תביעת פגיעה בעבודה: קשר סיבתי בין אירוע דחיפת משטח לכאבי גב

רישום ראשון המייחס קשר בין כאבי הבטן לארוע הנטען מופיע במכתב סיכום רפואי בבית החולים השרון מיום 6.9.17, בו נכתב כי "מזה כ-4 חודשים תלונות על כאבי בטן עליונה ומשמאל בעיקר אחרי ארוחות, נפיחות סביב הטבור שהחלה לדבריו לאחר שהרים משקל כבד בעבודה". ביום 18.9.17 הגיש המערער למוסד תביעה לתשלום דמי פגיעה וזו נדחתה בהחלטה מיום 7.12.17, בנימוק ש"לא הוכח קיום ארוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך" וכי "מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך". על החלטה זו של המוסד, הגיש המערער את תובענתו בבית הדין האיזורי.

המערער בתצהירו בבית הדין האיזורי תיאר את הארוע כך- "בתאריך 14.05.17 בשעה 13:30 בערך, הגיע ספק עם סחורה- משטח ירקות ובקש ממני לעזור לו ליסחוב משטח עם מזלג ובעזרת ג'ק ידני. הג'ק היה מקולקל וכאשר משכתי אותו בעוצמה רבה הרגשתי כאבים עזים בבטן באותו רגע". המערער טען כי מדובר בארוע חריג ולא שיגרתי, אשר לא היה חלק משגרת עבודתו.

סעיף 83 לחוק קובע חזקה עובדתית הנתנת לסתירה, לפיה תאונה שארעה לעובד "תוך כדי עבודה" עקב גורמים חצוניים הנראים לעין רואים אותה כתאונה שארעה גם "עקב העבודה". וכך נאמר: "תאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שארעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חצוניים הנראים לעין, בין שארעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על ארוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים". לענין ההבחנה בין גורם גלוי לעין לבין גורם הסמוי ממנה, יפים הדברים שנאמרו בדעת הרוב בעב"ל (ארצי) 250/98 המוסד לביטוח לאומי - כוכבה סמואלוב (9.8.06) (להלן- עניין סמואלוב), שם המדובר היה בארוע תאונתי של הרמת ארון כבד, כי: "השאלה אם מדובר בגורם חצוני הנראה לעין. תאונה שהנה תוצאה של גורם חצוני נראה לעין משמעה שהגורם לתאונה הוא חצוני ונראה לעין ולא שתוצאת התאונה היא חיצונית ונראית לעין וכך היה בעניינינו (ראה דב"ע לח/0-100 יוסף לאוב – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ט 421; דב"ע נו0-251 בצלאל ישינובסקי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לא 241). פגיעה בגב בגין הרמת אדם לשם דוגמא היא פגיעה בגין גורם חצוני הנראה לעין (דב"ע לט/0-27 מזל שרביט - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י 415; עבל 1133/02 שושן חג'ג' - המוסד לביטוח לאומי - טרם פורסם).

מכאן שלטעמינו, אין מקום לספק שאם אכן היתרחש הארוע הנטען – קרי ביום 14.5.17 עזר המערער לדחוף משטח מזון במשקל של כ 500 קלוגרם ממשאית ההספקה לרמפה, בעזרת מזלג וג'ק ידני – אזי ארוע זה עשוי לענות מבחינה משפטית להגדרת ארוע תאונתי בעבודה, שיש לבחון באמצעות מינוי מומחה אם גרם לנזק פיזיולוגי.

...

נוכח הסתירות שמצא בית הדין האזורי בעדות משגיח הכשרות ביחס לעדות המערער אין בידינו לקבוע כי נתן אמון בסיסי בליבת גרסתו של משגיח הכשרות.

בית הדין האזורי הוא ששמע את עדותו של משגיח הכשרות, ובהיבט זה לערכאה הדיונית יתרון מובנה על פני ערכאת הערעור – ולכן אין מנוס מהחזרת הדיון לבית הדין האזורי על מנת שישוב ויבחן את השאלה האם ניתן אמון בסיסי אם לאו בגרסתו של משגיח הכשרות.

סוף דבר – הערעור מתקבל בחלקו כך שהתיק מוחזר לבית הדין האזורי על מנת שישלים הכרעתו בשאלה השניה, אם ארע אירוע תאונתי ביום 14.5.17.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ב"ל 52642-01-18 02 נובמבר 2020 לפני: כב' השופטת אופירה דגן-טוכמכר נציג ציבור (מעסיקים) גב': הילנה ערד שטיינבך התובע: אבנר תם ע"י ב"כ: עו"ד א. דכלר הנתבע: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד ד. קוסקאס כהן החלטה

בימים 5.7.2017 ו- 5.9.2017 ניתנה הודעת הנתבע לפיה תביעותיו בעיניין מחלת ריאות ופגיעה בכתפיים, בהתאמה, נדחו מן הנימוקים הבאים: לא הוכח קיום ארוע תאונתי/אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב העבודה שהביאו להתפתחות המחלה, לא הוכח קיום קשר סיבתי בין המחלה לתנאי עבודה וכי המחלה התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי, בעוד השפעת העבודה על הופעתה, אף אם הייתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

לטענתו עבודתו כרוכה במאות תנועות יומיומיות חוזרות ונישנות של אימוץ ומתיחת הכתפיים, ובכלל זה נשיאת פלטות עץ במשקל שבין 20-30 ק"ג בממוצע ולעיתים אף 50 ק"ג, הרמת/הנפת ידיים מעל גובה השכמות לצורך נשיאתן למשטח העבודה, חיתוך פלטות באמצעות מסור "קרייזיק" חשמלי (רוטט) תוך תנועות חוזרות ונישנות של דחיפת הפלטות על גבי משטח החיתוך והפעלת לחץ רב על הכתפיים ובמיוחד כתף ימין, שימוש בכלים רוטטים ובתוך כך כאמור מסור "קרייזיק", מסור ג'קסון, מלטשת, מקדחת, פטישון, אקדח סיכות, אקדח אוויר.

לטענתו כתוצאה מאופי עבודתו, סובל התובע מכאבים והגבלה בתנועות הכתפיים ואובחן עם קרע מלא בכתף ימין.

עוד מוסיף וטוען הנתבע כי אין קשר סיבתי בין העבודה לבין מצב ריאותיו/כתפיו של הנתבע ולחילופין, השפעת העבודה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים לרבות מצבו הקונסטיטוציונלי של התובע לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובכל הראיות שבתיק מצאנו כי דין התביעה להיתקבל וטעמינו הם כדלקמן: דיון והכרעה התשתית הנורמאטיבית סעיף 79 לחוק מגדיר פגיעה בעבודה כתאונת עבודה או מחלת מיקצוע.

...

בעניינו, לאחר שבחנו את מסכת הראיות שהוצגה לנו, השתכנענו שהוצגה לנו תשתית עובדתית מספקת לצורך מינוי מומחה.

הנה כי כן, גם אם היקפי החשיפה לא הובהרו באופן מדוקדק, אנו סבורים שיש מקום לבחון אם קיים קשר סיבתי בין החומרים שהתובע הזכיר בתצהירו ובין מחלתו, על פי תורת המיקרוטראומה.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, שוכנענו כי התקיימו בתובע התנאים הדרושים לבחינת שאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין הפגימה בכתפיו ובריאותיו לבין תנאי עבודתו.

במסגרת מכתב הדחייה נרשם: "1. על פי המסמכים שבידינו, לא הוכח קיום ארוע תאונתי / אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך / עיסוקך במשלח ידך, ואשר הביאו לכאבי הגב מהם סובל. 2. מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך. 3. מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה. לפיכך, אין לראות במחלתך כתאונת עבודה".   כנגד החלטת הנתבע הוגשה התביעה שבפנינו.

התובע לא הוכיח תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה לפי עילת המקרוטראומה ועבודת התובע הייתה מגוונת וכללה בין היתר קבלת סחורה, שקילת הסחורה, דחיפת השקים על גבי משטח נע, הרמת השקים (בדרך כלל יחד עם עוד עובד) ושפיכת תוכנם למיקסר, הוצאת החומר מהמיקסר והעברתו לחבית והעברת החבית בעזרת עגלה לתנור חימום לצורך ייבוש החומר.

...

כך נקבע: "גם אם עבודתו של המערער הייתה כרוכה בהרמה והתכופפות בעת הרמת משא כבד, הרי שלא ניתן להתעלם מכך שבין פעולת הרמה אחת לשנייה חלה הפסקה שבה ביצע המערער פעולות אחרות, והיו פרקי זמן משמעותיים שבהם כלל לא בוצעה תנועת ההרמה וההתכופפות, כגון באימון או בפעולה בשטח שדרשה ביצוע סוג אחר של פעולה לאורך זמן". על יסוד האמור לעיל, לא שוכנענו כי עבודת התובע כללה פעולה חוזרת ונשנית לאורך יום העבודה ולפרק זמן משמעותי.

הואיל ולא הוכחו היסודות הנדרשים להכרה בפגיעה לפי תורת המיקרוטראומה, אנו קובעים כי דין התביעה להידחות.

  סוף דבר: התביעה נדחית.

התובע, מר דרור בן ארבון, הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה להכיר בליקוי בגבו כפגיעה בעבודה.

התובע עלה על עגלה שהייתה בתוך המשאית במטרה להגיע לגובה המשטח הבולט תוך שהוא מרים את ידיו ומנסה לדחוף את המשטחים העליונים וליישרם על מנת לאפשר את סגירת דלתות המשאית.

לשאלה אם נגרם לתובע נזק רפואי בגב כתוצאה מהתאונה ומהו השיב המומחה "נפילה מארגז משאית הגורמת לנזק בגב גורמת לכאבי גב תחתון בדרגה בולטת עם סימני חבלה על הגב כולל המטומות, המצריכה פניה לבדיקה רפואית תוך 3-2 ימים, אבל לא לאחר 11 יום, בהם אין שום תעוד רפואי על בעיית גב כלשהיא". לשאלה אם קיים קשר סיבתי בין הליקוי שעמו מתמודד התובע לבין התאונה, לרבות בדרך של החמרה, השיב המומחה "אין בידי שום תימוכין לקשר סיבתי בין כאבי הגב לארוע הנידון". לשאלה אם כתוצאה מהתאונה התובע נזקק לטפול רפואי השיב המומחה "התובע לא פנה לסיוע רפואי עקב הארוע התאונתי, אולם בהמשך טופל בתרופות לכאבים והפניה לפיזיותרפיה". המומחה הוסיף כי "יש לזכור שכשאנשים מתבגרים או מבוגרים יש אחוז גבוה של מקרים של כאבי גב תחתון עם פתולוגיה דיסקאלית על רקע שינויים נווניים וכנרשם במאמר על.. דיסקים (...) וזוהי הסיבה השכיחה בגילאים 55-25, ו-95% הינם במרווחים L4-L5 או L5-S1. התפתחות ספונטאנית ללא חבלות של כאבי גב תחתון בגילאים אלה יכולה לקרות במקרים רבים – בין שליש למחצית ואף יותר – ללא חבלות או הרמות משא כבד". שאלות הבהרה בהמשך לאמור בחוות הדעת הופנו למומחה, לבקשת התובע, שאלות הבהרה.

מטענות התובע כנגד שלילת הקשר הסיבתי על ידי המומחה משתמעת נקודת מוצא שלפיה עצם קיומה של תאונה בעבודה מספיקה כדי שהיא תוכר כפגיעה בעבודה, וכי שלילת הקשר הסיבתי מחייבת הסבר אלטרנאטיבי.

...

אלא שכאן המומחה בא לידי מסקנה, על בסיס מיטב ניסיונו, כי אי קבלת טיפול רפואי סמוך לתאונה בהצטרף לשאר השיקולים שמניתי לעיל אינם מבססים קשר סיבתי בין התאונה לפגימה בגב ברמת הסבירות הנדרשת.

כללם של דברים, מהאמור עולה כי לא נפלו בחוות הדעת פגמים עובדתיים או משפטיים המצדיקים שלא לקבל את חוות דעת המומחה ולכן דין התביעה להידחות.

לפנינו תביעת התובע להכיר בפגיעה בגבו כפגיעה בעבודה בדרך המקרוטראומה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

לאחר שהתובע היה מסיים להעמיס את הקרטונים על המלגזה, הוא נסע במלגזה כ-100-150 מ' במהירות של בין 5 ל-7 קמ"ש, הניח את המשטח שעליו היו הקרטונים עם המזלג של המלגזה והיה עובר להזמנה הבאה.

מלקט דוגמאות מרים כ-55 אריחים ביום, כאשר אריח ממוצע שוקל 20 ק"ג והקצוות הם בין 2-25 ק"ג, כאשר אריח של 60X60 הוא בין 5 ל-7 ק"ג. העבודה הפיזית אשר ביצע התובע כמלקט דוגמאות היא כמו שהוא ביצע כמלקט הזמנות, כפי שפורט לעיל – התובע אשר שימש כנהג מלגזה היה מקרב את שיניי המלגזה לאריחים/קרטונים שהוא צריך להעמיס, הן מבחינת מרחק והן מבחינת גובה, כך שהשיניים של המלגזה יהיו סמוכים לאריחים/קרטונים ואחר כך הוא היה מרים/דוחף ידנית את הקרטונים/אריחים על מנת להניחם על המלגזה.

תביעה זו נדחתה על ידי המל"ל מהטעם שלא הוכח לדעת המל"ל שניגרם ארוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו וכן במכתב המל"ל מיום 14.10.2021 נרשם "מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין כאבי גב תחתון לבין הארוע הנטען. לדעתנו, יש מקום לשקול הגשת תביעה בגין מקרוטראומה בגב תחתון". התובע לא ערער על מכתב דחיה זה. באשר לנסיעה על המלגזה – באיזור שבו נסע התובע במפעל, מרבית הדרך היא חלקה ואז יש ירידה עם מהמורות עם הפרישי גבהים כפי שניתן לראות בסירטון הראשון.

ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הנה בחיוב וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה לליקוי או בין העבודה להחמרה בליקוי, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי או ההחמרה, דהיינו: האם בעקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויה של התובע עקב עבודתו או ההחמרה בליקוי נגרם על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו (כדוגמת טיפות המים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).

...