בהסכם הוגדר כי הקניון בכללותו יכלול חמישה אגפים, ארבעה מתוכם ישמשו את אגפי הממשלה השונים ואילו האגף החמשי יהיה מרכז מסחרי אשר יכלול 2 קומות מסחר בהם חנויות שחלקן יושכרו (קומות מסחר אלו יכונו בתביעה זו "קניון קריית הממשלה").
לא מובנת לי הטענה של התובעת על כי כאשר עזבה את המקום מנעה ממנה הנתבעת להציג שלט לאן עברה, עזיבתה את המקום לוותה בהליך משפטי שהחל בחודש מרץ 2011 (עם הגשת תא"ח 16867-03-11) ועד לפינוי בפועל שנה ושלושה חודשים לאחר מכן בצו של בית משפט, היה על התובעת להתארגן בתקופה זו ולא ניתן לקבל טענות שלה לעניין זה.
בפועל גם לא הוכח כי הניהול אכן היה כושל, העובדה שבפרק זמן מסוים ניהל מר רביב הן את חברת הניהול והן את הקניון אינה יכולה להוות טענה לניהול כושל בייחוד כאשר ניהול כושל אמור להביא לפגיעה בכל החנויות, והתובעת לא הביאה כל ראיה לגבי עסק אחר זולתה.
...
התובעת הגישה ערעור על פסק הדין (ע"א 35111-10-11), בית המשפט המחוזי בהחלטה מנומקת דחה את הערעור ודחה את טענת התובעת לגבי אכיפה סלקטיבית (שכן ישנם שוכרים נוספים שלא העבירו את הדו"חות הכספיים) וכי טענה זו לא תעזור לתובעת, בית המשפט המחוזי גם חידד את הקביעות לגבי אי העברת הדו"חות הכספיים וקבע כי:-
לא מדובר היה בהתניה לגיטימית של התובעת, שכן "מדובר היה אך בתירוץ להקשות על המשיבה ולהימנע מלהיעתר לדרישתה המעוגנת בחוזה" (עמ' 5 לפסק הדין של בית המשפט המחוזי) וזאת מאחר ואי העברת הדו"חות החלה עוד לפני שהם נחשפו, כטענתה, בבוררות.
לסיכום:-
בסיכומים מטעם התובעת נטען כי העובדה שיש ירידה ברווחים היא המלמדת על כך שהניהול היה כושל וכי ניהול זה הוא שגם לפגיעה בתובעת, טיעון זה הינו בעייתי שכן לא ניתן ללמוד מהתוצאה מה הסיבה אליה.
בסיכומו של דבר התובעת פעלה בקניון קריית הממשלה פרק זמן, בתחילתו חוותה צמיחה, לאחר מכן יציבות עסקית ובסוף התדרדרות, אולם ניהול החנות כרוך במשתנים רבים וניהול הקניון הינו רק אחד מהם, לא ניתן להסיק מהתוצאות העסקיות של החנות כי רק ניהול כושל של הקניון הביא להפסדים.
מכל האמור לעיל, ולאחר שהתובעת לא הצליחה כלל להוכיח את תביעתה, גם מבלי להתייחס לעדויות שהביאו הנתבעות, מצאתי לנכון להורות על דחיית התביעה על כל רכיביה.
