תביעת פינוי מושכר מבעליו החוקיים

המשיב טוען כי הוא הבעלים החוקי של המושכר, כי המבקשים והנתבעים 1 ו-4 מחזיקים בו שלא כדין ולא פינוי אותו, לאחר שהסתיים תוקפו של חוזה השכירות, שתוקפו היה לתקופה מ- 1/10/2007 ועד ל- 30/9/2012 .

בפסק דין וייס, התבקש ביהמ"ש לידון בטענה של נתבע שטען כי יש לו זכויות קנייניות בנכס אותו שכר עם בת זוגו , שהיא נכדתה של התובעת (בעלת המושכר) , ובית משפט השלום קבע כי הוא ידון בתביעה לפינוי מושכר , אך שאלת הזכויות הקנייניות שלהן טוען הנתבע מצויות בתחום הסמכות של בית המשפט לעינייני מישפחה, שם ניהלו הנתבע ובת זוגו תביעה בנפרד לפירוק שתוף.

...

דיון והכרעה לאחר העיון בבקשה ובתגובה , כתבי הטענות שהוגשו מטעם בצדדים, אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל וכי, יש להעביר את בירור התביעה לסדר דין רגיל, כמפורט להלן.

משכך אני מקבלת את הבקשה ומורה על העברת התביעה למסלול אזרחי רגיל.

בנוסף לכל האמור לעיל, קמה להקדש זכות לתבוע לפינוי מכוח סעיף 131(2) לחוק, שקובע כי במקרה בו הדייר לא קיים תנאי מתנאי השכירות אשר אי קיומו מעניק לבעל הבית לפי תנאי השכירות את הזכות לתבוע לפינוי.

...

בנוסף, אין בידי לקבל את טענת השיהוי שכן התנאים לסילוק תובענה מחמת שיהוי נקבעו בפסיקת בית המשפט העליון בע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פ"ד נז (5) 433 (2003), שם נקבעו התנאים שבהתקיימם ניתן לסלק תביעה מחמת שיהוי: "השתהות בהגשת תביעה אינה, כשלעצמה, שיהוי כמובנו במשפט. שיהוי בתוך תקופת ההתיישנות נוצר מקום שיש בהשתהות בפנייה לבית-המשפט משום שימוש לא נאות בזכות התביעה הנתונה לתובע ופגיעה בציפייה הלגיטימית של הנתבע שלא להיתבע – שימוש המגיע כדי ניצול לרעה של ההליך השיפוטי [...]

אעיר, כי דווקא הנתבעים הם אלו שהסבו להקדש נזק ראייתי כבד בכך שסירבו תחילה להציג את כל המסמכים המצויים ברשותם (ראו סע' 5 ו- 11 לסיכומי הנתבעים) ומכאן שדין טענה זו אף היא להידחות.

סוף דבר לאחר קריאת כל הטענות הצדדים מהגשת כתבי הטענות ועד הסיכומים, עיון בכל הראיות שהוגשו בתיק (הן הישנות והן החדשות) ופרוטוקולים הכוללים דיון הוכחות נוסף שהתקיים בנוכחות כל הצדדים - הגעתי למסקנה לפיה מסקנות פסק הדין הראשון להיוותר על כנן, וזאת על יסוד הנימוקים שלעיל.

שאם לא כן, מכוח אילו זכויות נחתם הסכם השכירות עם הערייה ומכוח אילו זכויות העניקה עמידר, כ"בעל בית" לפי חוק הגנת הדייר, זכות שכירות (רגילה או מוגנת) לעירייה?! כשם שלכאורה עמידר יכולה להגיש תביעה לפינוי בנסיבות של הפרת הסכם השכירות, ומכוח הוראות הסכם השכירות, ולא תשמע טענה כי אינה הבעלים של הנכס, הרי שגם בנסיבות אלה, על פניו, אין מניעה כי המדינה תוכל להגיש תביעה לפינוי, ובילבד שתוכיח שהיא אוחז בזכויות.

...

דיון לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות.

היות קק"ל הבעלים הרשום של המקרקעין, לא מוביל בהכרח למסקנה כי רק קק"ל זכאית להגיש תביעה לפינוי.

כדברי כב' הנשיא שמגר בע"א 693/83 שמעון שמש נ' רשם המקרקעין תל אביב-יפו פ"ד מ (2) 668: "...בשולי הדברים אוסיף, כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים, הננקטים בלית ברירה, ופתרון ענייני של כל מחלוקת, לגופה, הוא לעולם עדיף. רצוי, על-כן, שבית המשפט יבכר תמיד דיון ענייני בפלוגתא על פני פתרון דיוני-פורמאליסטי, אשר מהווה לפעמים סוף פסוק לתיק הקונקרטי, אולם אינו סוף הדרך מבחינת המשך ההתדיינות סביב אותו עניין" סוף דבר אשר על כן, ומהטעמים האמורים הבקשה נדחית.

בהתאם לסעיף 18 להסכם השכירות בו נקבע כי מקום בו השוכר יפר או לא יקיים איזה תנאי או התחייבות הכלולים בחוזה הזה, תהיה המשכירה רשאית לתבוע מיד את פינוי המושכר, עומדת לתובעת הזכות לידרוש את פינוי החנות.

בעיניין זה מוכרים דבריו של כב' השופט א' רובינשטיין ברע"א 4664/06 צארום נ' פרלמוטר (פורסם בנבו, 17/9/2006) לפיהם: "... חוק הגנת הדייר נחקק כחוק סוצאלי. התכלית שעמדה בבסיס החוק הייתה להעניק הגנה לשוכר דירה חסר קורת גג אחרת וחסר אמצעים להשיג כזו. ברבות הימים נשתנתה המציאות הכלכלית והחברתית, ו"הדייר המוגן לא תמיד היה חסר כל הראוי להגנה, ובעל הנכס לא תמיד היה הַגְבִיר שראוי לפגוע בקניינו לטובת הדייר. על רקע זה הסתמנה מגמה להגבלה ולצמצום של תחולת החוק" (ע"א 3295/94 פרמינגר נ' מור ואח' פ"ד נ(5) 111, 118 (השופטת שטרסברג כהן)" (שם, פסקה ד.4 לפסק הדין)

...

אני דוחה אפוא גם את טענתה זו של התובעת וקובעת כי לא קמה לה עילה לפינוי הנתבע מן המושכר בשל שינוי מטרת השכירות.

סוף דבר התובענה נדחית לאחר שמצאתי כי הנתבע לא נטש את החנות ואף לא שינה ממטרת השכירות.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪.

עוד יש לציין, כי לאור העובדה כי מדובר בתביעה לפינוי מושכר, ובית המשפט סבור כאמור, כי התובעים הם בעלי הזכויות במושכר, ונוכח העובדה שאין מחלוקת שהנתבע לא שילם דמי שכירות, הרי שנטל הראיה להוכחת הטענה לפיה, סוכם שהנתבע לא ישלם דמי שכירות, מוטל על כתפי הנתבע, והלה לא עמד בו. נוכח כל האמור לעיל, באיזון הראוי בין טענות הצדדים, אני סבור, כי דין התביעה לפינוי מושכר, להיתקבל.

...

עוד יש לציין, כי לאור העובדה כי מדובר בתביעה לפינוי מושכר, ובית המשפט סבור כאמור, כי התובעים הם בעלי הזכויות במושכר, ונוכח העובדה שאין מחלוקת שהנתבע לא שילם דמי שכירות, הרי שנטל הראיה להוכחת הטענה לפיה, סוכם שהנתבע לא ישלם דמי שכירות, מוטל על כתפי הנתבע, והלה לא עמד בו. נוכח כל האמור לעיל, באיזון הראוי בין טענות הצדדים, אני סבור, כי דין התביעה לפינוי מושכר, להתקבל.

אני מורה על פינוי הנתבע וכל המתגוררים ו/או המחזיקים בנכס המקרקעין הידוע כגוש 12842 חלקות 10, 11 שהוא דירת קוטג' המצויה ברח' סייפן 6 דירה 8, בחיפה נשוא כתב התביעה.

בשל מצב החירום השורר במדינה, והעובדה שהתובע נשוי ואב לארבעה ילדים, אני מורה על עיכוב הפינוי למשך 90 יום מהיום.