תביעת פינוי דייר מוגן ממחצית דירה בירושלים

בעיניין רינדר (ע"א 4100/97 רינדר נ' ויזלטיר, פ"ד נב(4) 580 (1998)) נדחתה תביעת פינוי כנגד דיירת מוגנת אשר אפשרה לידוע בציבור שלה להתגורר בדירה עימה, על אף שבחוזה השכירות התחייבה שלא להרשות לאחר להשתמש במושכר, ונקבע כי תנאי כזה אינו חל על בני-מישפחה המנויים בסעיף 20 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972.

מתי בוצעו השינויים בסעיף 24 לכתב ההגנה המתוקן נטען כי השיפוצים והשינויים בדירה נעשו בהסכמת אביו ז"ל של התובע, לפי כחצי יובל שנים.

" בת"א (שלום ירושלים) 10723/09 ש.א.כ. ניהול שווק ויעוץ בע"מ נ' כהן (פורסם במאגרים, 1.11.2011) בנה הדייר בתוך המושכר תא שירותים קטן, חיבר אותו למערכת הביוב העירונית, פתח באחד הקירות החיצוניים של המבנה פתח כדי לאפשר איוורור, הציב שני מדחסים בחזית הבית ותלה שלט.

...

לאור זאת אני דוחה את תביעת הפינוי גם בגין עילה זו. לאור המחלוקת בין הצדדים בנוגע להתיישנות עילת הפינוי הנובעת מהשינויים במושכר אתייחס בקצרה לשאלה זו. השינויים במושכר נערכו, כאמור, בסביבות שנת 1995.

סיכום אני דוחה את התביעה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪.

בית משפט השלום בירושלים ת"א 19322-08 הקדש מישפחת בודיירי נ' אל אג'רב ואח' בפני כבוד השופטת מרים קסלסי התובע הקדש מישפחת בודיירי באמצעות הנאמן עאדל בודיירי ע"י ב"כ עוה"ד אשרף שריף הנתבעים 1.חנה אל אג'רב 2.ווליד אל אג'רב ע"י ב"כ עוה"ד מאהר חנא ואח' פסק דין

בפני תביעה לפינוי דייר מוגן בטענה כי הפר חוזה, בנה ללא רישיון בניה, בנגוד למוסכם ולא שילם דמי שכירות.

עוד הוסכם בין הצדדים כי "3. לאחר קבלת היתר הבניה, ישלם למשכיר עבור "הדירה החדשה בשווי חצי דינר ירדני עבור כל מטר מרובע משטח הדירה, וזאת לתקופת עשר שנים ולאחר חלוף ששה חודשים מיום קבלתו רשיון הבנייה. (תירגום המשפט האחרון תוקן ע"י שני הצדדים בדיון-מ.ק.).

בסוף ההסכם הוסף בכתב יד נספח: "המשכיר מאשר כי לשוכר זכויות בדירה החדשה אחר הקמתה זכות של דייר מוגן שילם דמי מפתח בגובה עלויות הבניה" מתחת לתוספת בכתב יד חתמו שוב המשכיר עם חותמת ההקדש והשוכר.

...

תעודה כזו לא הוגשה מעולם, ולכן המסקנה שטוען לה ב"כ הנתבעים היא שלא הוכחה הפרת החוזה.

אשר על כן אני קובעת כי אכן נכשל התובע בהוכחת תביעתו, שעה שלא הציג ראיה בדמות תעודת עובד ציבור לגבי תוספת הבניה נשוא תביעה זו. יתכן שהדבר היה בהיסח הדעת ויתכן שבמכוון, אם בתיק העיריה יש מסמכים שיכולים ללמד על מועד הבניה ולהשליך על התיישנות התביעה.

סוף דבר אני דוחה את התביעה, באשר לא הוכחה בניה ללא היתר בניה ולא נסתרה טענת ההסכמה מכללא של התובע, המתבטאת בקבלת דמי שכירות פי שתיים לכאורה מסכום דמי השכירות המוגנים ובאי משלוח כל מכתב מחאה או התראה.

בית משפט השלום בירושלים ת"א 57859-05-12 מזוז ואח' נ' דודוביץ ואח' תיק חצוני: בפני כב' השופטת שושנה ליבוביץ תובעים 1.אשר מזוז 2.ברכה מזוז עו"ד ר' בביאן נתבעים 1.צבי ראובן דודוביץ 2.חיה דוידוביץ עו"ד נ' מזובר-רז פסק דין

התביעה היא לפינוי דיירים מוגנים ותביעה שכנגד לתשלום מחצית מסכום עלות תיקונים שבוצעו על ידי הדיירים במושכר.

הדירה נרכשה על ידם בשנת 1999, כאשר הנתבעים (ותובעים שכנגד), ראובן וחיה דוידוביץ (להלן: הנתבעים), היו דיירים מוגנים בה בהתאם להסכם שכירות מיום 29.11.73 (להלן: הסכם השכירות או ההסכם, צורף כנספח ב' לתצהיר הנתבעים).

...

לאור הראיות שהוצגו לפני כמפורט לעיל, ונוכח התרשמותי ממהימנות עדות הנתבעת בעניין זה, מקובלת עלי טענת הנתבעים כי הם נדרשו על ידי העירייה לתקן את המרפסות וביצעו את התיקון על חשבונם בעלות של 6,500 ₪.

התובעים ישלמו לנתבעים סך של 3,250 ₪ בגין השתתפות בתיקון המרפסת.

נוכח מסקנתי לפיה שתי התביעות התקבלו, אין צו להוצאות.

התובעים, בעליה של דירה, עתרו בתביעה הנדונה לפינוי הנתבעים, דיירת מוגנת (הנתבעת 1) ובן-זוגה (הנתבע 2) מהדירה וכן עתרו לחייבם בתשלום דמי שימוש עבור חלק מהדירה, אשר על-פי הנטען, הנתבעים פלשו אליו ללא רשות התובעים.

על פסק-דינו החלקי של בית משפט השלום הגישו התובעים בקשת רשות ערעור אל בית המשפט המחוזי בירושלים (בר"ע 950/05), שבה תקפו את כל קביעותיו של בית משפט השלום ובעיקר את קביעתו כי הנתבעת בעלת מעמד של דיירת מוגנת בדירה (למעט בחדר הסגור).

בעיניין זה נפסק כי "באופן עיקרוני אין מניעה לכך, שהגנת החוק תהא פרושה על שתי דירות, והוא, כאשר נתקיים בכל אחת מהן התנאי, שהדירה משמשת צרכי מגורים של דייר, כגון שתי דירות המוחזקות בידי אדם העובד מחצית השבוע במקום אחד ומחצית השבוע במקום אחר, ושכר על כן דירה בכל אחד משני מקומות עבודתו ... כבר בע"א 182/61, הנ"ל הנחנו, כי תופס זה, של שתי דירות, לא יהא כלפי אף אחת מן השתיים בבחינת 'דייר נעדר' ..." (ע"א 705/70 צבי שמעוני נ' יוסף גרשון, פ"ד כה(2)717, 723 (1971), מפי כב' מ"מ הנשיא (כתוארו אז) י' זוסמן).

...

בנסיבות אלו, שבהן מגורי הנתבע בדירה נובעים מהיותו בן-זוגה של הנתבעת, אין מקום לטענת התובעים כי יש במגוריו משום הפרת הסכם השכירות האוסר על מתן רשות לאחרים לגור בדירה ולהשתמש בה. מטעמים אלו, גם עתירת התובעים לפינוי הנתבע מהדירה נדחית.

סיכום ותוצאה מכל הטעמים שעליהם עמדנו, התביעה על כל חלקיה נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעים עבור שכר-טרחת בא-כוחם ועבור הוצאות המשפט שהוציאו סך של 30,000 ₪, אשר ישולמו תוך שלושים יום מיום המצאת פסק הדין.

הנתבע מאיר שטרן שכר לפני כיובל בדיירות מוגנת, דירת שלושה וחצי חדרים ברחוב עובדיה 20 בירושלים (להלן: "הנתבע" "הדירה").

אליעזר ברוורמן (להלן: "המוכר") מאשרים לך, מר משה קלירס, בזאת, כי כשבוע לאחר חתימת ההסכם בינינו ביום ד' בשבט תשס"ד בדבר מכירת הדירה (לפי הפרטים בהסכם) הסכמנו, לפי בקשתך, להעביר גם את החזקה בדירה כדי שתוכל לטפל בכל הנוגע לדירה זאת כולל הדייר המוגן, מר מאיר שטרן, לגבי כל ענין וענין, כולל תביעת פינוי נגדו.

...

לסיכום לא הוכח שהתקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מהכלל.

אני מקבל את התביעה ומורה על פינוי הנתבע מהדירה תוך שלושים יום מיום מתן פסק הדין.

אני מחייב את הנתבע בתשלום הוצאות המשפט בתוספת הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלומם ועוד ושכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כחוק.