תביעת פגיעה בעבודה: דחיית תביעה ומחלוקת על מינוי מומחה

שלוש תביעות שהגישה למוסד לביטוח לאומי להכיר בבעיית הצרידות כפגיעה בעבודה, מחלת מיקצוע או מקרוטראומה, נדחו על ידי פקיד התביעות.

גדר המחלוקת לטענת המוסד שתי התביעות הראשונות שהתובעת הגישה בנוגע לצרידות נדחו בשל העדר קשר סיבתי – הראשונה בשל העדר קשר סיבתי בין הבצקת במיתרי הקול לעבודה, והשנייה בשל העידר ממצא פתולוגי של מיתרי הקול והפרעה תפקודית של השמוש במיתרי הקול.

התובעת מצדה סבורה שהשאלה אם הנזק הוא אכן זהה היא שאלה רפואית שלשם הכרעה בה יש למנות מומחה, יועץ רפואי מטעם בית הדין, ולא לדחות את התביעה כבר בשלב המקדמי.

אולם כבר כעת ניתן לומר שאין כל מחלוקת על כך שהמועד להגשת תביעה לבית הדין על החלטות אלה חלף ועל כן נידרש טעם מיוחד כדי להאריך אותו.

...

עוד יצוין כי אף שבעניין סמואלוב לא הוגשה בקשה מפורשת להארכת מועד, בית הדין הארצי דן בשאלה אם להאריך את המועד להגשת התביעה על יסוד טענות המערער בסיכומיו.

תביעה זו הוגשה כערעור על החלטת פקיד תביעות (נפגעי עבודה) מתאריך 04.11.2018, אשר דחתה את תביעת התובע לקבלת דמי פגיעה בגין פגיעה באצבע האגודל יד ימין על פי תורת המקרוטראומה.

לאור הסכמת הצדדים, בתאריך 24.08.2019 הורה בית הדין על מינוי מומחה רפואי לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין פגימת התובע לבין תנאי עבודתו בנוגע לפגימת האגודל.

למרות שהסיבה להתפתחות תיסמונת תפס הנה שנויה במחלוקת, ניתן לראות מספר דפוסים אפידמיולוגיים חוזרים – התופעה שכיחה ביחד עם תיסמונת תעלה כפית.

בנוסף טוען כי ע"פ חוות דעת המומחה מן הראוי היה לקבל את התביעה ולקבוע כי התובע נפגע באגודל בתאונת עבודה ולהעביר את עניינו להכרעת ועדה רפואית.

...

בנוסף טוען הנתבע כי מאחר והמומחה הצביע על פגיעה של כ-50%, אין די בכך בכדי להרים את נטל ההוכחה, ובהתאם לחוות דעתו, דין התביעה להידחות.

כמו כן המומחה עיין במסמך הרפואי מיום 25.10.20 של ד"ר גולדברג איגו וקבע כי : "אכן, אגודל הדק מתייצגת לעיתים ככאב או אי נוחות במפרק IPJ כאשר הפתולוגיה עצמה הינה בחלק הקירבני יותר של האגודל. אין בממצא קליני מוכר זה, לשנות את קביעותי הקודמות והעובדות המוכרות כגורמות / תורמות לתפס אגודל. לאור הכתוב לעיל והידע בתחום הרפואי בתחום כפי שהעלתי על הכתב בחוות הדעת, אני סבור כי אין קשר סיבתי בין עבודתו של התובע לתפס אגודל ימין (הליקוי)". לא שוכנענו כי מדובר בסתירה שיש בה כדי לקבוע כי אין לקבל את חוות דעת המומחה, במיוחד שעה שהמומחה קבע כי מדובר בליקוי שכיח מאוד באוכלוסייה הכללית ועל פי הספרות הרפואית הקשר בין ליקוי זה למשלח ידו הינו קשר רופף וכי אין עבודות מקצועיות עדכניות המוכיחות קשר סיבתי מובהק בין עבודת כפיים לליקוי ואף מציין עבודה השוללת קשר בין משלח יד לתפס באצבעות.

לאור כל האמור לא מצאנו סיבה שלא לקבל את חוות דעתו של ד"ר אבישר כלשונה.

סוף דבר לאור האמור לעיל, ובהתאם לחוות דעתו של ד"ר אבישר, התביעה נדחית.

האם בדין דחה הנתבע את תביעתה לליקוי בכפות ידיה בתסמונת התעלה הקארפלית (CTS) כפגיעה בעבודה? התשתית העובדתית התובעת ילידת 1962, הנה עובדת עריית רחובות מאז שנת 2002.

על פי הפסיקה (עניין סלאמה (שם);עב"ל 67448-01-19 גבאי נ' המוסד לביטוח לאומי (12.7.20); עב"ל 17447-06-16 בן חמו נ' המוסד לביטוח לאומי (21.3.18)), בתביעה כמו זו שלפנינו העוסקת בטענה לפגיעה בעבודה מסוג תיסמונת התעלה הקרפלית (CTS) כתוצאה מהקלדה רצופה לאורך שנים, ככל שנמצאת תשתית עובדתית מתאימה, יש מקום להפנות אל המומחה שאלות אף ביחס לאפשרות ההכרה בתסמונת כמחלת מיקצוע לפי פריט 26 לרשימת מחלות המיקצוע בתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954, המתייחס ל"דלקת של גידים ותיקיהם או דלקת במקומות חיבור שרירים לעצמות, הכל בכף היד, או לחלופין לפי פריט 13 לאותה רשימה, המתייחס ל-"שיתוקים של עצבים פריפריים הנגרמים על ידי לחץ ממושך". דיון והכרעה אקדים ואומר כי אף שהתובעת טענה לתשתית עובדתית ולמיקרוטראומה לאורך כל שנות עבודתה בערייה – החל משנת 2002 ועד המועד חתימת תצהירה בשנת 2022, הרי שלדעתי היא לא עמדה בנטל להוכיח את תביעתה בכל הנוגע לשנתיים הראשונות לעבודתה, וכן לשנים האחרונות, ואנמק: ראשית בכל הנוגע לשנתיים הראשונות לעבודתה, בתקופה זו וכפי שהעידה בסעיף 2 לתצהירה, עבדה התובעת בלישכת מנכ"ל הערייה, כאשר היא לא פירטה בתצהירה מה כלל תפקידה בתקופה זו, ומה היה הקף ההקלדה שנידרש ממנה.

מכאן שאף ביחס לתקופה זו לא הוכחה בפניי עבודה בהקלדה עוורת בהקף המצדיק מינוי מומחה להמשך בירור התביעה.

כך ולדוגמא, בנגוד לעבודתן של מהנדסת יצור, מהנדסת תכנה וחשבת שכר, שהנן מטבען עבודות מגוונת אשר מצריכות שימוש בתוכנות מחשב ומגוונות במהלך העבודה עם מחשב, ובין היתר שימוש אינטסיבי בהרכב ב"עכבר" והקלדת מספרים, הרי שבמקרה של התובעת הוכח בפניי כי החלק הארי בעבודתה היה עבודת הקלדה רציפה של טקסטים למשך שעות בכל יום ולתקופה ממושכת, בדומה לעובדת קלדנית בבית המשפט, שאין מחלוקת על פי הפסיקה שניתן בדרך כלל להכיר בתנאי עבודתה כמקימים עילה למקרוטראומה או מחלת מיקצוע כפות ידיים.

...

אך כאמור לדעתנו צירוף המזכירה לצוות עובדי המחלקה היטה את כף המאזניים הראייתית לחובת התובעת; לבסוף אף שהתובעת הוכיחה כי חלק גדול מיום עבודה ממוצע הוקדש לצורך הקלדה, אין אני מקבל את הטענה כי הקלדה זו בוצעה במשך שבע שעות בכל יום כפי טענתה.

להבנתי, בניכוי הפסקות, ישיבות וביצוע מטלות אחרות, התובעת הקדישה כארבע שעות ביום בממוצע לצורך הקלדה, לאו דווקא בצורה רצופה, וכך אני קובע.

סוף דבר הגעתי למסקנה כי יש למנות מומחה לצורך המשך בירור תביעת התובעת, ובהתאם לפסיקה שלעיל יופנו אליו שאלות הן במסלול מחלת המקצוע והן במסלול המיקרוטראומה.

התובע פנה לנתבע על מנת שיכיר בפגימה בריאותיו כפגיעה בעבודה אך התביעה נדחתה, ולכן הוגשה התביעה שבכותרת.

מנגד טוען הנתבע, כי יש לדחות את הבקשה לאור השהוי הרב בהגשתה העולה כדי היתיישנות, מאחר שבית הדין הורה על מינוי מומחה לרפואה תעסוקתית כבר ביום 27.10.2021, והתובע לא הלין על כך עד לאחר שהמומחה השיב לשאלות ההבהרה.

אין למנות מומחה שלישי, למעט במקרים חריגים ויוצאי דופן" אשר למינוי מומחה נוסף קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי: "מינוי מומחה נוסף כאמור, הנו במקרים של חוות דעת לא שלמה, שאינה מאפשרת החלטה לפיה במקרה הנידון; או שנראה לבית הדין למשל, שהמומחה דוגל באסכולה המחמירה עם הנפגע בהשוואה לאסכולה אחרת מקילה יותר, או שנידרש תחום מומחיות נוסף לבחינת אותה פגימה.

זאת, הן מאחר שעל פי הפסיקה יש להכריע בבקשה מסוג זה בהתאם לטעמים המהותיים העומדים ביסודה ולא על יסוד טעמים דיוניים של הסכמה למינוי מומחה מתחום הרפואה התעסוקתית ועיתוי הגשתה של חוות דעת סותרת מטעם התובע[footnoteRef:9]; והן מאחר שמקובלת עלי טענת התובע כי הצורך במינוי מומחה בתחום הריאות התחדד עם קבלת עמדתו של מומחה בית הדין, והמחלוקת הנוגעת לסוג הליקוי שממנו סובל.

...

בהקשר זה אמנם ציין המומחה בחוות דעתו המשלימה מיום 18.9.2022, כי עיין בבדיקה שעליה הסתמך פרופ' פרוכטר וציין כי תדפיס הבדיקה הוא באיכות "גרועה ובלתי קריאה", ולכן יש קושי לקבל את קביעתו בחוות הדעת המשלימה מיום 18.2.2023 שבה ציין כי עיין בחוו"ד פרופ' פרוכטר ולא מצא כי דן באבחנה של התובע, שהרי הבדיקה שעליה הסתמך פרופ' פרוכטר מהווה חלק מהדיון שקיים ומן המסקנה שאליה הגיע, כי התובע סובל ממחלת האסטמה.

זאת, הן מאחר שעל פי הפסיקה יש להכריע בבקשה מסוג זה בהתאם לטעמים המהותיים העומדים ביסודה ולא על יסוד טעמים דיוניים של הסכמה למינוי מומחה מתחום הרפואה התעסוקתית ועיתוי הגשתה של חוות דעת סותרת מטעם התובע[footnoteRef:9]; והן מאחר שמקובלת עלי טענת התובע כי הצורך במינוי מומחה בתחום הריאות התחדד עם קבלת עמדתו של מומחה בית הדין, והמחלוקת הנוגעת לסוג הליקוי שממנו סובל.

[9: ראו והשוו: עב"ל (ארצי) 1758-10-19 סמדר רוחס מורנו – המוסד לביטוח לאומי (10.8.2020) ); עב"ל (ארצי) 12826-06-12 סילביה שמעון - המוסד לביטוח לאומי (15.5.2014)] אשר על כן, הבקשה מתקבלת, וימונה מומחה נוסף מתחום הריאות.

בית הדין בהחלטתו מיום 10.6.21 דחה את הבקשה לשאלות הבהרה בקובעו: "אכן, כל תתי השאלות נוגעות לתשתית עובדתית אשר לא נטענה על ידי הנתבע, לא הוכחה וגם לא הוסכמה בין הצדדים וממילא לא הועברה למומחית במסגרת החלטת המינוי. משכך, שאלה זו לא תופנה למומחית". על יסוד חוות הדעת של המומחית הראשונה הכיר בית הדין האיזורי בפסק דינו הראשון בסרטן שלפוחית השתן כפגיעה בעבודה.

הנימוק האחד הוא, שעסקינן בתביעה על פי תורת המקרוטראומה והטענה היא שהתובע נחשף מידי יום, במשך כ-365 ימים בשנה, כאשר מידי יום הוא עובד לפחות משמרת אחת בת 8 שעות ועל פי התשתית העובדתית הוא גם עבד 2 משמרות ביום עבודה, והכל לפחות משנת 1987 עד 2004 (ראו ס' ב' לחוות דעת המומחית) (ס' 2(ב) להחלטת המינוי) לתוצרי שריפה של סולר ומזוט.

קיומה של מחלוקת עובדתית בין שתי המומחיות שמונו על ידי בית הדין, או הבנה שונה שלהן של העובדות המוסכמות, אכן אינה רצויה, ובמצב דברים רגיל ראוי היה להחזיר את התיק לבית הדין האיזורי לצורך בירור המחלוקת שהרי התשתית העובדתית חייבת להיות מובנת על מנת שחוות הדעת הרפואית תהא מדויקת.

...

בנסיבות אלה אנו מוצאים הצדקה להעדיף את חוות הדעת המטיבה עם התובע (עבל (ארצי) 61433-06-21 נתן כהן - המוסד לביטוח לאומי (1.3.2022)) ולכן אנו מקבלים את חוות דעתה של דר' ציקל שלום".

לטעמי, ענייננו נופל בגדרם של המקרים החריגים המחייבים השלמת התשתית העובדתית מהטעמים המפורטים בהרחבה בחוות דעתה של חברתי השופטת אופק-גנדלר.

נציג ציבור (עובדים) מר אמיר ירון: יש לדחות את הערעור של המוסד מהטעמים הבאים: המומחית הראשונה ד"ר קרין ציקל-שלום התבססה בחוות דעתה על התשתית העובדתית שהוצגה בפניה ועל מומחיותה כרופאה תעסוקתית  וקבעה "כי יש לקבוע בסבירות העולה על 50% קיומו של קשר סיבתי, וכי השפעת העבודה היא משמעותית (תרומה העולה על 20%)". מבחינתי, די בקביעות אלה כדי לדחות את ערעור המוסד, ולכך אוסיף שאני מקבל את המסקנה המקצועית, שקצת נסוגה ביחס לטענות האחרות, "שחזקה כי אדם שעבד במשמרות של 8 שעות וגם משמרות כפולות נחשף במסגרת עבודתו לפליטות של דיזל" והרי יש לראות ברידינג מקום עבודה בעל סיכון גבוה לבריאותו של העובד במיוחד שרוב שעות עבודתו היו לצד חומרים מסוכנים שיש בהם כדי לפגוע בבריאותו.

סוף דבר – בדעת רוב של השופטת סיגל דוידוב מוטולה ונציגי הציבור מר אמיר ירון ומר שרגא וייצמן נדחה הערעור, והמוסד יישא בהוצאות המשיב בסך 6,000 ₪.