תביעת פיטורים שלא כדין בהיריון בניגוד לחוקי העבודה

להלן תמצית טענות הצדדים לטענת התובעת, היא פוטרה מעבודתה שלא כדין, מחמת הריונה ובנגוד להוראות חוק עבודת נשים וחוק שויון ההזדמנויות.

בהפחתת הסכום שהתובעת קיבלה מהמוסד לביטוח לאומי כגימלת שמירת היריון (48,494 ₪), הפצוי שייפסק לתובעת לפי סעיף 13א(ב)(1) לחוק עבודת נשים הוא 53,074 ש"ח. התובעת הוסיפה ותבעה פיצויים בגין נזק בלתי ממוני, כשהיא מפצלת את התביעה ברכיב זה לשני נושאים – פיצוי בלתי ממוני בגין הפרת חוק עבודת נשים (50,000 ₪) ובגין אי עריכת שימוע לפני פיטורים (10,000 ₪).

...

בהתאם לקביעה לגבי גובה השכר ומשתחשיב התובעת עומד בהוראות הדין, התביעה בנושא זה מתקבלת, כאמור בסעיף 74 לסיכומי התובעת, בסך 3,983 ₪.

לסיכום חלק זה, התובעת זכאית להפרשים בגין דמי גמולים לפנסיה בסך 5,329 ₪.

סוף דבר – התביעה מתקבלת בעיקרה ועל הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: שכר חודש אוקטובר 2018 בסך 2,539 ₪; הפרשי פיצויי פיטורים בסך 13,593 ₪; תמורת הודעה מוקדמת בסך 8,464 ₪; הפרשי חלק המעסיק בהפקדות לפנסיה (תגמולים) בסך 5,329 ₪; פיצויים לפי סעיף 13א'(ב)(1) לחוק עבודת נשים, תשי"ד – 1954 בסך 53,074 ₪; פיצוי בגין נזק בלתי ממוני בסך 25,000 ₪; פיצויים לפי סעיף 5 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב – 2002 בסך 5,000 ₪.

לפניי תביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבעות לתשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין במהלך הריונה, בנגוד לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 (להלן: "חוק עבודת נשים") ולחוק שויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן: "חוק שויון הזדמנויות") וכן לתשלום בגין זכויות כספיות הנובעות מתקופת עבודתה ונסיבות סיומה.

...

על רקע האמור, ובהיעדר תחשיב נגדי, מצאתי לקבל את תחשיב התובעת ולפסוק לה עבור רכיב זה סך של 2,638.

] לאור האמור דין תביעת התובעת לעניין רכיב זה להידחות.

סוף דבר הנתבעות תשלמנה לתובעת את הסכומים הבאים: פיצוי בגין אבדן השתכרות לאור הפרת חוק עבודת נשים בסך של 20,000 ₪.

רקע בפנינו תביעתה של הגב' יפימוב כריסטינה (להלן: "התובעת") כנגד מעסיקה לשעבר, ד"ר ניר יקירה (להלן: "הנתבע"), לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בהיעדר שימוע, פיצוי מכוח חוק עבודת נשים ותשלום זכויות סוציאליות שונות המגיעות לה לטענתה בשל פיטוריה בעת שהייתה בהריון.

האם התובעת פוטרה בנגוד להוראות חוק עבודת נשים סעיף 9 לחוק עבודת נשים, התשי"ד – 1954 , שעניינו הגבלת פיטורים, אוסר על מעסיק לפטר עובדת בהריון, אלא בהיתר של משרד העבודה והרווחה; "לא יפטר מעסיק עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לתקופת לידה והורות אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו בקשר להיריון;" אין חולק כי התובעת זומנה לשיחה עם הנתבע, אשר היתקיימה ביום 21.7.2019 מיד בתום שעות העבודה באותו היום.

...

לפיכך, אנו קובעים כי על הנתבע לשלם לתובעת, פיצוי בגין הפסד שכר בתקופת ההודעה המוקדמת בסך 4,189 ₪ .

לסיכום: נוכח כל האמור לעיל במצטבר, אנו קובעים כי על הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים מטה, בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסך של 7,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

הסעדים בשל פיטורי התובעת עקב הריונה בנגוד לחוק שויון הזדמנויות בעבודה, זכאית התובעת לפצוי בשל נזק לא ממוני בגובה 30,000 ש"ח. בקביעת גובה הפצוי הבאנו בחשבון, מצד אחד, את העובדה שהתובעת לא תבעה פיצוי בשל נזק לא ממוני מכח חוק עבודת נשים; את העובדה שלא הוכחו טענות התובעת שעוד במהלך תקופת העבודה בפועל היתנכל אליה שי בשל הריונה; ואת העובדה שהתובעת פוטרה בשל הריונה בסיום תקופת שמירת ההריון, עת שהיא נימצאת לקראת לידה.

בנוסף לכך, בשל פיטוריה שלא כדין, במהלך הריונה, בנגוד לחוק עבודת נשים ובנגוד לחוק שויון הזדמנויות, זכאית התובעת לפצוי כספי מהנתבעים בשל נזק ממוני, כמפורט להלן.

...

מאחר ושי חלק על מוסכמה זו במהלך דיון ההוכחות (עמוד 7 לפרוטוקול שורות 21-22), אנו קובעים שיש לראות בחברה מעסיקתה של התובעת עם שי. התובעת טוענת כי יש לראות בנתבעים כמעסיקיה במשותף לאור העובדה ששכרה שולם לה על ידי החברה ותלושי השכר הופקו על ידי שי (סעיף 6 לכתב התביעה).

התוצאה היא 1,895.63 ש"ח (5.17 X 378 ש"ח X 97%).

אנו מקבלים את תחשיבה של התובעת בענין זה (סעיף 90 לכתב התביעה; סעיף 86 לתצהיר התובעת).

דחיית התביעה לפיצויי הלנה אנו דוחים את התביעה לפיצויי הלנה בגין רכיבי התביעה בהליך כאן (סעיף 94 לכתב התביעה).

המחלוקת העיקרית בתיק זה נסובה על טענות התובעת לפיטורים שלא כדין במהלך ההריון ועקב ההריון וזאת בנגוד להוראות חוק עבודת נשים, התשי"ד – 1954 (להלן – חוק עבודת נשים) וחוק שויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח – 1988 (להלן – חוק שויון הזדמנויות בעבודה).

בסעיף 13א(ב)(1) לחוק עבודת נשים נקבע כי: "מצא בית הדין האיזורי לעבודה כי העובד או העובדת שהגישו תובענה, פוטרו בנגוד להוראות סעיף 9, יפסוק פיצויים שסכומם לא יפחת מ-150% מהשכר שהיה מגיע להם במהלך התקופה המזכה; ואולם רשאי בית הדין, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצויים בסכום אחר שיקבע; לענין חישוב השכר לפי סעיף זה, יחולו הוראות סעיף 13ב לחוק פצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963, ותקנות לפי סעיף 13 לחוק האמור." בענין פלדמן נקבע כי כאשר הפיטורים בטלים מעיקרם אין חלות ישירה לחובת הקטנת הנזק, אך יש לה תחולה מסוימת מכוח חובת תום הלב.

...

התובעת הודתה שקיבלה דמי אבטלה ולא הוכח שהיה לה צורך באישור על תקופת העבודה לצרכים אחרים ועל כן לא מצאנו הצדקה לפסיקת פיצוי בגין אי מתן אישור על תקופת העסקה.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים.

בנוסף לאמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובעת בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 12,000 ₪.