תביעת פיטורים שלא כדין עקב הורות וחוקי עבודה

החל מסוף חודש יוני 2019 ועד הלידה (24.9.2019) התובעת למעשה לא שובצה לעבודה וביום 8.10.2019, הגישה כנגד הנתבעת תביעה בגין פיטורים שלא כדין בנגוד לחוק עבודת נשים ולחוק שויון הזדמנויות בעבודה וכן דרשה תשלום זכויות קוגנטיות.

בנסיבות סיום יחסי העבודה ובהיתחשב בהשתלשלות העניינים טרם היציאה לחופשת לידה, והגשת התביעה עוד במהלך תקופת הלידה וההורות, אין כל הצדקה במקרה זה לחייב את התובעת בפצוי בגין אי מסירת הודעה מוקדמת ועל כן דין תביעת הנתבעת לקזוז הודעה מוקדמת להדחות.

...

בנסיבות סיום יחסי העבודה ובהתחשב בהשתלשלות העניינים טרם היציאה לחופשת לידה, והגשת התביעה עוד במהלך תקופת הלידה וההורות, אין כל הצדקה במקרה זה לחייב את התובעת בפיצוי בגין אי מסירת הודעה מוקדמת ועל כן דין תביעת הנתבעת לקיזוז הודעה מוקדמת להידחות.

סוף דבר.

הנתבעת תשלם את הסכומים האמורים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

בעקבות פיטוריו, התובע בא בדין ודברים עם הנתבעת, באמצעות באי כוחו, ובסופו של יום, הגיש תביעתו זו כנגד הנתבעת, במסגרתה הוא תובע פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, פיצויים בגין אפליה לפי חוק שויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח – 1988 (להלן – "חוק שויון הזדמנויות בעבודה"), פיצויים בגין עוגמת נפש ופגיעה בשמו הטוב, ופיצויי קיום וציפייה, שכן לטענתו, כפי שיפורט להלן, הוא פוטר עקב היותו שומר שבת ופחות משנה לפני שהיה אמור לקבל קביעות.

עילת הפיטורים המסגרת הנורמאטיבית חוק שויון הזדמנויות בעבודה, קובע בסעיף 2, כדלהלן:  (א)  לא יפלה מעסיק בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טפולי פוריות, טפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, מקום מגוריהם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות בטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו, כמשמעותו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, הצפוי להם, בכל אחד מאלה: (1)   קבלה לעבודה; (2)   תנאי עבודה; (3)   קידום בעבודה; (4)   הכשרה או הישתלמות מקצועית; (5)   פיטורים או פצויי פיטורים; במסגרת חוק שויון הזדמנויות עבודה, קבע המחוקק איסור על הפליית עובד מחמת דת והשקפה, שבגדרו נכלל האיסור על הפלית עובד מחמת סרובו לעבוד בשבת (ע"ב (עבודה תל אביב-יפו) 4785/02 יגאל כשני - עריית רעננה (נבו 15.07.2002)‏‏).

...

בנסיבות אלו, אנו סבורים, כי לאור פערי הכוחות בין הצדדים, שעה שמדובר ברשות שדות התעופה, ראוי ורצוי היה לקיים הליך שימוע כדין, כהלכתו, כאשר הנתבעת מוודאת קבלת מכתב זימון בידי התובע, במסגרתו פורטו הטענות בגינן הוא מוזמן לשיחת שימוע, תוך הבהרה כי הוא רשאי וזכאי לקבל ייצוג ו/או ייעוץ במהלכו כמו גם לערוך פרוטוקול מפורט ולוודא קבלתו בידי התובע.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה הקטן בלבד, בכל הנוגע לאי עריכת שימוע כדין, כך שעל הנתבעת לשלם לתובע, סך של 25,000 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

משהתביעה התקבלה רק בחלקה הקטן, החלטנו שלא לעשות צו להוצאות.

רקע בפנינו תביעתה של הגב' יפימוב כריסטינה (להלן: "התובעת") כנגד מעסיקה לשעבר, ד"ר ניר יקירה (להלן: "הנתבע"), לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בהיעדר שימוע, פיצוי מכוח חוק עבודת נשים ותשלום זכויות סוציאליות שונות המגיעות לה לטענתה בשל פיטוריה בעת שהייתה בהריון.

עוד טענה התובעת, כי אין זה מתקבל על הדעת, שהנתבע יחזירה לעבודה, לאחר שפוטרה בהריון על רקע הפלייה מחמת הורות – מחמת היותה אם לילדה קטנה במעון, בטענה שהיא עתידה להיעדר מהעבודה בשל מחלת ביתה ולא יהיה מי שיחליף אותה במשמרות בוקר ולכן החליט לפטרה.

האם התובעת פוטרה בנגוד להוראות חוק עבודת נשים סעיף 9 לחוק עבודת נשים, התשי"ד – 1954 , שעניינו הגבלת פיטורים, אוסר על מעסיק לפטר עובדת בהריון, אלא בהיתר של משרד העבודה והרווחה; "לא יפטר מעסיק עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לתקופת לידה והורות אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו בקשר להיריון;" אין חולק כי התובעת זומנה לשיחה עם הנתבע, אשר היתקיימה ביום 21.7.2019 מיד בתום שעות העבודה באותו היום.

...

לפיכך, אנו קובעים כי על הנתבע לשלם לתובעת, פיצוי בגין הפסד שכר בתקופת ההודעה המוקדמת בסך 4,189 ₪ .

לסיכום: נוכח כל האמור לעיל במצטבר, אנו קובעים כי על הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים מטה, בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסך של 7,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

זאת ועוד חרף פניותיו הרבות לגורמים השונים,לרבות הורים וגורמים לא רלוואנטים, התובע לא פוטר בשנת 2010 ולא ננקטו נגדו כל הליכים באותו מועד.

התביעה לפיטורים שלא כדין עקב כך שהתובע חשף בעקביות בפני רשויות שונות עבירות מתמשכות על החוק נדחית.

גם במסגרת התובענה הייצוגית נטען כי העובדים חתמו על הסכמתם לנכוי רכיב זה. בפסק הדין קבעה כבוד השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כ"ץ כך: " תכלית חוק הגנת השכר היא להבטיח כי למי שמבצע עבודה ישולם שכר מלא ובמועד, פרט לנכויים המותרים. החוק מיועד, בין היתר, להגן על השכר מפני נכויים מצד המעסיק. מבלי לנעוץ מסמרות בעיניין (משעה שהתיק לא נידון לגופו), בשלב זה, נראה לכאורה כי ניכוי הכספים משכר חברי הקבוצה נעשה שלא כדין. סעיף 25(א) לחוק מיפרט את הנכויים המותרים מתוך שכר עובדים כאשר ניכוי דמי מנוי לעיתון אינו מפורט בו. ספק גם אם ניכוי זה בא בגדר לשון סעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר שעניינו בנכוי "חוב על פי התחייבות בכתב מהעובד למעסיק", בין השאר, משמדובר בנכוי לטובת צד שלישי, שאינו המעסיק.

...

סוף דבר תביעת התובע נדחית על כל חלקיה.

התביעה שכנגד נדחית במלואה.

נוכח כל האמור לעיל, ובשים לב לפסיקה במצב בו הפער המשמעותי שבין סכום התביעה, לבין תוצאה ההליך, היינו פער של למעלה מ- 1,180,000 ₪! התובע ישלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט ב"כ הנתבעת בסך כולל של 15,000 ₪.

הרקע לערעור ביום 24.4.2022 הגישה המערערת לבית הדין האיזורי לעבודה בחיפה תביעתה נגד המשיבה, זאת בשל טענותיה לזכויות שונות אגב סיום עבודתה במשיבה וטענותיה לפיטורים שלא כדין, אפלייה מחמת הורות וטענות נוספות הנובעות מכך.

...

דיון והכרעה אקדים אחרית לראשית ואציין כי לאחר שעיינתי בטענות הצדדים שהוגשו בערעור, בתיק בית הדין האזורי ובכלל החומר שבפניי, לא שוכנעתי כי בנסיבות המתוארות יש כדי ליצור "חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט", כאמור בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), החל בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 39א לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969.

משלא עשתה כן, אין לה אלא להלין על עצמה בעניין זה. נוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי כי טענות המערערת מעלות חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים בניהול ההליך, ומשכך דינו של ערעור הפסלות להידחות.

סוף דבר אשר על כן, הערעור נדחה.