מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעת פינוי וסילוק יד במקרקעין בבעלות מנהל מקרקעי ישראל

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 60397-09-14 מנהל מקרקעי ישראל - מחוז דרום נ' ארזון ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת נעם חת מקוב תובעת מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל ע"י ב"כ עו"ד אביחי כהנא מפרקליטות מחוז דרום (אזרחי) נתבעים 1. שמעון ארזון 2. תמי רבקה ארזון שניהם ע"י ב"כ עו"ד סער רשף ועו"ד דוד נפטולייב 3. אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אלירן חליבה פסק דין
תביעה כספית לתשלום 1,260,000 ₪ בגין דמי שימוש ראויים וכן תביעה לפינוי וסלוק יד ממקרקעין.
לאחר עיון בטענות הצדדים אני סבורה כי לאור העובדה כי פסק דין לסילוק יד ניתן זה מכבר ובמסגרתו הסכימה התובעת לבצע את הפינוי ולשאת בעלותו (ע' 16 ש' 21-22) והסוגיה היחידה שנותרה להכרעה היא התביעה הכספית, ההכרעה בעיניין זה מתייתרת.
...
נמצאנו למדים, כי עתירה להצהרה על זכות אין כאן, דרישה לתשלום אופרטיבי – יש ויש.
סוף דבר הנתבעים 1-2 ישלמו לתובעת סך של 419,000 ₪.
כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין התביעה הכספית כנגד הנתבעת 3 נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום רמלה נפסק כדקלמן:

תביעה לפינוי וסלוק יד מחנות בשוק רמלה, שקיימת מחלוקת באשר לזהות בעליה, ותביעה כספית לתשלום דמי שימוש ראויים בחנות בסך 84,000 ₪.
לגבי המיתחם בו מצויה החנות צרפה התובעת העתק מכתב מיום 15.2.1994 אותו שלחה היועצת המשפטית לעירייה רמלה לעו"ד המנוח כפיר גזי ז"ל, שתוכנו כדלקמן: "1. עריית רמלה אינה בעלת הנכסים הידועים כחנויות ב"פיל הלבן", שכן היא אינה בעלת הזכויות בקרקע, ובעל הזכויות בקרקע הוא מנהל מקרקעי ישראל.
דיון ומסקנות: תביעת הפינוי: לתובעת הזכות המלאה להחזיק בחנות: חוק המקרעין תשכ"ט- 1969 קובע בסעיף 16: "בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם זכאי לידרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין." ממכתב היועצת המשפטית של עריית רמלה אותו הגישה, עולה כי לאחר היתערבות ראשי העיר מעריית רמלה, הסכים המנהל להכיר בזכויות הרוכשים והנעברים ולהעניק זכויות חכירה תמורת תשלום כלשהוא.
...
אני סבור כי פסק הדין עשוי להוות ראיה לכך התובעת זכאית להחזיק במקרקעין ולדרוש את מסירתם, ככל שיהיה על התובעת להוכיח כי הנתבע אכן מחזיק בחנותה שלא כדין.
אמנם גם לתובעת מחדלים ראייתיים הפועלים לחובתה, אך עדותה קיבלה חיזוק וסיוע של ממש ממסמכי המקור שהגישה, חוזה רכישת החנות, ייפוי הכח, עדות הנתבע וראיותיו כמפורט לעיל ומאחר ולא היה בידי הנתבע להוכיח כי אינו הבעלים בחנות 23 בגוש 4440 חלקה 65 וכי אינו שוהה בחנות זו, אני סבור כי בנסיבות העניין הוכחה תביעת התובעת.
סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינן כדלקמן: על הנתבע ועל כל הבאים מכוחו לפנות לאלתר את החנות הידועה כחנות 23 בשוק העירוני בסוף רחוב ז'בוטינסקי (נכון לשנת 1979) שבגוש 4440 חלקה 65 ברמלה, לסלק ידיהם מהחנות לאלתר, ולמסרה לאלתר לתובעת כשהיא נקייה מכל חפץ ואדם; הסעד הכספי לו עתרה התובעת, נדחה; על הנתבע לשלם לתובעת כדלקמן: את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

מבוא: לפניי תביעה לפינוי וסלוק ידם של הנתבעים ולהפסקת השימושים המפרים, כך לטענת התובעת, במקרקעין הידועים כגוש 100418 חלקה 65 (בחלק) בעיר רהט וכן לתשלום דמי שימוש ראויים בגין השימושים המפרים עבור התקופה החל מיום 01.08.2011 וכלה ביום 31.07.2018 ובסך כולל של 337,777 ₪ וכן להורות על תשלום דמי שימוש ממועד זה ועד הפינוי בפועל.
מיהות הצדדים התובעת היא מי שמנהלת ע"פ דין את קרקעות מדינת ישראל, רשות הפיתוח וקרן קיימת לישראל בהתאם לחוק יסוד מקרקעי ישראל ולחוק מנהל מקרקעי ישראל, והנה הבעלים של המקרקעין מושא התביעה ( להלן: "התובעת").
...
לאחר שעיינתי בתצהיר עד התובעת ובתצהיר הנתבעת מס' 3 אני קובעת כי התובעת לא הוכיחה ברמת הוכחה הנדרשת במשפט אזרחי כי ביום 06.11.19 הייתה מצויה במקרקעין מושא התביעה, מכולה של הנתבע מס' 3.
אף אם מסקנתי היתה אחרת והייתי מגיעה למסקנה כי המדובר במכולה השייכת לנתבע מס' 3, סבורתני כי התובעת לא הוכיחה ברמת ההוכחה הנדרשת ממנה במשפט אזרחי כי המכולה הנדונה, היתה מנוחת במקרקעין משוא התביעה מיום 1/8/11 ועד לתום תקופת השימוש וכי אין המדובר בהנחה אקראית של המכולה, בשים לב כי המדובר בשטח פתוח שכן תושבי המקום, הנחנו שם עגלות ורכבים.
סיכום: נוכח כל האמור לעיל, ובשים לב כי חוות הדעת מטעם התובעת מבוססת על נתוני מדידה שלא הוכחו והיות המבנים קיימים בשטח שבבעלותה המלאה של התובעת ומחוץ למגרש 146, ובשים לב להכרעותיי לעיל, דין התביעה לתשלום דמי שימוש להידחות שכן התובעת לא הוכיחה ברמת ההוכחה הנדרשת ממנה במשפט אזרחי, את היקף השטחים והמבנים מושא התביעה ואף לא הוכיחה ברמת ההוכחה הנדרשת ממנה כי המבנים מושא התביעה, מצויים היו כולם בשטח שבבעלות התובעת.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום קריות נפסק כדקלמן:

לפניי תביעה לסילוק יד, פינוי, ולמתן צו הריסה וצו מניעה קבוע שהגישה מדינת ישראל – רשות הפיתוח (להלן: "הרשות") והמועצה המקומית דיר אל אסד נגד הנתבעים, לסילוק ידם ממגרש מס' 15, המהוה חלקה מחלקה 49 בגוש 18819 (להלן: "חלקה 49''), ומחלקה 50 בגוש 18819 (להלן: ''חלקה 50''). שתי החלקות נימצאות בתחומי הישוב דיר אל אסד (להלן: "המקרקעין" ו/או "החלקה").
סעיף 16 לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969 (להלן: "חוק המקרקעין") קובע כהאי לישנא: "בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם זכאי לידרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין". הנטל הראשוני מוטל על שכמו של התובע סילוק יד ממקרקעין להוכיח כי הוא הבעלים החוקי של המקרקעין או בעל הזכות להחזיק בהם.
יפים לעניינינו הדברים שנאמרו בע"א 5333/05, חיים גבריאלי נ' מנהל מקרקעי ישראל (31.10.05): "... בית משפט זה לא ייתן ידו להנצחתה של פלישה, אף אם הרשויות השתהו שנים רבות בעשיית מלאכתן, ובהעדר עילה שבדין לקביעה כי קמו לפולשים או לבאים מכוחם זכויות... בטרם התעשתו הרשויות, וכך ארע רק ב-1998, נהנו המבקשים עשרות שנים ממקרקעי הציבור בחינם. מחדל הרשויות ואזלת ידן אינם צריכים להנציח מצב זה. " משנאמרו הדברים לעיל נציין כי הנתבעים לא הציגו לפני בית המשפט הסברים המניחים את הדעת בעיניין מועד ואופן הקמת הבנייה במיגרש כאשר היתר הבנייה ניתן בחודש מאי 1996 והודעה על שינויים בשטח המיגרש נשלחה אליהם בחודש יולי 1996.
...
מעדות העדים מטעם שני הצדדים, בית המשפט לא קיבל כל הסבר המניח את הדעת לעניין הימצאותם של שני מסמכים מאושרים על ידי הרשות הכוללים פרטים ונתונים שונים (הן בעניין שטח המגרש והן בעניין שטח הבנייה המבוקש) בהתאם, אין בידי לקבוע מסמרות באשר לתוכן הבקשה אשר הוגשה בפועל לעיון הוועדה.
בהתאם ולאור כל המפורט לעיל, התביעה מתקבלת.
סוף דבר: התביעה מתקבלת וניתנות ההוראות הבאות: הנתבעים ו/או מי מטעמם יסלקו את ידם משטח הפלישה עד ליום 30.11.2025.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2024 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

מבוא לפניי תביעה לפינוי וסלוק ידו של הנתבע ולהפסקת השימושים החורגים והמפרים, כך לטענת התובעת, במקרקעין הידועים כמשק 86 במושב גילת חלקה 149, גוש 10024202.
מיהות הצדדים התובעת, רמ"י, היא מי שמנהלת ע"פ דין את קרקעות מדינת ישראל, רשות הפיתוח וקרן קיימת לישראל בהתאם לחוק יסוד מקרקעי ישראל ולחוק מנהל מקרקעי ישראל, והנה הבעלים של המקרקעין מושא התביעה.
...
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובהלכה הפסוקה, ועל מנת לייעל ההליכים המשפטיים הגעתי להכרעה כי דמי השימוש, בכל הנוגע למבני המגורים, יחושבו עד למועד הפסקת השימוש בפועל.
בשים לב כי תחשיב התובעת מבוסס על ההלכות הקיימות בדבר חישוב דמי השימוש, ובשים לב לתקופות השימוש שהוכחו ע"י התובעת, אני קובעת את דמי השימוש הראויים לפי הדו"ח של אילנה פייגין, ראש תחום בכיר של התובעת , המבוסס על חוות דעת מומחה בית המשפט (ראו תצהירה של גב' פייגין מיום 12/3/23) ותקופות השימוש המוכחות כלהלן: בגין השימוש במבני המגורים- בגין השימוש מיום 1/9/13 עד ליום ה- 1/3/23 סה"כ- 294,955 ₪.
סיכום: נוכח כל האמור לעיל, אני מורה על מתן הצווים בהתאם לסעיף 52.1 , 52.2 52.3 לכתב התביעה בשינויים המחוייבים, על הפסקת השימושים המפרים במבני המגורים תוך 60 יום ממועד מתן פסק הדין ופינויים וסילוקם מהמקרקעין תוך 6 חודשים ממועד מתן פסק הדין.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו