התובע 1 (להלן: "התובע"), יליד 1989, שחקן כדורגל מקצועי בקבוצת בני יהודה תל אביב במועד הרלוואנטי לתובענה, נפגע ביום 9.3.14 פגיעה קשה בברכו הימנית מבעיטה שבעט בה הנתבע 1 (להלן גם: "הנתבע"), אף הוא שחקן כדורגל מקצועי, אזרח ספרד, ששיחק באותו המועד בקבוצת מכבי חיפה, היא הנתבעת 2 (להלן גם: "הנתבעת").
במסגרת חוות דעתו מיום 25.3.18 ציין מר חיימוביץ כי פגיעה בשחקן יריב, גם כזו הגורמת לפציעה חמורה, היא כימעט תמיד "תוצאה של פעולה ספורטיבית, לגיטימית שמבצע שחקן, אשר לא עולה יפה מסיבה כזו או אחרת". עוד ציין כי לדעתו "עבירה על חוקי המשחק אמורה להבחן אך ורק על ידי 'מערכת המשפט' של הענף'" כדי למנוע הצפת בתי המשפט האזרחיים בתביעות לפיצויים מטעם שחקנים.
במסגרת חוות דעתו מיום 7.4.17 ציין כי מצא בבדיקה הגבלה של הכיפוף הסופי, רפיון אחורי, רגישות פטלרית ומבחן "טחינה" חיובי בברך ימין, וכן דילדול של שרירי ירך ימין.
לולא הפציעה היה מישתכר סכום הדומה לשכר הממוצע במשק נוסף על עבודה כמאמן במשרה חלקית בשעות אחר הצהריים.
לאחר ששקלתי טענות הצדדים, בשים לב לאופי הפגיעה ולתקופת השקום הממושכת, לכך שמדובר בתאונת עבודה ולזכאות התובע לטיפולים רפואיים ולנסיעות לטיפולים רפואיים במסגרת המוסד לביטוח לאומי ולכך שלא הוצגו קבלות על הוצאות בפועל עד היום, אעמיד את סכום הפצוי בגין ראשי הנזק האמורים לעבר ולעתיד על סכום כולל של 200,000 ₪ נכון להיום, כולל ריבית.
...
התובע טוען כי הנתבעים לא הביאו ראיות הסותרות את המסקנה ששחקנים בכירים משחקים עד גיל 40-35.
מומחה בית המשפט קבע בחוות דעתו כי התובע מוגבל בביצוע פעולות פיסיות מאומצות עם עומס רב על הברך כולל עיסוק בכדורגל או ספורט עם ריצה, ומכאן המסקנה כי התובע לא יכול היה ולא יוכל בעתיד לשוב ולשחק כדורגל מקצועי.
המסקנה היחידה היא, כאמור, כי התובע היה שייך למספר מצומצם של שחקנים בכירים המשתכרים ברמות הגבוהות ביותר בליגת העל ולכן הנתונים לגבי שכר ממוצע בליגת העל באותה העת אינם רלוונטיים לגביו.
