תביעת פגיעה בעבודה: חדירת גוף זר לעין

מיסמך נוסף שמחזק את טענתו, לדידו, הוא סיכום רפואי מיום 18.11.2018 שם כתוב בסיבת הפנייה: 'תאונת עבודה' והדבר אף מתיישב עם האישור ממקום העבודה אשר לחדירת גוף זר לעינו במועד הארוע הנטען.

בטופס התביעה ציין התובע בתאור הפגיעה כי: "כאשר נסע במלגזה גוף זר עף לו לעין שמאל" וכי ההודעה על כך נימסרה למר רונן טרגון, מנהל מרלו"ג. במסגרת טופס התביעה אף צוין כי תאריך קבלת הטיפול הרפואי לראשונה היה ביום 26.12.2018.

...

אקדים אחרית לראשית ואומר כי לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בראיות ובעדות שעמדו בפני, הגעתי לכלל מסקנה לפיה לא עמד התובע בנטל המוטל עליו להוכיח קרות אירוע תאונתי במועד הנטען.

 סוף דבר לאור כל המפורט לעיל מצאתי כי יש להורות על דחיית התביעה.

ש. האם לאור כל הנ"ל תוכל להסכים שהיווצרות הקרע הענק ברשתית, לא יכולה לנבוע מחדירת גוף זר שלא הותירה כל עקבות, המטומה, שריטה בקרנית, דימום בזגוגית או בלישכה הקדמית, ולקבוע שהיווצרות קרע זה נובעת מסיבה תחלואתית אחרת שפורטה לעיל? לא מצאתי בבדיקות התובע כאמור כל אינדיקאציה לקיום גוף זר שפגע בו במהלך עבודתו כפי שצוין בהחלטת בית המשפט.

בעניינינו טוען התובע לקיומה של תאונה בעבודה, כאשר סעיף 83 לחוק קובע את חזקת הסיבתיות באופן לפיו: "תאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שארעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חצוניים הנראים לעין, בין שארעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על ארוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים". זאת אומרת, תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה – ככל שלא הוכח אחרת, כאשר תאונה שאינה תוצאה של גורמים חצוניים הנראים לעין אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על הארוע הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

מכאן, כשאין בפני קביעה ברורה של המומחה בדבר קשר סיבתי בין תחושת התובע כי חדר לעינו גוף זר בעת העבודה לבין הליקוי שנתגלה בה (עב"ל (ארצי) 738-08 המוסד לביטוח לאומי - יוסף אלטיט (18.11.10); עב"ל 11988-08-11 המלל - ניר מוניס (22.11.12) וכאשר הסבירות שהמומחה מוצא בין תחושת הגוף הזר בעין לליקוי, נסמכת על רישום תלונה בדבר ראיית נקודות שחורות והפרעה צפה מול העין ואף סבירות זו קיימת לדידו מתוך הנחה שבתאריך הארוע התרחשה חבלה לעין וכאמור לא נקבעה קיומה של כזו, לא מצאתי כי בכך יש כדי לסייע בקבלת התביעה.

...

בהינתן כי חוות דעת המומחה הינה 'כלי עזר' בידי בית הדין בבואו לקבוע אם האירוע הנטען בעבודה גרם לליקוי הנטען אצל המבוטח, יש לשאול האם אימוצה של חוות הדעת שבפני מוביל לעבר קבלת התביעה שמא לדחייתה? לאחר שעיינתי בחוות דעת המומחה, בתשובותיו לשאלות ההבהרה ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה לפיה אימוץ חוות דעת המומחה, בהעדר טעם מוצדק לסטות הימנה, מוביל לעבר דחיית התביעה.

בשונה מטענת התובע, העובדה המומחה קבע כי ללא אותה תוספת שהוספה במיון המסקנה הייתה חד משמעית, שאין קשר סיבתי, אין בה די כדי להסיק קיומו של קשר כזה ולקבוע כי המומחה סבור כי לא ניתן לנתק את הקשר הסיבתי בהסתברות הנדרשת לקביעת קיומו של קשר סיבתי.

 סוף דבר נוכח חוות דעת המומחה וכל המפורט לעיל, יש להורות על דחיית התביעה.

השופטת לאה גליקסמן: ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האיזורי ירושלים (השופטת שרה שדיאור – דן יחיד; ב"ל 54656-0319), שבו נדחתה תביעתו של המערער להכרה בפגיעה בעבודה ביום 3.5.2018.

בכל מקרה, על אף שהמערער לא חשב בתחילה שמצב העין כה חמור כיוון שהיה רגיל שנסורת עפה על עיניו כתוצאה משימוש במסור דיסק במהלך עבודתו, אין זה שולל את הגילוי המאוחר של הנזק שניגרם כתוצאה מחדירת הגורם הזר.

נוסיף, כי בעניינינו אין לנו צורך להדרש לשאלה אם היתקיימו במערער הנסיבות המפורטות ברישא לסעיף 82 לחוק, שכן המערער היה מאושפז 12 ימים בבית חולים איכילוב ואין חולק כי נפגע באורח קשה בעינו הימנית, ועל כן חל האמור בסעיף 82 סיפא לחוק, ויש לראות את הארוע התאונתי (ככל שהתרחש) כפגיעה בעבודה.

סוף דבר – על יסוד כל האמור לעיל, אנו קובעים כי המערער נפגע ביום 3.5.2018 בעבודתו, כשבעת שעשה שימוש בדיסק לשפשוף ברזל חדר גוף זר לעינו.

...

כפי שיוסבר להלן, אנו סבורים, כי מכלול הראיות בהליך מביא למסקנה כי המערער הוכיח במאזן ההסתברויות הנדרש בהליך אזרחי את גרסתו כי ביום 3.5.2018 במהלך ביצוע עבודה, עת השתמש בדיסק לצורך שיוף מתכת, חדר שבב מתכת לעינו.

שנית, בניגוד לבית הדין האזורי, אני סבורים כי הסברו של המערער לכך שלא דיווח לחברו לעבודה או למעסיק כי נפגע, למרות שחש צריבה בעיניו, כי היו בעבר אירועים דומים שחלפו, והוא לא הבין מיד כי הפעם האירוע אחר הוא הסבר סביר לכך (פרוטוקול ע' 12, ש' 6 – 7 וש' 14 – 15).

סוף דבר – על יסוד כל האמור לעיל, אנו קובעים כי המערער נפגע ביום 3.5.2018 בעבודתו, כשבעת שעשה שימוש בדיסק לשפשוף ברזל חדר גוף זר לעינו.

בית הדין האיזורי לעבודה ירושלים חב"ר 55731-11-22 לפני: כב' השופטת שרה שדיאור נציג ציבור (עובדים) מר משה נחמיה נציג ציבור (מעסיקים) גב' לאה בר אילן התובע אסף פנחס לוי בעצמו הנתבעת קופת חולים כללית ע"י ב"כ: עו"ד יעל נטר פסק דין

בתאריך 24/11/2022 הגיש התובע תביעה אודות כספים ששילם בחדר מיון על בדיקת עיניים ולא הוחזרו על ידי קופת החולים.

לעניין זה מופיע בהנחיות החריג :" חדירת גוף זר לעין גוף זר יכול להיות גם נוזל או מסה אחרת ובילבד שמדובר בחומר שמטיבו עשוי לגרום לפגיעה משמעותית בעין."(דגש ש.ש.) התובע לא עמד אף בחריג זה שבהנחיות הקופה.

...

כאמור לעיל הוצע לתובע בפרו' פתרון אחר בהליך אולם בדבריו:" אני עומד על דעתי ועל דעת עו"ד שהתייעצתי עמו שמן הראוי שהנתבעת תשלם את מלוא הסכום. שלחו לבית חולים שייתנו התחייבות" לאחר ששקלנו את מלוא החומר המצוי בהליך ואת טענות הצדדים מצאנו כי דין התביעה להידחות .התובע יודע בהליך קודם שניהל כי לא ניתן לו פטור מחבישת מסכה וכי אינו עומד בחריגים של מי שפטור בחבישתה.

סוף דבר התביעה נדחית מכל וכל .התובע אינו זכאי להחזר הסך של 985 ש"ח אותם תבע.

אולם נוכח היותו נכה בעל נכות מוכרת לרבות נפשית ,כעולה מדבריו ,וקיומו הכלכלי מכספי קצבת נכות מצאנו כי כל צד יישא בהוצאותיו אף שהתביעה נדחתה כליל.

ביום 29.5.2022 הועברו למומחה הרפואי שאלות הבהרה הבאות: האם מנגנון הארוע המתואר (כניסת שבבים לעין והוצאתם) גרם לנפיחות בקצה עפעף עליון ימין, כפי שהודגם בבדיקה מיום 5.9.2019? האם נכון כי בפרק הזמן שלאחר הארוע המתואר קיימות תלונות רציפות על תחושת גירוי וכאב בעניים בעטיים פנה התובע לבדיקות עיניים? לעניין זה הנך מופנה גם לסיכום ביקור מיום 12.5.2019 בו צוין – "תאונת עבודה עובד עם דיסק ניכנס לו גוף זר בשתי עינים נבדק על ידי רופא עיניים – אובחן עם שריטות בקרנית..." (ע' 35 לתיק הרפואי).

טענות הצדדים לטענת התובע, משקיימת הסכמה עובדתית בין הצדדים בין הארוע שהתרחש בנסיבות הנטענות והתובע נזקק לטיפולים רפואיים, ונגרם לו אי כושר חלקי, די בפגיעה פזיולוגית שנגרמה לו לאי כושר זמני כדי להכיר בארוע שבנידון כתאונת עבודה ודין התביעה להיתקבל.

למעשה, אפילו התובע מציין חדירת גוף זר, הממצאים הרפואיים מזמן אמת מלמדים על שעורה בשתי העיניים ובגין השעורה ניתן לו טפול רפואי.

בהתאם לפסק דין בעיניין שפירא "בגדר פגיעה פיזיולוגית יבואו אובדן כושר עבודה, מלא או חלקי, אפילו אם הוא תולדה של כאב בלבד או פגיעה שהצריכה ריפוי ושקום. כמו כן נפסק כי גם אם הארוע התאונתי גרם להחמרה זמנית וחולפת בליקוי רפואי שהיה קיים במבוטח קודם לכן, וכתוצאה מההחמרה הזמנית והחולפת נגרמה פגיעה פיזיולוגית כמוגדר לעיל, הארוע התאונתי יוכר כפגיעה בעבודה". בבדיקה של התובע ביום 5.5.2019 על ידי רופא עיניים באיכילוב נרשם כי "ב-2.5.2019 עבד עם הדיסק. ניכנס לו גורם זר בשתי העיניים. נבדק על ידי רופא עיניים. אובחן עם שרפות בקרנית דו"צ. טופל בטיפות ומשחה. מרגיש החמרה בכאבים וטשטוש ראיה עם כאב ראש"; ו"כלזיון בעפעף העליון".

...

טענות הצדדים לטענת התובע, משקיימת הסכמה עובדתית בין הצדדים בין האירוע שהתרחש בנסיבות הנטענות והתובע נזקק לטיפולים רפואיים, ונגרם לו אי כושר חלקי, די בפגיעה פזיולוגית שנגרמה לו לאי כושר זמני כדי להכיר באירוע שבנדון כתאונת עבודה ודין התביעה להתקבל.

מסקנה זאת אינה סבירה בעליל שעה שהטיפול למעשה ניתן לו בגין שעורה.

ואכן, בתשובותיו לשאלות הבהרה קבע המומחה הרפואי אשר מונה על ידי בית הדין במפורש כי "התובע נזקק לטיפול רפואי בטיפות ומשחה עקב הגירוי של העפעפיים. לסיכום לתובע נגרם אי כושר חלקי עקב הגירוי ועקב הצורך לשים משחה בעיניו". לא מצאנו טעם לסטות מחוות דעתו של המומחה הרפואי אשר מונה על ידי בית הדין.

אשר על כן, התביעה מתקבלת, שכן התובע הוכיח כי האירוע התאונתי מיום 2.5.2019 מהווה פגיעה בעבודה.