תביעת פגיעה בעבודה: היפרדות רשתית ראייה

תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה בגין תאונת עבודה אשר ארעה לו לטענתו, ביום 2.10.13, נדחתה ע"י הנתבע.

מצב זה של קוצר ראייה הוזכר כימעט בכל סכום מחלה שהיה קשור להיפרדות הרשתית.

במסגרת זו התייחסה המומחית לסימנים שניצפו בתעוד הרפואי אליהם הפנה הנתבע, שאינם מעידים דוקא על הפרדות ישנה של הרשתית - "..התאים הפיגמנטיים הופיעו לאחר הבדיקה ולא מעידים לכשעצמם על הפרדות רשתית ישנה...". בהמשך עמדה המומחית על מצבו הרפואי של התובע, ולפיו אילמלא הפגיעה לא הייתה מתרחשת הפרדות הרשתית - "אם הייתה חבלה כזו- הרי שגורמי הסיכון חשפו אותו יותר מאחרים להופעת היפרדות רשתית כתוצאה מהחבלה.

...

בחינת מכלול חוות הדעת והשלמותיה, מביאה למסקנה כי קיים קשר סיבתי בין האירוע שארע לתובע במועד הנ"ל, לליקוי ממנו הוא סובל בעינו השמאלית ("הפרדות רשתית עקב קרע ברשתית").

אשר על כן, אנו קובעים כי האירוע כהגדרתו לעיל היה בגדר תאונת עבודה, שהסבה לתובע פגיעה בעין שמאל כמפורט בחוות הדעת.

הנתבע ישלם לתובע סך של 5,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, אשר ישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. לכל אחד מן הצדדים הזכות לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מקבלתו.

השתלשלות ההליכים בתיק: ביום 1/2/2017 הגיש התובע תביעתו לבית דין זה, במסגרתה עתר להכיר בהפרדות הרשתית בעין ימין כפגיעה בעבודה.

האם אין לאמור כי קוצר הראייה של התובעת (לפני ניתוח הקטרקת) לא מהוה הגורם המכריע להיפרדות הרשתית? ת. כפי שהסברתי בחוות דעתי ובתשובות לשאלות שנשאלתי כבר על ידי בית המשפט לא ניתן להשתמש במשפטים כוללניים כגון המשפט שנימצא בשאלה זאת.

...

המומחה שב והבהיר כי הופעת הקרע והפרדות הרשתית בחלק העליון מחזקת את ההבנה והמסקנה כי הקרע התרחש על רקע חבלה ולא על רקע קוצר ראיה.

לעניין זה שוכנענו כי קביעת ד"ר כרמון מתבססת על התשתית העובדתית שנקבעה בתיק ומשתלבת עם חוות הדעת שנתן בהליך הקודם.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הבקשה לפסילת חוות דעת מומחה ולמינוי מומחה רפואי אחר נדחית.

השתלשלות ההליכים בתיק: ביום 1/2/2017 הגישה התובעת תביעתה לבית דין זה, במסגרתה עתרה להכיר בהפרדות הרשתית בעין ימין כפגיעה בעבודה.

האם אין לאמור כי קוצר הראייה של התובעת (לפני ניתוח הקטרקת) לא מהוה הגורם המכריע להיפרדות הרשתית? ת. כפי שהסברתי בחוות דעתי ובתשובות לשאלות שנשאלתי כבר על ידי בית המשפט לא ניתן להשתמש במשפטים כוללניים כגון המשפט שנימצא בשאלה זאת.

...

המומחה שב והבהיר כי הופעת הקרע והפרדות הרשתית בחלק העליון מחזקת את ההבנה והמסקנה כי הקרע התרחש על רקע חבלה ולא על רקע קוצר ראיה.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום.

התובעת קיבלה -לפי הרשום- הסבר מפורט על מהות הממצא וכנהוג במקרים כאלה הודרכה להמנע מעבודה פיזית קשה למשך תקופה והזהרה לפנות מיד לבדיקת עיניים אם מופיעים סימנים של הרעה או סימפטומים מסוימים אשר עלולים להיות סימן להופעת פגיעה ברשתית עצמה.

בדיקתה של התובעת (כמו כל הבדיקות שנמצאות בתיקה) בוצעה בלי משקפיים ובעין הימנית חדות ראייתה הייתה 6/7, כמו כן – באותה הבדיקה לא התלוננה התובעת על הפרעות בעניים אלא התלונה היתה: "לפני יומיים, ניחבלה בטעות בפנים". האם העובדות לעיל, ביניהן העדר של כל סימן בפגיעה ישירה בעין, חדות ראיה מלאה בלי משקפיים, נוסח האנמנזה, מובילים לכך שלא הייתה פגיעה ישירה בעין הימנית? המומחית השיבה: "העובדה שחדות הראייה היתה 6/7 (חדות ראייה מלאה ללא משקפיים)לא שוללת את החבלה בעין . עליי להדגיש כי הנושא המדובר כאן הוא PVD-כלומר היפרדות הזגוגית האחורית. תהליך זה לכשעצמו לא גורם לירידה בראייה.

סוף דבר אשר על כן, ולאור האמור בחוות הדעת, התביעה מתקבלת ואנו קובעים כי הארוע מיום 28.5.19, הנו פגיעה בעבודה אשר גרמה לתובעת חבלה בעין ימין.

...

בהינתן המשקל המכריע שניתן בפסיקה לחוות דעתו מומחה בית-הדין, ומשלא ראינו סיבה לחרוג ממנה, אנו מקבלים את חוות דעתה של המומחית.

שלישית, לא מצאנו ממש בטענות הנתבע לעניין חוות דעת האחרונה בתיק.

סוף דבר אשר על כן, ולאור האמור בחוות הדעת, התביעה מתקבלת ואנו קובעים כי האירוע מיום 28.5.19, הינו פגיעה בעבודה אשר גרמה לתובעת חבלה בעין ימין.

ואולם, משחלה ירידה בראייתו ולנוכח הפרדות רשתית העין אשר נפגעה בתאונה, הגיש בחודש 03/2019 תביעת החמרה.

התובע סבור כי כל מטרת ביטוח נפגעי עבודה תכליתה לשמר את מצב המבוטח ולאפשר לו לשמור על אותה רמת חיים, ולכן בהיתחשב בכך כי שכרו עלה במהלך 7 השנים ממועד היתרחשות התאונה ועד להחמרת מצבו, הרי שיש לחשב את המענק עובר להגשת תביעת ההחמרה, תוך שהודגש כי בשנת 2011 דרגת נכותו לא נבחנה.

...

בהעדר עיגון לשוני לתפישתם הפרשנית של המערערים אין מנוס מדחייתה, שכן הפרשנות לה טוענים המערערים אינה חוצה את השלב הראשון של ההליך הפרשני, הוא הרובד הלשוני.

במילים אחרות, לטעמנו לא הוכח כי כאשר למחלה תקופת חביון ארוכה טובת המבוטחים כקבוצה מצדיקה היזקקות לשכר במועד בו נרכשה הנכות על פני השכר במועד בו נוצרה הנכות.

סוף דבר: התביעה נדחית.