מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעת פינוי דייר מוגן לאחר פטירת הדייר המקורי

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום פתח תקווה נפסק כדקלמן:

התובעים טענו, כי אביו של אליהו בלבד חתום על הסכם השכירות ולכן רק הוא הדייר המוגן המקורי ולאחר פטירתו בשנת 1972 הפכה חנה ז"ל לדיירת מוגנת "נגזרת" בהתאם להוראות סעיף 20 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] , תשל"ב – 1972 (להלן: "החוק").
בסיכומיו הפנה אליהו לפסק דינו של בית משפט השלום תל אביב בתא"ח 32471-12-12 דאובר נ' פלדמן, (09.09.14) בו התקבלה טענת הנתבע למעמד של דיירת מוגנת מקורית עקב שליחות ותביעת הפינוי נדחתה.
...
בהעדר הוכחת נסיבות ברורות, לא מצא בית המשפט להחיל את דיני השליחות על הסכמי השכירות לפי החוק, כפי שנקבע בע"א (מחוזי-י-ם) 11303/07 יעקב ויסברג נ' קובי קן דרור, (10.11.2008): "על-פי ההלכה הפסוקה אין מקום להחיל את דיני השליחות על מקרה שבו חותם רק אחד מבני הזוג על הסכם השכירות (רע"א 1711/98 בעניין שפי, לעיל)." בקשת רשות ערעור על פסק הדין נדחתה (רע"א 612/09 קובי קן דרור נ' יעקב ויסברג, (12.05.2009).
לא שוכנעתי מעדותה של ילנה, כי הדירה שימשה את אליהו למגוריו.
סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מוצאת לקבל את התביעה ומורה על פינוי הדירה מכל אדם וחפץ והשבת הדירה לתובעים.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום פתח תקווה נפסק כדקלמן:

" כן נפסק ברע"א 7411/12 אילן הוניג נ' אורלי גונן (פורסם בנבו): "אדם המבקש להחזיק בבית עסק בדיירות מוגנת במעמד של דייר נדחה, לאחר פטירתו של הדייר הנגזר, חייב להוכיח, בהתאם לסעיף 27(2) לחוק, קשר ישיר לדייר המקורי כבן זוגו, ילדו או יורשו על פי דין, כמפורט בסעיף 23, וכן לקיים את תנאי סעיף 26, לפיו הוא המשיך לנהל, בעצמו או על ידי אחרים, את העסק שהדייר המקורי ניהל במושכר ...". לגבי זהבה, הוכח כי מעולם לא עבדה במוסך, ולא היתה מעורבת בניהולו, ולפיכך לא עוברת אליה זכות הדיור המוגן, לנוכח סעיפים 23, 26 ו-27 לחוק.
אשר לטענות הנתבעים, כי התובעים מנועים או מושתקים מלהעלות את תביעתם לפינוי ולטעון נגד מעמדו של בצלאל כדייר מוגן, אני קובעת כי לא הוכח שהיה ידוע לתובעים על פטירתו של שמחה, בשנת 1997 או סמוך לאחר מכן, ומהימנה עלי עדות התובעת כי נודע להם על כך רק בשנים האחרונות.
...
פשיטא, שעל פי הוראות החוק, אין בכוחו של שמחה, הדייר ה"נגזר" של חיים, להקנות מעמד של דייר מוגן לאדם אחר, מעצם עריכת הסכם שותפות עם אותו אדם, שהרי העברה "אופקית" כזו עומדת בניגוד למושכלות היסוד של חוק הגנת הדייר ואילו הכיר בה החוק, היתה מאפשרת העברה אינסופית של זכות הדיירות המוגנת מפלוני לאלמוני, ללא כל תנאים, תחת כסות של "שותפות". קל וחומר, כאשר לתובעים לא נמסרה הודעה על קיומה של ה"שותפות" בין שמחה לבצלאל, ולא התבקשה הסכמתם להכנסתו כדייר מוגן "שותף". לפיכך אני קובעת כי לבצלאל אין ולא היה מעולם מעמד של דייר מוגן בנכס.
אשר לטענות הנתבעים, כי התובעים מנועים או מושתקים מלהעלות את תביעתם לפינוי ולטעון נגד מעמדו של בצלאל כדייר מוגן, אני קובעת כי לא הוכח שהיה ידוע לתובעים על פטירתו של שמחה, בשנת 1997 או סמוך לאחר מכן, ומהימנה עלי עדות התובעת כי נודע להם על כך רק בשנים האחרונות.
שוכנעתי, כי בנסיבות בהן הנתבעים הסתירו מהתובעים ולא דיווחו להם על פטירתו של שמחה, לא דיווחו על הסכם השותפות עם בצלאל, ולא דיווחו על פרישת בצלאל וניהול העסק בפועל ע"י הנרי, לא נוצרו מניעות או השתק כלפיהם מלפעול לפינוי הנתבעים לאחר שנודע להם באופן עצמאי על עילת הפינוי, שכן הנתבעים 1-3 רק הרוויחו מהשתהות התובעים בנקיטת הליכי הפינוי, בכך שהנכס הושכר להם כמעט חינם אין כסף, דבר שיצר להם רווח כספי של עשרות אלפי ש"ח לפחות, מדי שנה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

הצדדים חלוקים הן בשאלה האם קמה לתובע עילת פינוי המושכר בגין נטישת המושכר והן עילת פינוי בגין הפרת הסכם השכירות על ידי הנתבע, וכפועל יוצא מכך, האם לנתבע זכות להמשיך ולהחזיק במושכר כ"דייר מוגן" מכוח הוראות חוק הגנת הדייר (נוסח משולב), התשל"ב – 1972 (להלן: "החוק").
מנגד, בעל הבית יכול להעלות טענת נטישה כנגד הדייר המוגן המקורי, לאחר פטירתו, כדי לחסום את הסבת זכויותיו המוגנות לקרובי משפחתו הטוענים לקיומה של הזכות לעבור אליהם (ראו: ספרו של השופט בר אופיר, בספרו "סוגיות בדיני הגנת הדייר" (מהדורה שניה) 147 (2017) (להלן: "בר אופיר").
ככלל, לא צורף לכתב התביעה שכנגד ו/או לתצהירי התובע שכנגד, כל מיסמך שיש בו כדי להעיד על הכנסות המנוח מהעסק קודם לפטירתו, הכנסות הנתבע מהעסק קודם לפטירת המנוח, הכנסות הנתבע מכל מקור שהוא קודם לפטירת המנוח ו/או למתן הצוו המונע ממנו מלעשות שימוש במושכר, מסמכים המעידים על קיומו של מלאי במועד מתן הצוו, או כל מיסמך אחר אשר יש בו כדי להעיד על הנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מכך שנימנע ממנו להמשיך ולהפעיל את העסק במושכר לאחר פטירת המנוח.
...
יוצא אפוא, כי אין בחוות דעת המומחה, כדי לתמוך בטענת הנתבע בדבר הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מסגירת העסק באמצעות צו המניעה: לא ברור על אילו סקרי שוק , נתוני מכירות ומתח הרווחים , כמו גם תוכניות עסקיות נסמכה חוות הדעת, מהטעם הפשוט שאלה לא צורפו לה. חוות הדעת לא התייחסה כלל למושכר הספציפי, למיקומו, ליכולתו האישית של הנתבע, או כל נתון אחר שהופך את חוות הדעת לרלבנטית לתביעה זו. למעשה, חוות הדעת יכולה לכל היותר להעיד על כך שעסק כלשהו , בגודל כלשהו, במיקום כלשהו, ובניהול פלוני או אלמוני שעוסק בתחום הקוסמטיקה כדוגמת ניופארם ,יכול (!) ליהנות משיעור רווח של כ- 30%-40% "לפחות", גם זאת, כאמור מבלי שתזה זו נתמכה בניתוח שוק מעמיק, ונתונים כלשהם המגבים את ההערכה.
פועל יוצא מהאמור הוא, כי אין לתביעתו של הנתבע על מה לסמוך, ומשכך דינה להידחות.
סוף דבר: לאור התוצאה אליה הגעתי, מצאתי להורות על דחיית התביעה העיקרית, באופן שיאפשר לנתבע להמשיך ולהפעיל את העסק במושכר בהתאם לתנאי הסכם השכירות, ולדחות את התביעה שכנגד אותה הגיש הנתבע כנגד התובע.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

לעניין מעמד בני מישפחה של דייר מוגן בבית עסק שנפטר, נפסק בהקשר זה כי: "אין בעל הבית יכול להחזיר לעצמו את החזקה במושכר, אשר דיירו נפטר, כאשר זו מצויה בידי בן-הזוג, הילד או היורש האחר כאמור בסעיף 23 לחוק, אלא אם תבע פינוים בשל אחת מן העילות המעוגנות בחוק, וניתן פסק-דין כמבוקשו; כפי שנאמר בע"א 173/64 הנ"ל: 'מקום שלא נתקיימו התנאים המצדיקים את החלת הסייג האמור בסעיף 22 לחוק, לא תיפקע מיניה וביה, במות הדייר המקורי, הדיירות הסטאטוטורית של זה, כי אם היא תעבור אז לבן-הסוג או לילדיו ושמן הנמנע אפוא לשלול מאלה את הגנת החוק, כל עוד לניתן נגדם צו פינוי ..'" (ההדגשה במקור) ("א 127/77 קפה נ' לוי, פ"ד לא(3) 455, 460-461). ולענייננו, כל עוד לא ניתן צו פינוי נגד התובעות, אין מקום לקבוע כי זכות הדיירות המוגנת פקעה מאליה עם מות המנוח וכי התובעות מחוסרות כל מעמד לתבוע צד שלישי המחזיק בנכס ללא זכות.
בסיכומיהם העלו הנתבעים טענה חדשה, לפיה הנתבעת היא בגדר דיירת מוגנת בנכס מכוח סעיף 30 לחוק הגנת הדייר, הקובע כי: "מושכר שהושכר בשכירות משנה, והדייר חדל להחזיק בו או נפטר, ולא היה אדם אחר לדייר מכוח חוק זה, יהיה דייר המשנה, לגבי החלק המוחזק בידו, לדייר של בעל הבית, ובילבד – (1) שבזמן שהדייר חדל להחזיק במושכר או סמוך לפטירתו לא נתנה השכרת המשנה לבעל הבית עילת פינוי נגד הדייר; (2) שהשכרת המשנה לא נעשתה לאחר שבעל הבית התחיל בהליכים משפטיים לפינוי הדייר מן המושכר". טענה זו אין לקבל, וזאת מהטעמים הבאים.
...
אשר לתביעה לסילוק יד נגד הנתבעת; התביעה מתקבלת בזאת.
אני מורה לנתבעת וכל מי מטעמה לסלק את ידם מהחנות, ולהשיבה לתובעות כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ.
בנסיבות ונוכח השימוש שנעשה בחנות, אני מורה כי צו הפינוי ייכנס לתוקפו בתוך 90 ימים מהיום.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בפניי תובענה כנגד יורשיה של דיירת מוגנת, אשר נפטרה לאחר שנחתם בין הצדדים הסדר גישור בתביעה קודמת, אשר ניתן לו תוקף של פסק דין, על פיו תפנה המנוחה את המושכר, ובתמורה ישולמו לה על ידי התובעת, היא בעלת הבית, דמי פינוי.
המנוחה, שהייתה ערירית, התגוררה לבדה במושכר כדיירת מוגנת נדחית לאחר פטירת אביה (הדייר החוזי, המקורי), ואמה (הדיירת הנגזרת), כך שלאחר פטירתה אין עוד מי שזכאי להחזיק בדירה כדייר מוגן על פי החוק.
...
אבהיר, כי הכרעה בשאלה האם המנוחה הייתה דיירת מוגנת מקורית או נדחית, איננה נדרשת, שעה שממילא איננו עוסקים בשאלה האם קיימים דיירים ממשיכים הנכנסים בנעליה בכל הנוגע לזכות הדיירות המוגנת במושכר.
כפי שפירטתי לעיל, אין בידי לקבל את טענות התובעת בעניין זה, ועל כן קבעתי כי המושכר פונה בהתאם למנגנון הקבוע בהסדר הגישור.
סוף דבר התביעה נדחית.
התובעת תשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ש"ח. סכום זה ישולם בתוך 45 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו