פתח דבר
ביום 28.5.2018, הגישה התובעת לנתבע תביעה להכרה בפגיעה במיתרי הקול כפגיעה בעבודה.
[footnoteRef:6] [6: עב"ל 50518-08-10 המוסד לביטוח לאומי נ' משה אבן]
פגיעה במיתרי הקול הוגדרה בספרות באופן הבא – "פגיעה זו נפוצה אצל אנשים שעבודתם מחייבת אותם להרבות בדיבורים לפני קהל, לעתים תוך הרמת קול, כדי להשמע בנסיבות של הקשבה לקויה או בתנאי רעש סביבתי." בית הדין הארצי סייג הדברים באשר "קיימים סוגים שונים של מחלות במיתרי הקול, חלקן קשורות לשימוש יתר בקול וחלקן אינן קשורות. יש להכריע בכל מקרה בפני עצמו, על-סמך חוות-דעת מומחה-יועץ רפואי."[footnoteRef:7] [7: ראו דב"ע נו-0/2 פלג – המוסד לביטוח לאומי (22.7.97).
]
בתי הדין הכירו בפגיעות במיתרי הקול כתאונת עבודה דרך תורת המקרוטראומה – ככלל, הכרה כאמור, נעשתה במקרים בהם השמוש בקול ודיבור היה חלק אינטגרלי ממהות העבודה עצמה.
כך למשל, בב"ל (י-ם) 4702-10-17 בזק-בן זקרו – המוסד לביטוח לאומי (28.8.2019), הוכר קיום קשר סיבתי בין עבודתו של המבוטח, מורה במקצועו מעל עשרים שנים, בין ליקוי בגרונו לתנאי עבודתו;[footnoteRef:8] בב"ל (ב"ש) 24825-05-17 אליס רבקה ביטון – המוסד לביטוח לאומי (18.12.2018), הוכר ליקוי ממנו סבלה מורה בעלת וותק של שלושים שנים – צרידות – כקשור סיבתית לתנאי עבודתה; כך גם בב"ל (ב"ש) 64905-05-16 סיף – המוסד לביטוח לאומי (14.12.2017), הוכר ליקוי במיתרי הקול כקשור לעבודת התובעת שם כמורה לשחיית פעוטות בקבוצות של 8-6 תנוקות תוך כדי דיבור ושירה; גם במקרה נוסף אליו הפניתה התובעת בל (ת"א) 64030-03-15 דנה גולדהמר – המוסד לביטוח לאומי עבדה התובעת כמורה בחינוך מיוחד ומחנכת.
כך גם התקבלה תביעתו של ריבלין,[footnoteRef:9] שחקן בעל וותק של עשרות שנות הופעות להכרה בסרטן במיתרי קולו, כמחלת מיקצוע; כך גם הוכרה צרידותה של תובעת שיעבדה כ-7 שנים כאשת מכירות טלפונית (6 שעות ביום), ככרוכה בתנאי העבודה.
...
[11: ראו עב"ל (ארצי) 40795-10-10 סלמון – המוסד לביטוח לאומי (14.3.2011) - "המערער היה צריך להציב תשתית עובדתית ברורה של פעולות חוזרות ונשנות אשר יש בהן להצביע על הפעלת מיתרי הקול באופן זהה. כשם שלצורך פגיעה אורטופדית, למשל פגיעה בגב, יש צורך בהוכחת תנועות זהות חוזרות ונשנות והדרישה להוכחה הינה הן באשר לתדירות והן באשר לזהות התנועות, כך גם לגבי הפעלת מיתרי הקול, על הטוען לפגיעה בדרך של מיקרוטראומה בעניין זה, מוטל הנטל לפרט את אופן הפעלת מיתרי הקול (והפעלה רלוונטית רק לגבי דיבור השונה מדיבור יום יומי רגיל של אנשים, דהיינו דיבור בהרמת קול/צעקות או שירה) ואת משך הזמן שבו הפעיל המערער את הקול באופן החורג מדיבור יום יומי. המערער הסתפק בעדות כללית וסתמית על דיבור/הרמת קול ושירה בלא שפירט ברמת פירוט מינימלית, כמה זמן במשך היום שהה במטבח ונאלץ להרים את קולו על מנת להתגבר על קולות המכונות ו/או קולות המלצרים, כמה זמן ביום שוחח בטלפון, כמה זמן ביום שוחח עם לקוחות במסעדה פנים אל פנים, כמה זמן ביום שר וכדומה. כאשר עבודה אינה מחייבת ביצוע רציף של פעולות חוזרות ונשנות הזהות או דומות במהותן אחת לרעותה, במהלך יום עבודה, אין המדובר בפגיעה בדרך של מיקרוטראומה."]
מן הכלל אל הפרט
לאחר ששמענו את עדות התובעת, עיינו במלוא חומר הראיות, בחנו את טענות הצדדים וכן בשים לב לפסיקה שצוטטה לעיל, אנו קובעים כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכחת קיומה של תשתית עובדתית למיקרוטראומה.
איננו מקבלים את טענת התובעת כי עיקר עבודתה היה מתן מענה לפציינטים, הרי לפי המסמך שהתובעת עצמה הציגה, כמשקף את תנאי עבודתה, היא עשתה עבודה מגוונת ולא עסקה רק בשירות לקוחות המחייב דיבור במשך שעות רבות.
"[footnoteRef:12] [12: עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 5-7]
לאור כל האמור סבורים אנו כי לא התקיימה תשתית עובדתית מספקת לבחינת פגיעת התובעת על פי תורת המיקרוטראומה, על כן החלטנו לדחות את התביעה כבר בשלב זה מבלי שימונה מומחה רפואי.
סוף דבר
אשר על כן התביעה נדחית ללא צו להוצאות.