לקראת תום תקופת השכירות על פי ההסכם, התגלעה בין הצדדים מחלוקת, כאשר תחילה ביקשו הנתבעים להאריך את תקופת השכירות, כפי שמאפשר להם ההסכם, ואזי הודיעו התובעים כי בכוונתם להעלות את דמי השכירות החודשיים לסך של 6,250 ש"ח. כפי הנראה, בשלב זה, החלו התכתבויות סוערות בין הצדדים, שבהם האשים כל צד את מישנהו בהפרה של הסכם השכירות: הנתבעים טענו, בין היתר, כי התובעים הסתירו מהם, בחוסר תום לב, מידע על רטיבות הקיימת בדירה, אשר לפי הנטען מנעה מהם שימוש ראוי בכל חדרי הדירה; והתובעים טענו, בין היתר, כי הנתבעים לא ביצעו את כל חיוביהם על פי הסכם השכירות.
ההליך דנן
בתביעה דנן תובעים התובעים סעד כספי בגין שלושה רכיבים:
פיצוי מוסכם בגין איחור בפנוי הדירה - סך של 28,500 ש"ח (300 ש"ח ליום כפול 95 ימי איחור);
סך של 1,360 ש"ח בגין חוב לועד הבית, שלא שולם על ידי הנתבעים;
סך של 11,319 ש"ח בגין הוצאות הגשת תביעת הפינוי.
הסכום חושב כדלקמן: התובעים שילמו סך של 29,080 ש"ח בגין שכר טירחת עו"ד, הוצאות ואגרות; מסכום זה קוזז הסך שנפסק על ידי בית המשפט בתביעת הפינוי ושולם על ידי התובעים וכן סכום נוסף של 10,000 ש"ח שהפקידו הנתבעים אצל התובעים במזומן כערבון, בעת חתימת הסכם השכירות.
...
יוצא אפוא כי על הנתבעים לשלם לתובעים, בגין רכיב זה, סך של 18,500 ש"ח.
ראש הנזק של אי-תשלום דמי וועד
גם בעניין זה, אין הכחשה מצד הנתבעים לכך שלא שילמו את דמי הוועד הנתבעים, אלא שלטענתם נמנעו מלשלם לוועד את הסכום האמור בשל נזק לצנרת אשר גרם להצפה בדירה.
אשר על כן, גם לו היה מקום - מבחינת סדרי הדין - לקבל לתיק את כתב התביעה שכנגד (ואין הדבר כך), הרי שדין הטענות להידחות לגופן, בשל מעשה בית-דין.
סוף דבר
נוכח כל האמור לעיל, עולה כי על הנתבעים לפצות את התובעים בסך כולל של 19,860 ש"ח (סך של 28,500 ש"ח בגין פיצוי מוסכם, בניכוי 10,000 ש"ח שכבר מומשו, ובתוספת 1,360 ש"ח בגין דמי וועד שלא שולמו).
