מבוא
לפני תביעה לפינוי וסלוק יד הנתבע מהדירה המצויה ברחוב המפל 10/2 בעיר ערד, הידועה כגוש 38242, חלקה 50 ואשר מצויה במבנה המשמש דיור מוגן לגיל הזהב בעיר ערד.
ולהלן נימוקי בהרחבה:
בין הדיירת החוזית, אמו של הנתבע, לבין חברת "עמידר", נחתם ביום 11/5/99 "חוזה שכירות בבית דיור גיל הזהב", ביחס לדירה מושא התובענה ובסעיף 3.12 להסכם השכירות נקבע כלהלן:
"...למניעת ספק מוסכם בזאת כי במקרה של פטירת השוכר לא יקנה חוזה זה כל זכויות ליורשיו לרבות זכויות בכל הנוגע למגורים...".
קרי, על פי הסכם השכירות מכוחו קיבלה אמו של הנתבע את הזכות להתגורר בדירה, בשכירות, נקבע מפורשות, כי במקרה של פטירת הדיירת החוזית, ההסכם לא יקנה כל זכויות לצד ג' .קרי, כעולה מהחוזה השכירות בין הדיירת החוזית לעמידר, לבנה של הדיירת החוזית, הוא הנתבע, אין כל זכות לגור בנכס ופטירתה של אימו, לא יכולה להקנות לו כל זכות להתגורר בדירה.
...
השאלה במחלוקת
האמנם זכאי הנתבע להמשיך ולגור בדירה התובענה? האם הנתבע עונה להגדרה של בן זוג של אמו ומכוח היותו בן זוגה, רשאי הוא להמשיך להתגורר בדירה? או שמא זכאי הנתבע להמשיך להתגורר בדירה בשל היותו אפוטרופוס של אחותו החסויה?
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי להכרעה כי הצדק עם התביעה, וכי הנתבע הינו פולש בדירה מושא התובענה, והוא אינו זכאי להמשיך להתגורר בדירה, לא מכוח היותו בן זוג של אימו היא הדיירת החוזית ולא מכוח היותו אפוטרופוס של אחותו החסויה, ולא מכל סיבה אחרת, והנני נותנת צו לפינוי וסילוק יד הנתבע מהנכס נשוא התובענה.
לבסוף, טענתו של הנתבע בסיכומיו כי הדירה הוקצתה לאמו המנוחה בגין מצבה של הבת היא אחותו, והוא נכנס לנעליה של האם, נדחית על ידי מכל וכל ואיננה מתקבלת על הדעת.
סוף דבר
נוכח כל האמור לעיל אני מורה על קבלת התביעה ואני מורה לנתבע לפנות את הדירה מושא התובענה ברחוב מפל 10-2 בעיר ערד, בדיור מוגן ולהשיבה לתובעת כשהיא נקיה מכל אדם וחפץ.
בשים לב כי הנתבע מתגורר בדירה כבר משנת 2012, כי עסקנין בתביעת פינוי שניה, כי הנתבע מודע לדרישת התובעת לפינויו מהדירה, הן במסגרת ההליך הקודם והן במסגרת ההליך הנוכחי, ובשים לב למצבו ולאחר ששקלתי את התנהלותו הן בהליך שלפניי, הנני מורה על פינוי הנתבע מהדירה מושא התביעה עד ליום 1/8/24.
