מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעת פינוי וסילוק יד עקב פטירת שוכרת מוגנת

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2024 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

בד בבד הגישה התובעת תביעה לפינוי וסלוק ידם של הנתבעים בטענה כי במהלך ביצוע העבודות התברר כי הנתבעים טוענים לזכויות בנכס, וזאת על אף העובדה שזה ננטש לפני שנים רבות.
יובהר כבר כי בהסכמה ניתן כאן פס"ד בעיניינו של הנתבע 2, ולפיכך מיתנהלת התביעה המונחת עתה לפניי כנגד הנתבע 1 שבכותרת (להלן: הנתבע) בלבד.
מנגנון זה הוסדר לכאורה בס' 2 ג' להסכם הפשרה הקובע – "התובעים מסכימים – כי הנתבע ו/או יורשיו אחריו ימשיכו להחזיק במושכר והתובעים לא יעלו בהקשר לכך כל טענה או תביעה של נטישה ו/או עילת פיני עפ"י חוק הגנת הדייר וזכויותיו של הנתבע יהיו ניתנות להורשה על אף האמור בחוק הגנת הדייר". אם נפרק את הסעיף נמצא כי זה קבוע מספר תנאים – האחד מתייחס לכך שזכויותיו של המנוח (ושלו בלבד) ניתנות להורשה ליורשיו-שלו; השני, כי ההעברה מהמנוח ליורשיו-שלו יכולה להיות בדרך של הורשה על אף הוראות חוק הגנת הדייר (ולמעשה גם אם קיימת סתירה בין ההורשה לבין הוראות חוק הגנת הדייר במקרה של מות הדייר); השלישי, כי התובעים (שם) לא יוכלו להעלות בהקשר להעברה זו של זכות הדיירות המוגנת, מהמנוח ליורשיו, טענה של נטישה.
לאחר שבחנתי את העדויות והראיות כמפורט מעלה אני קובעת כי הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח את טענתו לפיה די ב"הרמת השאלטר" והקמת תיק עוסק מורשה ברשויות המס כדי לחדש את הפעילות על מכונות התפירה (שנזנחו לפני כעשר שנים וזכו ליחס של ליכלוך, עזובה ואבק) לצורך השבת העסק לפעילות, או כי כוונתו האמתית היא לעשות כן. די לכאורה באמור עד כאן כדי להגיע למסקנה כי בין אם זכה הנתבע למעמד של דייר מוגן בנכס ובין אם לאו, בין אם עמד בתנאי הסכם השכירות ובין אם לאו, בין אם הקים חברה והעביר את החזקה בנכס לאחר ללא רשות התובעת ובין אם לאו – ממילא יש לקבוע כי הנתבע אינו זכאי להנות ממעמד של דייר מוגן בשלב הנוכחי לאור נטישת העסק, וכדי להצדיק מתן פסק דין לסילוק ידו מן הנכס ללא זכות לסעד מן היושר.
...
בנסיבות העניין ולאור המסקנה אליה הגעתי לפיה הנתבע נטש את המושכר, לא התכוון לשוב ולנהל בו עסק בהתאם להתחייבות החוזית של אביו, משהשתכר ממקורות הכנסה אחרים ופרנסתו וכבודו אינם תלויים בהמשך ניהול העסק שלשמו ניתנה זכות הדיירות המוגנת, אני קובעת כי הנתבע אינו זכאי לסעד מן היושר.
כפועל יוצא אני מורה לנתבע לפעול לפינוי חפציו מן הנכס החלופי שהועמד לרשותו על ידי התובעת עד ליום 20.4.24 ותוך ביצוע תיאום בדוא"ל מראש אל מול ב"כ התובעת.
אשר לסוגיית ההוצאות – לאחר ששקלתי את הנסיבות אני קובעת כי הנתבע אינו נדרש להסדיר את דמי השכירות בגין הנכס החלופי בכפוף לפינוי הנכס עד ליום 20.4.24.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

בשנת 1997, לאחר פטירת האב, ובהתאם לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן: החוק) נרשם הנתבע 1 (להלן: הנתבע) אצל התובעת כדייר מוגן בדירה.
בכתב התביעה התבקש סעד של פינוי וסלוק יד הנתבעים מהדירה בשל הרחבתה ועריכת שינויים פנימיים מה שמהוה הפרה של הסכם השכירות.
...
סוף דבר התביעה לפינוי הנתבעים מהדירה נדחית בכפוף לפינוי המרתף עד ליום 12.6.2022.
הוצאות - לאחר ששקלתי את מלוא הנסיבות, ובכלל זאת את טענות הצדדים בנוגע להתנהלות הדיונית, ואת תוצאות ההליך החלטתי כי כל צד יישא בהוצאותיו בהליך זה. ניתן היום, ב' ניסן תשפ"ב, 03 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2024 בשלום רמלה נפסק כדקלמן:

שיפא טברי – ניתן פס"ד פסק-דין בקשר לנתבעים 1, 5 ו-8 תביעה לפינוי ולסילוק יד עקב פלישה ובנייה שלא כדין.
ביום 9.9.1998 נפטר המנוח, וביום 28.1.199 החליטה התובעת להכיר באלמנתו, הנתבעת 1, כדיירת מוגנת בהתאם להוראות סעיף 20 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 (להלן-"החוק").
סעד הפינוי וההריסה: מאחר והנתבעים מכחישים כל קשר למקרקעין, הרי שיש לתת כנגדם צו לפינוי וסלוק יד וצו מניעה שלא להכנס למקרקעין אלו ולא לתפוס בהם חזקה, למעט במושכר המוגן ובמבנה הנוסף, המוקפים בקוו בצבע כחול במוצג ת/4, וזאת למניעת פלישה עתידית ובנייה עתידית של מבנים בלתי חוקיים.
...
סבור אני שיש לדחות את טענתם זו מהסיבות כדלקמן: מדובר בטענת פלישה, ולגבי פלישה למעשה כל יום מהווה עילת תביעה בפני עצמה; הנתבעים טענו שאין להם כל קשר למקרקעין ולבנייה שנבנתה עליה, אם כן איך הם יכולים לטעון טענת התיישנות על טענה שהם כופרים בה? למרות האמור לעיל, נושא השיהוי של התובעת בהגשת התביעה יילקח בחשבון בעת פסיקת ההוצאות והחלטה בבקשה לפיצול סעדים.
סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן: ניתן בזה צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים ועל כל הבאים מכוחם לשהות במקרקעין הידועים כגוש שומה 3948 חלקות 91, 92, 93, 94, 95 ו-139 ושל המקרקעין הידועים כגוש 3980 חלקות 34 ו-38 (להלן-"המקרקעין") או להחזיק בהם, ונאסר עליהם לעשות כל שימוש במבנים הבנויים על מקרקעין אלו, למעט במבנה המוקף בצבע כחול במפת מדידה ת/4; ניתן בזה צו פינוי מיידי נגד הנתבעים לפיו עליהם לפנות לאלתר את המקרקעין הנ"ל, לסלק ידיהם מהמקרקעין ולהחזירם לתובעת לאלתר.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2024 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לפניי תביעה לפינוי וסלוק יד של הנתבעת ממקרקעין המצויים ברחוב אילת 49 תל אביב-יפו, והידועים כגוש 7041 חלקה 46 (להלן: "המושכר") שבבעלות התובעת.
לחילופין, טוענת הנתבעת כי קיימות אינדיקאציות לכך שהיא ובעלה היו דיירים מוגנים במושכר, שכן נמצא בידיה מיפרט כספי והצעה לבצוע עסקה מיום 30.8.2010 בהם הוצא לה ולמנוח לרכוש את המושכר מהתובעת, כאשר בסעיף 9 לתנאים המיוחדים במיפרט הכספי ובהצעה לבצוע עסקה נכתב "ידוע לחוכרים כי לאחר ביצוע הרכישה יחתם הסכם שכירות חדש בגין יתרת השטח המוחזק על ידם בשכירות מוגנת בחלק מחלקה 46 והחוכרים לא יבואו למחכירה בכל טענה ו/או דרישה ו/או תביעה בכל הקשור בכך" (להלן: "הצעת הרכש") מצורף כנספח 6 לכתב ההגנה.
מאחר שמדובר בהתחייבות שהפרתה יסודית – אורי חתם ליד הסעיף בראשי תיבות בנוסף לחתימתו בתחתית הדף (מהאמור לעיל אנו למדים כי הנתבעת למעשה מודה בהפרה יסודית של הסכם השכירות לאור גירסתה כי היא הייתה שוכרת סמויה של אורי בשכירת המושכר); סעיף 11(א) – אורי (והנתבעת כערבה), התחייבו כי מיד עם סיום השכירות, קרי מיד לאחר שאורי לא ימשיך בשכירת המושכר (במקרה שלנו עקב פטירתו) – יהיה אחראים לפנות את המושכר; סעיף 11(ב) – נקבע כי במידה שהמושכר לא יפונה כנדרש בהסכם, תהיה לתובעת זכות לפנות ולאחסן את המיטלטלין במושכר על חשבון אורי במקום חלופי, על חשבון אורי והנתבעת שערבה להתחייבויותיו; סעיף 14 – נקבע שהצדדים הבינו וקראו את ההסכם וכי הם יהיו מנועים מלטעון כי יש לפרשו כנגד מנסחו; סעיף 15 – נקבע כי ההסכם משקף את כל אשר סוכם בין הצדדים, וכי לא יהיה תוקף לכל שינוי בהסכם השכירות אלא אם נעשה ע"י התובעת בכתב ומראש (מכאן, שדין כל טענה של הנתבעת בעל פה, הסותרת את תוכנו של הסכם השכירות להדחות, בין היתר הטענה שהייתה שוכרת סמויה של המושכר).
בהערת אגב אציין, כי עוד ניתן ללמוד מעיון בביקורי המעגל שצורפו ע"י התובעת, כי הנתבע עד פטירתו מאשר שהוא שוכר את המושכר בשכירות בלתי מוגנת (ראו עמ' 26, 28, 30, 32, 34 ו- 36 לראיות התובעת).
...
ודוק: מדובר בהרחבת חזית פסולה , שכן טענה זו לא הופיעה בכתב ההגנה – כך שדינה להידחות, מה גם שמעיון בכתב התביעה עולה שהתביעה מתייחסת ל"חלקה 46 הרשומה כיחידה מס' 1" ואין התייחסות לתתי חלקות, כך שהכוונה היא לכל היחידה.
מכאן, שהעלאת טענות נוספות הנוגעות לפינוי הנתבעת מהמושכר שלא הוזכרו בכתב התביעה הן הרחבת חזית פסולה ודינן להידחות.
סוף דבר הפועל היוצא הוא, שאין מנוס מקבלת התביעה במלואה, וממתן צו פינוי ביחס לנכס.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2024 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

מבוא לפני תביעה לפינוי וסלוק יד הנתבע מהדירה המצויה ברחוב המפל 10/2 בעיר ערד, הידועה כגוש 38242, חלקה 50 ואשר מצויה במבנה המשמש דיור מוגן לגיל הזהב בעיר ערד.
ולהלן נימוקי בהרחבה: בין הדיירת החוזית, אמו של הנתבע, לבין חברת "עמידר", נחתם ביום 11/5/99 "חוזה שכירות בבית דיור גיל הזהב", ביחס לדירה מושא התובענה ובסעיף 3.12 להסכם השכירות נקבע כלהלן: "...למניעת ספק מוסכם בזאת כי במקרה של פטירת השוכר לא יקנה חוזה זה כל זכויות ליורשיו לרבות זכויות בכל הנוגע למגורים...". קרי, על פי הסכם השכירות מכוחו קיבלה אמו של הנתבע את הזכות להתגורר בדירה, בשכירות, נקבע מפורשות, כי במקרה של פטירת הדיירת החוזית, ההסכם לא יקנה כל זכויות לצד ג' .קרי, כעולה מהחוזה השכירות בין הדיירת החוזית לעמידר, לבנה של הדיירת החוזית, הוא הנתבע, אין כל זכות לגור בנכס ופטירתה של אימו, לא יכולה להקנות לו כל זכות להתגורר בדירה.
...
השאלה במחלוקת האמנם זכאי הנתבע להמשיך ולגור בדירה התובענה? האם הנתבע עונה להגדרה של בן זוג של אמו ומכוח היותו בן זוגה, רשאי הוא להמשיך להתגורר בדירה? או שמא זכאי הנתבע להמשיך להתגורר בדירה בשל היותו אפוטרופוס של אחותו החסויה? דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי להכרעה כי הצדק עם התביעה, וכי הנתבע הינו פולש בדירה מושא התובענה, והוא אינו זכאי להמשיך להתגורר בדירה, לא מכוח היותו בן זוג של אימו היא הדיירת החוזית ולא מכוח היותו אפוטרופוס של אחותו החסויה, ולא מכל סיבה אחרת, והנני נותנת צו לפינוי וסילוק יד הנתבע מהנכס נשוא התובענה.
לבסוף, טענתו של הנתבע בסיכומיו כי הדירה הוקצתה לאמו המנוחה בגין מצבה של הבת היא אחותו, והוא נכנס לנעליה של האם, נדחית על ידי מכל וכל ואיננה מתקבלת על הדעת.
סוף דבר נוכח כל האמור לעיל אני מורה על קבלת התביעה ואני מורה לנתבע לפנות את הדירה מושא התובענה ברחוב מפל 10-2 בעיר ערד, בדיור מוגן ולהשיבה לתובעת כשהיא נקיה מכל אדם וחפץ.
בשים לב כי הנתבע מתגורר בדירה כבר משנת 2012, כי עסקנין בתביעת פינוי שניה, כי הנתבע מודע לדרישת התובעת לפינויו מהדירה, הן במסגרת ההליך הקודם והן במסגרת ההליך הנוכחי, ובשים לב למצבו ולאחר ששקלתי את התנהלותו הן בהליך שלפניי, הנני מורה על פינוי הנתבע מהדירה מושא התביעה עד ליום 1/8/24.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו