לפני תביעה לפינוי וסלוק יד, וכן סעד כספי בגין דמי שימוש ראויים על סך של 1,344,000 ₪, שהגישה התובעת כנגד הנתבעים בשל פלישה למקרקעין – רצועת חוף בכינרת, וניהול עסק לאחסנת סירות ואופנועי ים, ללא הרשאה כלשהיא מצד התובעת ותוך מניעת גישה חופשית של הציבור לחוף.
התובעת הוסיפה, כי חברת חמי טבריה בע"מ (להלן: "חמי טבריה"), הנה חוכרת של מקרקעין הגובלים עם המקרקעין שבפלישה והמצויים דרומית להם, וכי הנתבעים חתמו, ככל הנראה, עם חמי טבריה על הסכם להפעלת חוף במקרקעין המוחכרים לה על ידי הרשות כפי שצוין בהסכם אשר מתחדש מעת לעת (להלן: "הסכם ההפעלה").
...
לא. המקובץ מכל אלה הוא, כי צריכות להתקיים לטעמי נסיבות חריגות ונדירות עד מאוד כדי שיוכר רישיון מכללא במקרקעי הציבור, וככל הנראה תמה דרכה ונלוהו כעיקרון לבית עולמו.
מטעם זה דין הטענה לאכיפה בררנית להידחות.
לסיכום
לאור כל האמור לעיל הנני מקבלת את התביעה ומורה לנתבעים, יחד ולחוד, כדלקמן:
להרוס תוך 4 חודשים מיום קבלת פסק הדין את הבניה הקיימת במקרקעין, לפנות את המקרקעין מכל מבנה קבוע או יביל ומכל חפץ או מבנה אחר או נטיעה או עץ, תוך כדי החזרת המצב לקדמותו כאשר המקרקעין פנויים;
לסלק תוך 4 חודשים מיום קבלת פסק הדין את ידם של הנתבעים ו/או מי מטעמם מהמקרקעין;
להפסיק כל שימוש שנעשה במקרקעין וזאת לא יאוחר מתום 4 חודשים מיום קבלת פסק הדין;
להימנע ולחדול לאלתר מביצוע כל עבודת בניה במקרקעין;
להימנע מכל פעולה או דיספוזיציה בקשר למקרקעין, למעט הפעולות הקשורות להריסת הבנייה הקיימת במקרקעין ופינויים;
לשלם לתובעת סך של 1,344,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.
