תביעת פינוי וסעד כספי בגין דיירות ממשיכה

עוד נטען כי לנתבעת לא נימסרה הודעת פינוי וככל שהתובעת מסתמכת על החלטת הוועדה העליונה של משרד הבינוי והשיכון שדחתה את ערר הנתבעת על ההחלטה שלא להכיר בה כ"דייר ממשיך", הרי שממועד ההחלטה (12.1.2017) ועד הגשת כתב התביעה לא חלפו תשעה חודשים בהם לפי סעיף 3(א) לחוק מעוכב פינוי הדייר שלא הוכר כ"דייר ממשיך".

" להשלמת התמונה, הנתבעת נכללת ב"קבוצה א" המתוארת שם, בין היתר, כך (נספח יב לנוהל, סע' 4 בדוגמאות לתאור "קבוצה א"): "הדייר הממשיך והדייר החוזי התגוררו ביחד ביום הקובע 1/8/09, והדייר הממשיך המשיך להתגורר עם הדייר החוזי עד הפטירה בשנת 2020. במקרה זה השניים גרו ביחד 4 שנים לפני הפטירה מ-2016 ועד 2020 וכן גרו ביחד בתאריך הקובע 1/8/09, ולכן הדייר הממשיך יאושר להמשיך להתגורר בדירה." המסקנה היא שהנתבעת אינה "דייר ממשיך". בסיום פרק זה אציין כי במהלך ניהול ההליכים העלתה הנתבעת טענות בנוגע למצבה האישי.

בכתב התביעה בת"א 34816-03-18 נתבע סעד כספי בסך 58,000 ₪ (נכון למועד הגשת התביעה) נוכח הטענה כי הנתבעת התגוררה בדירה החל מחודש 07/2016.

אמנם בהתאם לרעא 6713/15 מפעלי תחנות בע"מ נ' מדינת ישראל‏ (23.12.2015) ניתן ואף ראוי היה לידרוש את תשלום דמי השמוש עד לפינוי בפועל ובכך למצות את ההליכים בחדא מחתא, אולם משהמערערת לא עמדה על כך לא אפסוק סעד זה אך יתאפשר לה לתבוע זאת בנפרד.

...

כן הופעל מקדם בהתאם לתועלת השולית למ"ר. לאחר שבחנתי את חוות הדעת ואת עדות השמאי בפניי לא מצאתי מקום לסטות מהערכתו לפיה דמי השימוש הראויים בדירה הם של 2,900 ₪ לחודש.

אני דוחה את טענת הנתבעת כי מצבה הפיסי של הדירה גרוע יותר מן המצב המוערך בחוות הדעת (לאחר הפחתה כאמור).

הנתבעת תשלם לתובעת דמי שימוש בגין התקופה הנתבעת בסך של 58,000 ₪ כשהם משוערכים מיום 16.3.2018 ליום התשלום בפועל.

לצד סעד הפינוי תבעה התובעת גם סעד כספי בגין דמי שכירות ראויים, סעד אשר נמחק על פי החלטה מיום 10.3.22.

ככל שהתשובה לשאלה חיובית, הרי שהנתבעת עומדת בתנאי הוראות המעבר ויש להכיר בה כדיירת ממשיכה הזכאית להמשיך ולהתגורר בדירה ולכן דין התביעה להדחות.

...

הנתבעת טוענת כי היא עומדת בכל התנאים הדרושים בדין על מנת להקנות לה מעמד של דייר ממשיך ביחס לדירה 1 ולכן יש לדחות את התביעה.

סוף דבר הנתבעת הציגה מארג ראייתי המלמד במאזן ההסתברויות כי היא התגוררה בדירה עם אמה המנוחה, היא הדיירת החוזית, משך שנים רבות וברציפות, לפחות משנת 2000 ועד היום.

לכן, המסקנה המתחייבת מן הראיות היא כי עלה בידי הנתבעת להרים הנטל המוטל עליה ולהוכיח כי היא התגוררה בדירה במועדים הרלוונטים בהוראות המעבר שבחוק ההסדרים ולכן יש להכיר בה כדיירת ממשיכה הזכאית להמשיך ולהתגורר בדירה.

לכן, התביעה נדחית.

למען שלמות התמונה יצויין כי התביעה כללה גם סעד כספי לתשלום דמי שכירות החל מחודש נובמבר 2015, ואולם נוכח הליכי פשיטת רגל המתנהלים בעיניינו של הנתבע, ההליכים הכספיים כנגדו עוכבו (החלטה מיום 28.8.2019).

וכך קובע סעיף 70 לחוק ההסדרים: "(א) הוראות סעיף 3 לחוק זכויות הדייר בדיור הצבורי, כנוסחו ערב תחילתו של חוק זה, ימשיכו לחול על מי שביום י"א באב התשס"ט (1 באוגוסט 2009), התגורר עם זכאי בדירה ציבורית אם התגורר כאמור במשך ארבע שנים לפחות, בין אם קודם למועד האמור ובין אם לאחריו, וברציפות, עד למועד שבו נפטר הזכאי או עבר למוסד סיעודי, ובילבד שהיה אחד המנויים בהגדרה "דייר ממשיך" במהלך התקופה האמורה.

לאחר שבחנתי את כלל טענות הצדדים ואת הראיות שהציגו, שמעתי את העדויות והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מהעדים, באתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי הנתבע להוכיח כי התגורר בדירה ברציפות החל מהמועד הקובע ולכן דין תביעת הפינוי להיתקבל.

...

זאת, בצירוף דלות הראיות שהנתבע הציג מהשנים הרלוונטיות, מובילים למסקנה כי הנתבע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי הוא עומד בתנאי הוראת המעבר לצורך הכרתו כדייר ממשיך.

כפועל יוצא, ולמרות התוצאה הקשה עבור הנתבע אין מנוס מקבלת התביעה.

אני מורה על פינויו של הנתבע מהדירה תוך 60 יום.

לאחר שועדה עליונה של משרד הבינוי והשיכון דחתה בישיבתה מיום 2.4.19 את בקשתו להקניית זכויות חוזיות בדירה כדייר ממשיך, הוגשה התביעה לפינוי ותביעה כספית.

הסעד הכספי נזנח לאחר שככל הנראה הנתבע שילם את החוב בגין השמוש בדירה כתנאי לדיון בבקשתו להקניית זכויות בדירה.

...

למעשה לאור הודאת הנתבע בדבר המועדים בהן לא גר בדירה, אין הכרח להכריע במעט השאלות העובדתיות ששנויות במחלוקת, שעה שיש לדחות את התביעה לאור הודאת הנתבע.

ניתן להקיש לעניין זה מהפסיקה אשר שללה הכרה באסירים שנשפטו לתקופות ממושכות, כך קבעה כב' הנשיא מ' נאור בעע"מ 2653/13 הנ"ל בפסקה 10: "בנוסף, ומעבר לנדרש, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות המקרה שלפנינו, אין הצדקה לראות בתקופת מאסרו של המערער כתקופת היעדרות קצרה וארעית, וזאת בהתחשב באורכה של תקופת המאסר ובחלקה המשמעותי מתוך התקופה הנדרשת להקניית הזכאות למעמד "דייר ממשיך" (ראו והשוו: עע"ם 2851/13 סויסה נ' מדינת ישראל, פסקה 12 לפסק דינו של השופט ח' מלצר (23.6.2014); לעניין אובדן החזקה בדירה עקב מאסר, השוו: רע"א 3798/07 זריהן נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, פסקה ו לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין (12.5.2008)).

סוף דבר הנתבע לא גר ברצף עם אמו מהמועד הקובע עד למועד פטירתה, וטענתו כי נאלץ לעזוב עקב אלימות האח, אינה ממלאת את המקום של רצף המגורים הנדרש.

אני מורה לנתבע לסלק ידו מהדירה ברחוב עולי הגרדום 26/5 באשקלון (מספר יחידה בעמיגור 1112/5) ולהשיב החזקה בה לתובעת שהיא פנויה מכל חפץ ואדם, וזאת עד ליום 1.8.23.

דוחות ביקורי המעגל עצמם אינם מאוד קונקלוסיביים, מאחר שהדיירת החוזית אומנם אישרה כי היא מתגוררת בגפה החל משנת 2013, אולם הביקורים נערכו תמיד בשעות העבודה, כך שהיעדרו של הנתבע או הנתבעת, אינם מפתיעים.

משנקטע רצף המגורים והנתבע לא התגורר משך כל התקופה שמהמועד הקובע ועד לפטירת הדיירת החוזית בדירה ברציפות, לא ניתן לראות בנתבע דייר ממשיך ועל כן יש לקבל את תביעת הפינוי.

הסעד הכספי הנתבעים לא טענו כל טענה לעניין הסעד הכספי שנתבע, למעט הכחשה כללית בכתב ההגנה ועל כן יש לקבל את התביעה בעיניין זה. סוף דבר אני מקבלת את תביעת הפינוי שהגישה התובעת ומורה לנתבעים לפנות את הדירה ולהחזירה לתובעת כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ בתוך 90 יום מקבלת פסק דין זה. כמו כן אני מקבלת את התביעה הכספית ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סכום של 10,309 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

...

במצב זה, אני סבורה כי על אף שהנתבעים המשיכו לדאוג לדיירת החוזית ובהמשך אף חזרו להתגורר איתה, יש לקבוע כי המעבר לדימונה ולמצפה רמון קטעו את רצף המגורים ומשאני קובעת זאת, אינני נדרשת להכריע לגבי כל שנה ושנה אם הנתבע או הנתבעים התגוררו בדירה ואם האמור בדוח המעגל לכל שנה מדויק אם לאו.

משנקטע רצף המגורים והנתבע לא התגורר משך כל התקופה שמהמועד הקובע ועד לפטירת הדיירת החוזית בדירה ברציפות, לא ניתן לראות בנתבע דייר ממשיך ועל כן יש לקבל את תביעת הפינוי.

הסעד הכספי הנתבעים לא טענו כל טענה לעניין הסעד הכספי שנתבע, למעט הכחשה כללית בכתב ההגנה ועל כן יש לקבל את התביעה בעניין זה. סוף דבר אני מקבלת את תביעת הפינוי שהגישה התובעת ומורה לנתבעים לפנות את הדירה ולהחזירה לתובעת כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ בתוך 90 יום מקבלת פסק דין זה. כמו כן אני מקבלת את התביעה הכספית ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סכום של 10,309 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.