טענות הנתבעים:
בכתב ההגנה טענו הנתבעים שיש לדחות את תביעת התובעת כנגדם מהסיבות כדלקמן:
הנתבעים קיבלו את זכות הדיירות המוגנת כדין, ושילמו תמורתה דמי מפתח;
עם קבלת זכות הדיירות המוגנת, ביקשו הנתבעים מחב' עמידר להסב את השמוש במושכר ממגורים לעסק (חנות לאלומיניום) ולכלול במושכר את חדר המדריגות וחצר הנכס, וחב' עמידר הסכימה לכך;
הנתבעים בנו גלריה במושכר בידיעת חב' עמידר ובהסכמתה;
הם משלמים את דמי השכירות לחב' עמידר בהתאם לדרישות חב' עמידר;
הנתבעים לא קיבלו מהתובעת או מחב' עמידר כל הודעה על כך שהתובעת רכשה את הנכס מרשות הפיתוח;
התובעת לא טירחה לשלוח לנתבעים התראה על הפרת חוזה השכירות;
אין כל פירוט לטענת התובעת לעניין בנייה ללא היתר בנכס או תפיסת שטחים נוספים במקרקעין;
התובעת לא טורחת לציין מה הם דמי השכירות לשימוש העודף שעושים הנתבעים במקרקעין, וחב' עמידר לא ביקשה תשלומים נוספים, למרות ביקורי המעגל שנעשו במהלך השנים;
עילות הפינוי אותן פירטה התובעת אינן מצדיקות את פינוי הנתבעים מהנימוקים שפורטו בסעיף 26 לכתב ההגנה.
בסעיף 5 לחוזה השכירות נכתב כדלקמן:
"במקרה ושוכר לא ישלם תשלום כלשהוא של דמי השכירות ו/או כל תשלום שהוא חייב בו על פי חוזה זה במלואם ובמועדם, יהיה המשכיר רשאי להפסיק את השכירות ולדרוש פינוי המושכר מכל חפץ ואדם וזאת בנוסף לזכויותיו של המשכיר לתבוע כל סכום שהשוכר יהיה חייב לחברה בתוספת הרבית החוקית המכסימלית, ו/או הפרישי הצמדה מלאים. מועדי תשלום דמי השכירות מהוים תנאי עקרי שהפרתו תיחשב הפרה יסודית של חוזה זה."
בסעיף 7(ה) לחוזה השכירות התחייבו הנתבעים כדלקמן:
"לא לשנות את המושכר ו/או את הבניין בו נמצא המושכר באיזה אופן שהוא וכן לא להוסיף כל דבר ו/או עליו, או צמוד אליו, לא להרוס כל חלק מהם לא להתקין או להסיר כל אינסטלאציה לחשמל או למים או מכל סוג אחר וכל חלק הימנה, ולא להתקין או להסיר מכל השייך לביוב או חלק ממנו, לא להרכיב שום שלטים מסחריים או אמצעי פירסום אחרים כלשהם ובכלל לא לפגוע במאומה במושכר בכל צורה שהיא בלי לקבל רשות בכתב מאת המשכיר. כל תיקון וכל פעולה שייעשו בנגוד לאמור לעיל ייעשו על חשבונו ואחריותו בלבד ובלי לפגוע בזכויותיו של המשכיר בגלל הפרת החוזה מצד השוכר."
בסעיף 7(ח) לחוזה השכירות הוטלה חובה על הנתבעים:
"לשלם את כל המיסים, הארנונות, האגרות ותשלומי החובה למיניהם הערוניים והממשלתיים החלים או שיחולו על השוכר לרבות את כל המגיע עבור שימוש במים ובחשמל וביתר השירותים של מושכר. אם ובאיזה זמן שהוא ישלם המשכיר איזה סכום על חשבון חובות השוכר הנזכרים בסעיף זה, השוכר מתחייב להחזיר למשכיר כל תשלום כזה לפי דרישתו הראשונה.
...
טענות הנתבעים:
בכתב ההגנה טענו הנתבעים שיש לדחות את תביעת התובעת כנגדם מהסיבות כדלקמן:
הנתבעים קיבלו את זכות הדיירות המוגנת כדין, ושילמו תמורתה דמי מפתח;
עם קבלת זכות הדיירות המוגנת, ביקשו הנתבעים מחב' עמידר להסב את השימוש במושכר ממגורים לעסק (חנות לאלומיניום) ולכלול במושכר את חדר המדרגות וחצר הנכס, וחב' עמידר הסכימה לכך;
הנתבעים בנו גלריה במושכר בידיעת חב' עמידר ובהסכמתה;
הם משלמים את דמי השכירות לחב' עמידר בהתאם לדרישות חב' עמידר;
הנתבעים לא קיבלו מהתובעת או מחב' עמידר כל הודעה על כך שהתובעת רכשה את הנכס מרשות הפיתוח;
התובעת לא טרחה לשלוח לנתבעים התראה על הפרת חוזה השכירות;
אין כל פירוט לטענת התובעת לעניין בנייה ללא היתר בנכס או תפיסת שטחים נוספים במקרקעין;
התובעת לא טורחת לציין מה הם דמי השכירות לשימוש העודף שעושים הנתבעים במקרקעין, וחב' עמידר לא ביקשה תשלומים נוספים, למרות ביקורי המעגל שנעשו במהלך השנים;
עילות הפינוי אותן פירטה התובעת אינן מצדיקות את פינוי הנתבעים מהנימוקים שפורטו בסעיף 26 לכתב ההגנה.
מכל הטעמים הנזכרים לעיל, מצאנו כי אין להעניק למערערים או למי מהם סעד מן הצדק.
סבור אני שיש הצדקה לבקשה זו, מכיוון שעד למועד הפינוי לא תוכל התובעת לאמוד את נזקיה בגין אי פינוי המושכר.
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין היא כדלקמן:
אני מורה לנתבעים ולכל הבאים מכוחם לפנות את המקרקעין הידועים כגוש 5904 חלקה 9 (לשעבר חלקה 3959 חלקה 65) לסלק ידיהם מהמקרקעין ולמסרם לתובעת כשהם פנויים מכל אדם וחפץ.
