ולפנות את הדייר המוגן מן המושכר ללא נקיטת הליך פינוי כדין.
טענת הנטישה אינה יכולה לעמוד, כאמור, בהיעדר תביעה לפינוי המושכר; אולם גם אם אתעלם מעובדה זו, יוער כי גם לאחר הנטישה הנטענת, המשיכה הנתבעת במערכת היחסים החוזית עם התובעים, ובהיעדר נתוק של יחסי בעל בית – דייר מוגן, יש לראותה כמי שהשלימה עם הנטישה הנטענת ומחלה עליה.
...
אשר לסעד השני – לאור קביעתי כי הצדדים האריכו את הסכם 1999 בהתנהגות, ולאור ההפרה הברורה של ההסכם על-ידי הנתבעת, אני סבור שניתן לקבוע כי ההסכם משנת 1999 המשיך לחול בין הצדדים על כל רכיביו, לרבות רכיב הפיצוי המוסכם, ועל כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי בסך 50,000 דולר, על פי שערו היציג של הדולר ביום התשלום, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
על כן, יש לקבוע כי התובעים לא עמדו בנטל להוכיח רכיב זה, ולדחות את תביעתם בראש זה. סוף דבר כאמור לעיל, הנתבעת הפרה את ההסכמים עם התובעים, ואף הפקיעה את זכותם כדיירים מוגנים שלא כדין.
משכך, אני מורה כדלקמן: התובעים הם דיירים מוגנים במושכר, וזכאים לקבל את החזקה המשפטית בו לאלתר, על כל המשתמע מכך ביחס לדמי השכירות המתקבלים משוכר המשנה מכאן ולהבא; הנתבעת תשלם לתובעים סך 50,000 דולר ארה"ב, בהתאם לשער הדולר ביום התשלום, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

בהליך תביעת פינוי מושכר (תפ"מ) שהוגש בשנת 2022 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לפניי תביעה לפינוי מושכר שחוק הגנת הדייר אינו חל עליו, שהוגשה ביחס למקרקעין הידועים כגוש 7001 חלקה 73, שתי חנויות בקומת קרקע ברחוב מל"ן 42 פינת רחוב יום טוב תל-אביב (להלן: "המושכר"), וזאת בשל טענת התובע להפרות יסודיות של הסכם השכירות.
התובע הוא הבעלים של המקרקעין שבהם נמצא המושכר – ביניין מגורים, ולו קומת קרקע מסחרית בשכונת כרם התימנים בתל-אביב – יפו, בסמוך לשוק הכרמל.
...
לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בחומר שבתיק, נחה דעתי כי יש לדחות את התביעה, ואף לקבוע כי עצם הגשתה – לוקה בחוסר תום לב של ממש.
ניתן לקבוע אפוא, כי חוות דעת המומחה לאקוסטיקה שהזמין התובע הייתה מלמדת, כי אין חריגה מהרעש המותר; לכך יש להוסיף את העובדה שהתובע טען שמדידות שביצעה מחלקת איכות הסביבה בעיריית תל-אביב – יפו הראו על חריגה, אולם לא צורפה תעודת עובד ציבור, ולמעשה – לא צורפה כל ראיה קבילה המלמדת על כך (ויוער כי הוצג תדפיס מתוך אתר רישוי עסקים, שערכו הראייתי – מוטל בספק).
מקובלת עליי עדותו של מר לקס, נציג הנתבעת, שלפיה הוגדר העסק "בר" בפרסומים מאחר ש".
הפועל היוצא הוא, שאין לתובע כל עילה לבטל את הסכם השכירות – לא המקורי ולא השני, וממילא לא קמה עילת פינוי, ועל כן – יש לדחות את התביעה במלואה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום הרצליה נפסק כדקלמן:

הלכה היא כי בעל בית המבקש לבסס עילת פינוי על יסוד סעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר, נידרש להוכיח שלושה יסודות מצטברים: (א) קיומו של תנאי מפורש בחוזה השכירות אשר אוסר או מחייב פעולות מסוימות; (ב) הפרת תנאי זה על ידי הדייר המוגן; (ג) הפרת התנאי מעניקה לבעל הבית על פי תנאי הסכם השכירות, את הזכות לתבוע את פינוי הדייר המוגן מהמושכר (ר': בר-אופיר, סוגיות בדיני הגנת הדייר, (עידכון 10, נובמבר 2019) עמ' 15 - להלן – בר אופיר; ע"א 460/77 דרוקר נ' פלטין פ"ד לב (2) 809).
לכך יש לצרף את השיקולים שציינו לעיל ביחס להצדקה למתן סעד מן הצדק: מדובר בנכס מסחרי ולא בדירת מגורים; המושכר מוחזק על ידי הנתבעים ו/או מי מהם במשך 37 שנים והנתבעים הפיקו ממנו לאורך השנים תועלת כלכלית לא מבוטלת; הנתבעים בשנות ה- 60 לחייהם ומהעדויות שנשמעו בפני, המושכר אינו מהוה מקור פרנסתם של הנתבעים 2-3 ואינו מקור הפרנסה היחיד של הנתבע 1; הנתבעים שילמו דמי מפתח בסך של 98,000 דולר לפני כימעט 4 עשורים.
...
נוכח כל האמור, אני קובע כדלקמן: הנתבעים נטשו את המושכר ולפיכך התובעת זכאית לפינוי הנתבעים מהמושכר.
פינוי הנתבעים מותנה בכך שהתובעת תשלם לנתבעים פיצוי בסך של 447,500 ₪ אשר מהסכום האמור יופחתו דמי השכירות שהופקדו בידי ב"כ הנתבעים ואלה יושבו לנתבעים (הואיל ומדובר בדמי שכירות עבור התקופה בה הנתבעים המשיכו לתפוס חזק המושכר ולהפעיל בו עסק).
נוכח התוצאה אליה הגעתי ובהתחשב ובמכלול הנסיבות, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 40,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום הרצליה נפסק כדקלמן:

בדומה לתביעה הראשונה, גם במסגרת תביעה דנן מבקש המשיב לבסס את עילת התביעה לפינוי וסלוק יד המבקש על סעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר, כאשר לצידה נוספת עילת עשיית עושר ולא במשפט נוכח הפקת רווחים מהשכרת חלק מהמושכר לצרכים מסחריים.
...
אין כל הגיון בטענה שבית המשפט הגדיל את סכום דמי השכירות על יסוד טענות המשיב להפרות ההסכם, כחלופה לסעד של פינוי המושכר, רק כדי שמיד לאחר מכן יחדש המשיב את תביעתו לפינוי המושכר, על בסיס אותן עילות והפרות בדיוק.
בע"א 8273/16 Fundacio Gala-Salvador Dali נ' וי. אס מרקטינג (ישראל 2005) בע"מ (פורסם בנבו 11.07.2021) עמד בית המשפט על כך שהבחינה בדבר זהות העילות היא בחינה מהותית של האינטרס המוגן בשני ההליכים (עמ' 181): "כאשר צד להליך מעלה טענה בדבר השתק עילה בשל עילות תביעה זהות, על בית המשפט לבחון מבחינה מהותית האם הזכות או האינטרס המוגן שנפגעו בשני ההליכים זהה ואת מידת הדמיון בתשתית העובדתית הניצבת ביסוד שני ההליכים (ע"א 1545/08 מוסקונה נ' סולל בונה בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 7 (4.3.2010) (להלן: עניין סולל בונה)). בהקשר זה נקבע בע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נז(5) 166 (2003) כי: "מבחן 'זהות העילות' בהקשר של עקרון מעשה-בית-דין זכה לפירוש רחב למדי בפסיקת בתי-המשפט. הוא מתקיים מקום ששתי התביעות מבוססות על עילות זהות בבסיסן, גם אם בתביעה המאוחרת נכללים פרטים ומרכיבים נוספים שלא פורטו בתביעה הקודמת." אשר על כן, מכל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העילה לפינוי המבוססת על הפרת הסכם השכירות כפי שהפרות אלה נטענות בתביעה הראשונה להידחות על הסף.
סוף דבר מהטעמים האמורים, הבקשה מתקבלת באופן שהעילות לפינוי המושכר המבוססת על הפרות שנטענות בתביעה הראשונה נדחות על הסף.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו