זאת ועוד לטענתו החלטות הועדה כי הוא זכאי לדיור לא מתייחסות לכך שהוא נכה וזקוק לדירת קרקע.
אין חולק במועד פטירתה של אימו, היה לנתבע דירה בדיור צבורי, ברחוב הקנאים 13/9 בעיר ערד וכי רק בשנת 2014 , כשנתיים לאחר פטירת הדיירת החוזית, החזיר את הדירה לעמידר ולמעשה במשך כשנתיים, החזיק בפועל שתי דירות, הן את הדירה מושא התובענה והן את הדירה שלו.
השאלה במחלוקת
האמנם זכאי הנתבע להמשיך ולגור בדירה התובענה? האם הנתבע עונה להגדרה של בן זוג של אמו ומכוח היותו בן זוגה, רשאי הוא להמשיך להתגורר בדירה? או שמא זכאי הנתבע להמשיך להתגורר בדירה בשל היותו אפוטרופוס של אחותו החסויה?
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי להכרעה כי הצדק עם התביעה, וכי הנתבע הנו פולש בדירה מושא התובענה, והוא אינו זכאי להמשיך להתגורר בדירה, לא מכוח היותו בן זוג של אימו היא הדיירת החוזית ולא מכוח היותו אפוטרופוס של אחותו החסויה, ולא מכל סיבה אחרת, והנני נותנת צו לפינוי וסלוק יד הנתבע מהנכס נשוא התובענה.
...
השאלה במחלוקת
האמנם זכאי הנתבע להמשיך ולגור בדירה התובענה? האם הנתבע עונה להגדרה של בן זוג של אמו ומכוח היותו בן זוגה, רשאי הוא להמשיך להתגורר בדירה? או שמא זכאי הנתבע להמשיך להתגורר בדירה בשל היותו אפוטרופוס של אחותו החסויה?
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי להכרעה כי הצדק עם התביעה, וכי הנתבע הינו פולש בדירה מושא התובענה, והוא אינו זכאי להמשיך להתגורר בדירה, לא מכוח היותו בן זוג של אימו היא הדיירת החוזית ולא מכוח היותו אפוטרופוס של אחותו החסויה, ולא מכל סיבה אחרת, והנני נותנת צו לפינוי וסילוק יד הנתבע מהנכס נשוא התובענה.
לבסוף, טענתו של הנתבע בסיכומיו כי הדירה הוקצתה לאמו המנוחה בגין מצבה של הבת היא אחותו, והוא נכנס לנעליה של האם, נדחית על ידי מכל וכל ואיננה מתקבלת על הדעת.
סוף דבר
נוכח כל האמור לעיל אני מורה על קבלת התביעה ואני מורה לנתבע לפנות את הדירה מושא התובענה ברחוב מפל 10-2 בעיר ערד, בדיור מוגן ולהשיבה לתובעת כשהיא נקיה מכל אדם וחפץ.
בשים לב כי הנתבע מתגורר בדירה כבר משנת 2012, כי עסקנין בתביעת פינוי שניה, כי הנתבע מודע לדרישת התובעת לפינויו מהדירה, הן במסגרת ההליך הקודם והן במסגרת ההליך הנוכחי, ובשים לב למצבו ולאחר ששקלתי את התנהלותו הן בהליך שלפניי, הנני מורה על פינוי הנתבע מהדירה מושא התביעה עד ליום 1/8/24.
