בפניי תביעה לפינוי דיירים מוגנים מנכס ולסילוק ידם משטחים נוספים אליהם, על פי הטענה, פלשו.
דמי שימוש ראויים
טוענת התובעת כי יש לחייב את הנתבעים בתשלום דמי שימוש ראויים בגין תקופה של 7 שנים עובר להגשת התובענה שבפני, ובהתאם לחוות דעת השמאי שהוגשה מטעמה, בסך כולל של 256,200 ₪.
מנגד טוענים הנתבעים כי הנתבעת והנתבע 5 הוכרו כזכאים לסיוע בשכר דירה בדיור הצבורי וכי חיובם במלוא תשלום דמי השמוש הראויים יהווה משום לעג לרש, לא כל שכן כאשר מדובר באומדן מופרז.
סעיף 12 להסכם השכירות קובע כי:
"סעיפים 1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 10, 13, 15, 17, 18 הינם תנאים עקריים והשוכר מסכים שאם יפר או לא יקיים איזה תנאי או לא יקיים איזה תנאי או התחייבות הכלולים בחוזה זה, מתבטל חוזה זה מאליו והמשכיר יהיה רשאי לתבוע מיד את פינוי המושכר בלי כל צורך בהודעה או התראה איזו שהיא ובכל מקרה הרשות בידי המשכיר לתבוע מאת השוכר כל נזק שייגרם לו עקב הפרה או אי קיום הנ"ל או לעשות כל התקונים והדברים האחרים שהשוכר חייב בעשייתם ולתבוע ממנו את ההוצאות שנגרמו לו, מבלי לפגוע בזכויותיו האחרות לפי הסכם זה; ולמטרת סעיף זה יחשב אי תשלום איזה סכום המגיע או אי פירעון איזה שטר שנתן לפי חוזה זה כאי תשלום ו/או כהפסקת תשלום דמי שכירות או שימוש זכויותיו הנ"ל או איחור בשימוש בהן ע"י המשכיר אינו נחשב לוויתור או להסכמה מכללה מצד המשכיר ולא תגרע במאומה מהזכויות הנ"ל ולא יהיה תוקף לכל ארכה או הקלות אחרות אלא אם נתנו בכתב ע"י המשכיר."
עינינו הרואות אם כן כי בהסכם השכירות שנחתם בין הצדדים קיים סעיף האוסר על הנתבעים לבנות תוספות בניה לדירה ועל כן כי מיתקיים התנאי הראשון.
...
על רקע האמור ולאחר שמאמצי התובעת להביא להסדרת החזקה על ידי הנתבעים, לא צלחו, הגישה את התביעה שבפניי.
סוף דבר
התביעה מתקבלת בחלקה.
אני קובעת כי קיימת לתובעת עילה לפינוי הנתבעים מהדירה.
עוד אני קובעת כי על כלל הנתבעים לפנות את שטחי הפלישה ואף זאת לא יאוחר מיום 9/12/15 וככל שלא יסדירו את זכויותיהם בשטחים אלה, עד למועד זה.
עד ליום 9/12/15 וככל שלא יוסדרו זכויותיהם של הנתבעים בתוספות הבנייה, יהיה עליהם להשיב את מצב הדירה לקדמותו ולהרוס את התוספות, על חשבונם.
