תביעת פגיעה בעבודה: צרידות כמיקרוטראומה אצל מורה

פתח דבר ביום 28.5.2018, הגישה התובעת לנתבע תביעה להכרה בפגיעה במיתרי הקול כפגיעה בעבודה.

[footnoteRef:6] [6: עב"ל 50518-08-10 המוסד לביטוח לאומי נ' משה אבן] פגיעה במיתרי הקול הוגדרה בספרות באופן הבא – "פגיעה זו נפוצה אצל אנשים שעבודתם מחייבת אותם להרבות בדיבורים לפני קהל, לעתים תוך הרמת קול, כדי להשמע בנסיבות של הקשבה לקויה או בתנאי רעש סביבתי." בית הדין הארצי סייג הדברים באשר "קיימים סוגים שונים של מחלות במיתרי הקול, חלקן קשורות לשימוש יתר בקול וחלקן אינן קשורות. יש להכריע בכל מקרה בפני עצמו, על-סמך חוות-דעת מומחה-יועץ רפואי."[footnoteRef:7] [7: ראו דב"ע נו-0/2 פלג – המוסד לביטוח לאומי (22.7.97).

] בתי הדין הכירו בפגיעות במיתרי הקול כתאונת עבודה דרך תורת המקרוטראומה – ככלל, הכרה כאמור, נעשתה במקרים בהם השמוש בקול ודיבור היה חלק אינטגרלי ממהות העבודה עצמה.

כך למשל, בב"ל (י-ם) 4702-10-17 בזק-בן זקרו – המוסד לביטוח לאומי (28.8.2019), הוכר קיום קשר סיבתי בין עבודתו של המבוטח, מורה במקצועו מעל עשרים שנים, בין ליקוי בגרונו לתנאי עבודתו;[footnoteRef:8] בב"ל (ב"ש) 24825-05-17 אליס רבקה ביטון – המוסד לביטוח לאומי (18.12.2018), הוכר ליקוי ממנו סבלה מורה בעלת וותק של שלושים שנים – צרידות – כקשור סיבתית לתנאי עבודתה; כך גם בב"ל (ב"ש) 64905-05-16 סיף – המוסד לביטוח לאומי (14.12.2017), הוכר ליקוי במיתרי הקול כקשור לעבודת התובעת שם כמורה לשחיית פעוטות בקבוצות של 8-6 תנוקות תוך כדי דיבור ושירה; גם במקרה נוסף אליו הפניתה התובעת בל (ת"א) 64030-03-15 דנה גולדהמר – המוסד לביטוח לאומי עבדה התובעת כמורה בחינוך מיוחד ומחנכת.

כך גם התקבלה תביעתו של ריבלין,[footnoteRef:9] שחקן בעל וותק של עשרות שנות הופעות להכרה בסרטן במיתרי קולו, כמחלת מיקצוע; כך גם הוכרה צרידותה של תובעת שיעבדה כ-7 שנים כאשת מכירות טלפונית (6 שעות ביום), ככרוכה בתנאי העבודה.

...

[11: ראו עב"ל (ארצי) 40795-10-10 סלמון – המוסד לביטוח לאומי (14.3.2011) - "המערער היה צריך להציב תשתית עובדתית ברורה של פעולות חוזרות ונשנות אשר יש בהן להצביע על הפעלת מיתרי הקול באופן זהה. כשם שלצורך פגיעה אורטופדית, למשל פגיעה בגב, יש צורך בהוכחת תנועות זהות חוזרות ונשנות והדרישה להוכחה הינה הן באשר לתדירות והן באשר לזהות התנועות, כך גם לגבי הפעלת מיתרי הקול, על הטוען לפגיעה בדרך של מיקרוטראומה בעניין זה, מוטל הנטל לפרט את אופן הפעלת מיתרי הקול (והפעלה רלוונטית רק לגבי דיבור השונה מדיבור יום יומי רגיל של אנשים, דהיינו דיבור בהרמת קול/צעקות או שירה) ואת משך הזמן שבו הפעיל המערער את הקול באופן החורג מדיבור יום יומי. המערער הסתפק בעדות כללית וסתמית על דיבור/הרמת קול ושירה בלא שפירט ברמת פירוט מינימלית, כמה זמן במשך היום שהה במטבח ונאלץ להרים את קולו על מנת להתגבר על קולות המכונות ו/או קולות המלצרים, כמה זמן ביום שוחח בטלפון, כמה זמן ביום שוחח עם לקוחות במסעדה פנים אל פנים, כמה זמן ביום שר וכדומה. כאשר עבודה אינה מחייבת ביצוע רציף של פעולות חוזרות ונשנות הזהות או דומות במהותן אחת לרעותה, במהלך יום עבודה, אין המדובר בפגיעה בדרך של מיקרוטראומה."] מן הכלל אל הפרט לאחר ששמענו את עדות התובעת, עיינו במלוא חומר הראיות, בחנו את טענות הצדדים וכן בשים לב לפסיקה שצוטטה לעיל, אנו קובעים כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכחת קיומה של תשתית עובדתית למיקרוטראומה.

איננו מקבלים את טענת התובעת כי עיקר עבודתה היה מתן מענה לפציינטים, הרי לפי המסמך שהתובעת עצמה הציגה, כמשקף את תנאי עבודתה, היא עשתה עבודה מגוונת ולא עסקה רק בשירות לקוחות המחייב דיבור במשך שעות רבות.

"[footnoteRef:12] [12: עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 5-7] לאור כל האמור סבורים אנו כי לא התקיימה תשתית עובדתית מספקת לבחינת פגיעת התובעת על פי תורת המיקרוטראומה, על כן החלטנו לדחות את התביעה כבר בשלב זה מבלי שימונה מומחה רפואי.

סוף דבר אשר על כן התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

לפנינו תביעת התובעת להכיר בפגיעה של צרידות כפגיעה בדרך המקרוטראומה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

התובעת עבדה כמורה מחנכת החל משנת 2004 ועד 11/17, כ-8 שעות בממוצע משרה מלאה.

האם נכון כי פעילות קולית מוגברת יכולה לגרום ללחץ וסגירה חזקים מדי על מיתרי הקול ובכך לגרום להווצרות של נגעים או יבלות? האם נכון כי אותה היצמדות של המיתרים המדומים גורמת לבעיה בהפקת הקול ובצרידות? האם נכון כי הבעיה במיתרי הקול הולכת ומחמירה כאשר המיתרים המדומים נצמדים אליהם בחוזקה כאשר מפיקים קול? האם נכון כי ככל שהלחץ של המיתרים המדומים על מיתרי הקול הולך וגובר הגמישיות של מיתרי הקול תפגע וכתוצאה מכך התיפקוד שלהם יפגע ויכולה להגרם צרידות? האם עבודה ממושכת עם מיתרי הקול במשך למעלה מ- 12 שנה כמחנכת כיתה לבנים יוצרת פעילות קולית מוגברת וכתוצאה מכך יש לחץ של מיתרי הקול המדומים על מיתרי הקול במשך תקופה כה ארוכה? האם אותה היצמדות של המיתרים המדומים על מיתרי הקול והלחץ שהם יוצרים על מיתרי הקול יש בה כדי להחמיר את אותה "צרידות ראשונית" המוזכרת בחוות דעתך? האם לאור כל האמור קיים קשר סיבתי ישיר ועובדתי בין עבודתה של התובעת כמחנכת כיתה לבנים במשך 12 שנים לבין פעילות קולית מוגברת שיוצרת לחץ של המיתרים המדומים על מיתרי הקול וגורמת לצרידות של התובעת? תשובות המומחה היו כדלקמן: "הריני מתכבד לענות לשאלות ההבהרה מתאריך 21.6.2020:

בנורמה, אצל אדם בריא הם אינם משתתפים כלל בהפקת קול.

...

יש לקבל את תביעתה של התובעת לפי מבחן הסיבתיות המשפטית.

מכל מקום, לאחר שעיינו בחוות דעת המומחה, אנו סבורים כי קביעותיו הרפואיות של המומחה עומדות במבחן הסבירות וההיגיון וכי לא קיימת הצדקה עובדתית או משפטית לסטות ממסקנותיו.

בנסיבות אלה, על יסוד חוות דעתו של המומחה, התביעה נדחית.

בחוות דעתו מיום 7.7.2019 מקיים ד"ר ארז בנדט דיון מעמיק במצבה הרפואי של התובעת ובאבחנות השונות שצויינו בתיקה הרפואי, תוך שהוא מעלה תהיות מה גרם להופעת צרידות אצל התובעת לאחר כ-14 שנות עבודה? "הרי עשרות אלפי אנשים עובדים בתפקידי מכירה דומים ומדברים במהלך יום העבודה ואינם מצטרדים. מה השתנה בשנת 2017 אצל התובעת? מדוע מופיע בתחילה, מחלה שמוגבלת רק למיתר הימני ...? הרי מחלה במיתרי הקול שנגרמת עקב מאמץ קולי היתה צפויה לפגוע בצורה סימטרית בשני המיתרים. אין לי הסבר מספק ...

לטעמנו, כפי שמוכרת תשתית עובדתית מיקרוטראומטית מספקת בתביעות של מורות וגננות להכיר בפגיעה במיתרי הקול כפגיעה בעבודה, כך גם כאן, לא היה מקום מלכתחילה לדחות את התביעה כבר בשלב סיום שמיעת הראיות, כפי שטוען הנתבע, אלא למנות מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין, על אף שהאינטנסיביות של הדיבור הנדרשת בעבודתה של התובעת, היא פחותה מהאינטנסיביות של הדיבור הנדרשת ממורות או גננות.

...

דיון והכרעה איננו מקבלים את טענת הנתבע לפיה מלכתחילה אין כאן תשתית עובדתית מספקת הנדרשת בעילה של מיקרוטראומה.

לטעמנו, כפי שמוכרת תשתית עובדתית מיקרוטראומטית מספקת בתביעות של מורות וגננות להכיר בפגיעה במיתרי הקול כפגיעה בעבודה, כך גם כאן, לא היה מקום מלכתחילה לדחות את התביעה כבר בשלב סיום שמיעת הראיות, כפי שטוען הנתבע, אלא למנות מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין, על אף שהאינטנסיביות של הדיבור הנדרשת בעבודתה של התובעת, היא פחותה מהאינטנסיביות של הדיבור הנדרשת ממורות או גננות.

לא מצאנו הצדקה כלשהיא שלא לאמץ את חוות דעתו של ד"ר ארז בנדט ואת מסקנותיו.

אשר על כן וכאמור התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובעת שכר טרחת עורך דין בסך 4,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום.

התובע הגיש לנתבע תביעה להכיר בצרידות ממנה הוא סובל כפגיעה בעבודה, על פי הילכת המקרוטראומה, וזאת על רקע השמוש החוזר במיתרי הקול במסגרת עבודתו כזמר.

עקב אופי עבודת התובע כזמר והעבודה עם מיתרי הקול, נגרמה לתובע צרידות קבועה ואף אובחן אצלו פוליפ במיתרי הקול.

עוד טוען הנתבע, כי אין להשוות את התובע לזמרים, בדרנים או מורים, ששירה או דיבור הנו המיקצוע שלהם.

...

הטענה שלפיה במשך למעלה מעשרים שנה התובע נכנס כל יום לאולפן ההקלטות ומתאמן במשך שעתיים, ואולם, אין אדם כלשהו (למעט אשתו ויכול להיות ילדיו) שיודעים על כך ויכולים להעיד בעניין זה, אינה סבירה בעיננו ולא מצאנו לתת בה אמון.

לאור תשובתו ובהצטרף לאמור לעיל בעניין הכרטסות והצהרתו מול פקיד התביעות, שוכנענו כי התובע בעצמו ראה את עיסוקו כזמר כעיסוק משני וכי לנוכח היקף עבודתו כזמר לא דיווח לרופא המטפל אודות שימוש יתר במיתרי הקול.

סוף דבר לאור האמור, התביעה נדחית.

ביום 20.10.2018 הגיש התובע תביעה בגין פגיעה בעבודה, במסגרתה נטען כי תנאי עבודתו גרמו לו לצרידות.

לטענתו התובע לא הניח תשתית ראייתית להכרה בפגיעה כפגיעת מקרוטראומה, אין קשר סיבתי בין הליקוי לבין עבודתו של התובע, עבודתו מגוונת והיא לא השפיעה על הופעת הליקוי הרפואי אצלו ולחילופין גם אם השפיעה, היתה השפעה זו פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

כך למשל, בב"ל (י-ם) 4702-10-17 בזק-בן זקרי – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (28.8.2019), הוכר קיום קשר סיבתי בין עבודתו של המבוטח, מורה במקצועו מעל עשרים שנים, בין ליקוי בגרונו לתנאי עבודתו; בב"ל (ב"ש) 24825-05-17 אליס רבקה ביטון – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (18.12.2018), הוכר ליקוי ממנו סבלה מורה בעלת וותק של שלושים שנים – צרידות – כקשור סיבתית לתנאי עבודתה; כך גם בב"ל (ב"ש) 64905-05-16 סיף – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (14.12.2017), הוכר ליקוי במיתרי הקול כקשור לעבודת התובעת שם כמורה לשחיית פעוטות בקבוצות של 8-6 תנוקות תוך כדי דיבור ושירה; גם במקרה נוסף אליו הפניתה התובעת בל (ת"א) 64030-03-15 דנה גולדהמר – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] עבדה התובעת כמורה בחינוך מיוחד ומחנכת.

...

לאור האמור לא שוכנענו בהרמת קול באופן קבוע/ בכל שיחה כפי שטוען לה התובע.

לאור כל האמור לעיל, על פי חומר הראיות שהוצג בפנינו, לא השתכנענו שהוכח כי נעשה שימוש בקול החורג מדיבור יום-יומי בהיקף המבסס תשתית עובדתית לעילת מיקרוטראומה.

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל התביעה נדחית.