במסגרת התובענה נתבעו פיצויים בגין העסקה פוגענית, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, פיצויים ללא הוכחת נזק לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 ופיצויים בגין מניעת גישה להסכם העסקה ותלושי שכר של התובע.
ראוי לציין בשלב זה, כי בנגוד לתאור שלעיל, בסיכומי התובע נטען כי ההיתנכלות בעבודה מצאה ביטוי גם בעובדה שלא שולמו לתובע רכיבי השכר שנתבעו במסגרת ההליך (ר' למשל סעיפים ב(4) ו – 73 לסיכומי התובע).
לחילופין נטען, כי אפילו אם היה מדובר בהרעת תנאים, אין מדובר בפיטורים, אלא לכל היותר בהתפטרות בדין מפוטר, לפי סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963, שמזכים את התובע רק בפיצויי פיטורים, אשר שולמו לתובע, בשחרור קופת הפיצויים אליה הופקדו 8.33% משכרו של התובע.
...
בסופו של יום, השאלה אם התרחשה או לא התרחשה התנכלות כלפי העובד במקום העבודה היא שאלה עובדתית, שעל הערכאה הדיונית להכריע בה, על יסוד התרשמותה ממכלול הראיות והעדויות לפניה.
התביעה לפיצויים בגין מניעת גישה להסכם העסקה ותלושי שכר של התובע נדחית, בהעדר מקור נורמטיבי לפיצויים בעילה זו. בכל הנוגע לתלושי השכר, יש לציין כי התובע אישר בחקירתו הנגדית שקיבל את תלושי השכר מדי חודש.
בנסיבות אלה, התביעה ברכיב זה נדחית.
סוף דבר – התביעה נדחית בעיקרה.
