תביעת פטור מדמי ביטוח לאומי לסטודנט בישיבה

בהמשך העיד התובע כי נכון להיום הנו סטודנט להנדסת חשמל במכללת שנקר שנה שניה במסלול לקבלת תואר אקדמאי ואולם הוא מתכנן לעבור החל מהשנה השלישית למכללה טכנולוגית חולון (מכללת HIT) ואולם אינו מעוניין להמשיך לימודיו בשנקר בשנה הבאה בגלל "שכבר בשנה הראשונה התעצבנתי על המקום הזה איך שמתייחסים לסטודנטים...בשנקר לא היה אתגר ורבתי שם עם ראש המחלקה, לא הייתי מוכן לראות אותו ועם עוד כמה סטודנטים" (ראה דבריו עמ' 13 לפרוטוקול).

יתרה מכך, בהתאם לסעיף 87 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995, ומכוח תקנות הביטוח הלאומי (מתן טפול רפואי לנפגעי עבודה), תשכ"ח- 1968, זכאי היה התובע לתבוע ולקבל מהמל"ל הוצאות נסיעה לשם קבלת טיפולים רפואיים והוצאות הטיפולים הרפואיים.

עצם העובדה כי התובע ישב באפס מעשה ולא עשה מאומה על מנת לממש זכאותו זו כעולה מדבריו בעמ' 5 לפרוטוקול עומדת לו לרועץ ואינה מהוה פטור מזכאותה של הנתבעת לנכות סכום רעיוני בגין אי מימוש זכאותו במל"ל. ראה בעיניין זה ספרו של א. ריבלין, תאונות הדרכים, תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה רביעית עמ' 1000-1002 וכן ראה ההבחנה שם בין מצב בו המזיק הנו מעביד (או במקרה של תאונת דרכים כאשר מדובר ברכב בשרות המעביד המעורב בתאונה שאז זכאית המבטחת לבצע ניכוי רעיוני בין אם מימש הניזוק זכותו במל"ל ובין אם לאו) לבין מצב בו המזיק הנו צד ג', שאז זכאית המבטחת לבצע הקפאה של הסכום הרעיוני עד למימוש הזכויות בפועל במל"ל. במקרה דנן, התאונה השניה אירעה ברכב מעביד ובהתאם לכך זכאית הנתבעת, בהיותה המבטחת של רכב המעביד, לנכוי מלא של המענק הרעיוני.

...

בנסיבות אלו, ולאחר ששקלתי את הדברים, בהצטרף לעובדה כי התובע שם פעמיו לכוון של רכישת השכלה אקדמאית ובהתחשב ביכולותיו העיוניות והקוגנטיביות הגבוהות ללימודים כעולה מהישגיו בתעודת הבגרות ובמכללה עד כה (ראה דיון להלן), באתי למסקנה כי יש לקבוע את נכותו התפקודית בשיעור של 75% מהנכות הרפואית בתחום האורטופדי ובסך של 12%.

לאור הדיון המפורט שערכתי לעיל בפרק של נכות תפקודית, באתי למסקנה כי החישוב ייעשה לפי שכר ממוצע במשק (10,021 ₪ ברוטו לחודש 7/2016 לפי נתוני הלמ"ס ולאחר ניכוי מס הכנסה: 9,236 ₪ נטו, נכות תפקודית בשיעור 12% עד הגיעו לגיל 67 כדלקמן: 9,236 X 12% X 275.67=305,530 ₪ בתוספת 12% פנסיה =36,664 ₪.

באשר לתאונה הראשונה, אני מקבלת את גרסת התובע כאמור בעמ' 6-7 לפרוטוקול וקובעת כי אין המדובר בתאונת עבודה.

זאת ועוד, ממילא בגין נכות בשיעור 5% אשר הותירה התאונה הראשונה לא זכאי התובע למענק נכות כלשהו (שכן הנכות המזכה במענק נכות הינה 9% ומעלה) ומשכך נותרת טענה זו של הנתבעת כטענה אקדמית בלבד ללא נפקות מעשית והינה נדחית בזאת.

המבקש עובד בתפקיד "מינהלתי" אצל גרושתו (עו"ד במקצועה), על מנת שיוכל לשלם לה חלק מדמי המזונות בהם חב. לטענתו, עם תום סיום ההיתמחות במשפטים אצל גרושתו, ביקש לשוב למעגל העבודה אך הדבר לא הסתייע בידו על אף שפנה ללישכת התעסוקה (סעיף 6 לתצהיר המשלים וסעיף 1 לבקשה) ומפאת חובותיו לביטוח הלאומי הוא אינו זכאי לדמי אבטלה (סעיף 8 לתצהיר המשלים).

הגירושין עצמם היו כמה ימים לפני פעולת המכירה" (ראה עמ' 3, ש' 11-6 לפרוטוקול ישיבת יום 15.10.2015) (ההדגשה שלי – ש.י) 12.2 עוד הוברר בחקירה הנגדית כי חרף טענת המבקש שבעקבות ההליכים מושא התביעה הגיע למצב של "פת לחם", הוא למד במכללת "שערי משפט" תואר ראשון במשפטים במשך ארבע שנים, שילם שכר לימוד בסך של 23,000 ₪ לשנה ועלה בידו לממן ייצוג משפטי בהליכים המשפטיים שניהל עם אחרים מול לישכת עורכי הדין (ראה עמ' 5-4 לפרוטוקול ישיבת יום 15.10.2015).

12.3 המבקש נידרש להסביר כיצד עלה בידו לשלם שכר לימוד בסך כולל של 92,000 ₪ והשיב- "עבדתי בשתי משמרות למימון הלימודים. עבדתי בעבודות אבטחה זה היה בשנים 2010, 2009. לפני שנתיים וחצי סיימתי את לימודיי. יש אתרי בניה באיזורי יו"ש בתים פרטים שבעלי הבתים מחויבים להחזיק מאבטח. עבדתי בעזרה לחולים, עבדתי בבית חולים תל השומר וקיבלתי את שכרי במזומן, ביד. אבי ז"ל גם עזר לי. ושרדתי כמו סטודנט." (ראה עמ' 5 לפרוטוקול ישיבת יום 15.10.2015) עדותו זו אינה עולה בקנה אחד עם דיווחיו לרשויות המס על הכנסה שנתית "אפס" ומשנדרש לעניין, העיד כי – "ש. האם נכון שבדוחות השנתיים שהגשת לרשויות המס שטענת שיש לך הכנסה שנתית אפס ₪ כל השנה.

. אף אם אניח כי יש למשיב עילת תביעה הראויה להתברר ושהנו דל באמצעים, אין הוא יכול מחד לידרוש פטור מאגרת בית המשפט על מלוא סכום תביעתו, ומאידך להעמיד את תביעתו על סכום בו הוא חפץ" (רע"א 7659/14 מדינת ישראל נ' עובד רופל) (ההדגשה שלי – ש.י.) מעיון בכתב התביעה המתוקן עולה כי חרף החלטת בית משפט של ערעור מיום 05.05.2015 (כב' השופטת צ'רניאק) לפיה היה על המבקש להגיש כתב תביעה מתוקן "המבהיר כדבעי מה הוא הסכום הכספי הנידרש לגבי כל רכיב ניזקי", הגיש המבקש כתב תביעה (חלקי) אשר אינו מיפרט את כל רכיבי הנזק.

...

לאחר שנתתי דעתי למכלול כולו, לרבות לעדות המבקש בחקירתו על ידי המשיבים, כמו גם להוראות הדין והפסיקה הנוהגת, באתי לכלל דעה כי דין הבקשה לפטור מלא מתשלום האגרה להדחות.

בחקירתו הנגדית השיב לשאלת בית המשפט כי הוא משתכר במשרד גרושתו, סך חודשי שנע בין 4,500 ₪ ל- 6,000 ₪ ובהמשך טען כי שכרו נקבע "על-פי השעות והימים" שהוא עובד, אך המשכורת שלו היא "יומית". משהופנה המבקש לתלושי השכר שהציג, מהם עולה כי הוא מקבל "שכר יסוד" השיב "עכשיו אני עובד לפי ימים. אני לא עובד ימים. עכשיו אני מקבל לפי מה שאני נותן בימים" (ראה עמ' 12 לפרוטוקול ישיבת יום 15.10.2015).

סוף דבר לאור כל האמור לעיל דין הבקשה לפטור מלא מתשלום אגרת המשפט להידחות וכך אני מורה.

בתאריכים 8.2.17 ו- 29.3.17 היתקיימו ישיבות הוכחות, שבמהלכן העידו התובעת בעצמה, ומטעם הנתבעת העידו העדים הבאים: גב' חיה גרוס, ראש היחידה ללימודי אנגלית כשפה זרה במכינה (להלן:"גב' גרוס"), ד"ר באני בן ישראל, שימשה בעבר ראש המחלקה, לשפות זרות בפקולטה למדעי הרוח (להלן:"ד"ר בן ישראל"), ד"ר מרשה בן שושן, ששמשה אף היא בעבר, ראש המחלקה, (להלן:"ד"ר בן שושן"),גב' לנה טוסוב, ראש מחלקת שכר סגל אקדמי (להלן:"גב' טוסוב"), גב' שרה ליהאני, אחראית תחום סגל אקדמי זוטר באגף משאבי אנוש (להלן:"גב' להאני"), מר אהרן רפטר, ראש מינהל הפקולטה למדעי הרוח (להלן:"מר רפטר") וגב' שרה צזנה, ששמשה בעבר כמנהלת במחלקה לסגל מינהלי וסגן ראש אגף משאבי אנוש (להלן:"גב' צזנה").

ראו גם פסק דין שניתן לאחרונה בס"ק (חי') 38761-05-17 ארגון הסגל האקדמי הזוטר – אוניברסיטת חיפה (30.10.17) על ידי כב' השופט אסף הראל בעיניינם של מורים המלמדים לאנגלית לצורך פטור: "אנו קובעים כי תפקידי ההוראה, התרגול וההדרכה המבוצעים על ידי המורים המלמדים אנגלית לפטור במכינה (להלן נכנה מכלול תפקידים אלה ביחד – הוראה) אינם אקדמיים. השאלה האם הוראת אנגלית לפטור במכינה נחשבת הוראה אקדמית, היא שאלה המסורה לשיקול דעתה של האוניברסיטה. זאת, מכח החופש המוקנה לה לכלכל, בין היתר, את ענייניה האקדמיים לרבות קביעת תכניות מחקר והוראה (סעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח – 1958)". (הדגשות אינן במקור).

למעלה מן הנידרש נציין כי בשים לב לכך שחוק שכר שווה קובע תקופת היתיישנות של חמש שנים בלבד, ולכך שהתובעת הגישה את תביעה ארבע שנים ו-11 חודשים לאחר סיום עבודתה, הרי שככל שהיתה מתקבלת טענת ההתיישנות, משמעות הדבר היתה כי דין מרבית התביעה ברכיב זה להדחות על סף. פיטורים או התפטרות נסיבות סיום העסקתה של התובעת - לטענת התובעת היא פוטרה ללא הודעה מוקדמת וללא עריכת שימוע כדין בנסיבות בהן ניסגרה המחלקה לשפות זרות והוראת השפה האנגלית הועברה למכינה (סעיף 38 לתצהיר התובעת).

מר רפטר נישאל בחקירתו הנגדית מדוע לא אישר לתובעת בשנת הלימודים 2014-2015 שעות ומשיב: "למה אני צריך לאשר לה? היא יודעת מה הן שעות העבודה שלה." (עמוד 39 לפרוטוקול) וממשיך ונשאל האם העובדה כי סטודנטים לאנגלית הפסיקו להגיע למחלקה אין בכך כדי להשפיע על עבודת התובעת ומשיב כי "את זה צריך לשאול את ראש המעבדה (שפרשה לגימלאות). כרגע המעבדה היא תחת החוג ללימודים רב תחומיים ראש המעבדה היא ד"ר שרון הלוי"(עמוד 39 לפרוטוקול).

התובעת מיקדה את טענותיה בפצוי הלא ממוני בהקשר לאופן בו הסתיימה העסקתה ולא בהשלכות הכלכליות בתקופה שלאחר הפיטורים וממילא לא צרפה ראיות על מצבה הכלכלי בתקופה זו בה קיבלה קצבה מהביטוח הלאומי ועבדה ב"גורדון".

...

סוף דבר מכל האמור לעיל, התוצאה הינה אפוא, כי תביעת התובע מתקבלת בחלקה הקטן, ועל הנתבעת לשלם לתובעת הסכומים הבאים: סך 50,000 ₪, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין; סך 3,793 ₪ בגין דמי הודעה מוקדמת; סך 6,220 ₪, בגין פדיון חופשה; ד. סך 1,151 ₪ בגין הפרש דמי הבראה; הסכומים ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.2014 ועד לתשלום המלא בפועל.

כן תשלם הנתבעת פיצוי בגין תשלום פיצויי הפיטורים באיחור סך 15,000 ₪.

יתר תביעות התובעת לפיצוי בגין הרכיבים: פנסיה, קרן השתלמות ופיצויי פיטורים - נדחות.

פרופ' יופה בדק את התובע ונתן חוות דעת בה העמיד את נכותו של התובע על 40% לפי פרט 32 (1)(א) מותאם, וזאת לאחר שקבע כי התובע פיתח תיסמונת בשם "דיסטרופיה סימפתטית רפלקס" (RSD), המכונה כיום "תיסמונת כאב איזורי מורכב" (CRPS) הנתבעת חקרה את המומחה במהלך דיון ההוכחות (ולאחר חקירת התובע), בסיום ישיבת ההוכחות הוגשה בקשה לפסילת חוות הדעת או לחילופין למינוי מומחה רפואי נוסף (בקשה מס' 36), בהחלטה מיום 23.4.19 דחיתי את הבקשה (ראה ת.א. 38094-10-16 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ' ג.ס.(23.4.19)), לא איחזור על נימוקי החלטה זו (אשר הנתבעת בחרה שלא להגיש בקשת רשות ערעור עליה) ורק איחזור ואציין כי ניתן היה לראות באולם בית המשפט שבפועל מצב הרגל של התובע לא השתפר, עדיין ישנה נפיחות, העדות של פרופ' יופה הייתה אמינה וקוהרנטית.

מאידך, הנתבעת טוענת כי שרותו הצבאי של התובע לימד אותנו שאין לנכות שלו כל משמעות תפקודית, התובע מתאמן בחדר כושר, הצלקת הנה עדינה למראה, וכיום (כסטודנט) הוא מרויח 12,000 ₪ נטו (עמ' 15, שורות 22-25) , מכל זאת לומדת הנתבעת שאין כל משמעות תפקודית לנכות ואין היא פוגעת בכושר הישתכרותו.

אולם, כפי שהעידו חברו של התובע וכן המפקד שלו, התיפקוד של התובע בפועל לא נפגע, גם אם הוא היה זקוק למשככי כאבים רבים וכן לתת לרגלו מנוחה, הדבר זה לא מנע ממנו לסיים מסלול מפרך בצבא פעמיים, הן כטירון והן כמפקד/לוחם, לעשות מסעות של 40 ק"מ וכן תרגילים שונים, התובע גם הישתתף בכל הפעילויות ולא ביקש פטור מדבר.

לפיכך יש מקום להורות על הקפאת התגמולים של המוסד לביטוח לאומי, וזאת עד למתן הכרעה בתביעה, וזאת בשים לב לכך שהתובע ינהל ההליכים אל מול המוסד לביטוח לאומי בתום לב. לא מצאתי לנכון להקפיא את הסכומים לפי נכות של 43%, וזאת בשים לב לכך שהמומחה קבע שהנכות הנה 20%.

...

סיכום:- לפיכך הנני קובע כדלקמן:- סכום הנזק – 753,550 ₪.

הנתבעת תשלם לתובע סכום של 153,436 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21%.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות בגין ניהול ההליך, כולל החזר אגרה, בסך 5,000 ₪.

בישיבות ההוכחות שהתקיימו בתאריכים 3/11/04, 13/2/05 ו-23/3/05 נחקרו התובעת, הנתבע וכן ד"ר בלנקשטיין.

בהקשר זה לא ראיתי לייחס משמעות לסתירה לכאורה שנפלה בגרסאות התובעת למוסד לביטוח לאומי ואשר הנתבעים מפנים אליה, קרי: שבהודעה שנגבתה מהתובעת נ/7 טענה התובעת כי כאב הגב אירע בשלב הורדת השק שעה שבמוצג ת/2 ובתביעה לנכות שהגישה התובעת (נ/9) טענה כי חשה בכאב הגב בעת הרמת שק האוכל.

הנתבע היה מודע לעבודה הפיזית הקשה שעובדיו נחשפים לה וחרף היותם אנשים צעירים, במרביתם סטודנטים, לא בחר להזהיר את עובדיו ובפרט את העובדות מפני הסכנות שבהרמת משקלים כבדים ואף לא טרח לספק להם ציוד עזר שיקל על הרמת ושינוע שקי האוכל לכלבים.

סבורני כי לנוכח משקלם של שקי האוכל לכלבים והעובדה שהעובדת נאלצה לשאת את השקים הכבדים בשתי ידיה בלבד, היה על הנתבע כמעביד סביר לצפות את הסיכון אף לפני היתרחשות הפגיעה שנגרמה לתובעת, כפי שנפסק בע"א 4758/98 אורנים סיילנסר בע"מ נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד נט(2) 510: "בנסיבות העניין, כאשר מדובר בתאונה שאירעה עקב הרמת משקל יתר, קיימת היתה צפיות ברורה של המזיק, שיכול וצריך היה לצפות כי עקב פעילות רשלנית כזו ייגרמו לפחות אותם נזקים שנגרמו בפועל". טענת הנתבע לפיה לא הורה לתובעת לבצע את סידור שקי האוכל לכלבים בקונטיינר לא רק שנסתרה עובדתית כאמור לעיל, אלא שאין בה גם לפטור את הנתבע מאחריותו לאור חובת הזהירות המוגברת של מעביד כלפי עובדו (ראה ע"א 663/88 יהודה שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225; ע"א 662/89 מדינת ישראל נ' אנטון קרבון, פ"ד מה (2) 593).

...

כן אציין כי גם לא שוכנעתי כי המעברים החריפים שביצעה התובעת ממקום עבודה אחד למישנהו נבעו דווקא על רקע מגבלותיה, שכן בפועל התובעת חזרה ובחרה בתפקידים אשר היו כרוכים בעבודת שטח ובנסיעה.

לאור כל האמור, אינני סבורה כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות רפואיות לתובעת.

סוף דבר: הנתבעים ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, סך של 107,354 ₪ בגין נזקיה תולדת התאונות נשוא התביעה.