תביעת פגיעה בעבודה של סוכן ספרים עצמאי

התובעת הגישה תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בגין CTS דו צדדי.

בתום שני דיוני הוכחות הגיעו הצדדים להסכמה על מינוי מומחה בתחום האורתופדי על יסוד התשתית העובדתית המוסכמת הבאה, שקבלה על ידינו תוקף של החלטה: התובעת ילידת שנת 1966, עובדת כקוסמטיקאית עצמאית מאז 1990.

מיגוון הכלים והמכשירים מחוללי הרטט הנודע כגורם מזיק (לרבות לכידה עצבית), זאת גם לפי דו"ח הסוכנות האירופאית לבטיחות ובריאות בעבודה, כולל מכשירים המפיקים אפקט הקשתי (Percussive) או הקשתי-סיבובי, כגון מכשירים ממונעים או פנאומטיים המשמשים לקידוח, הריסה, ניסור, חפירה, וכו'.

הנך מופנה לפס"ד שניתן בעיניין ב"ל 4950/00 אשר הכיר בפגיעותיה של התובעת העובדת כקוסמטיקאית בכפות הידיים, לרבות CTS, כפגיעה בעבודה, זאת לאור האמור בחוות דעת האורטופד בצלאל פרידמן כי בספרות הוכח קשר בין עבודה עם תנועות חוזרות לתיסמונת התעלה הקארפלית.

האם הנך סבור כי קביעותיו של ד"ר לב-אל אינן נכונות? האם יש בקביעות שני מומחים אלה כדי לשנות את חוות דעתך ולקבוע כי קיים בסיס רפואי לקשר סיבתי בין עבודת קוסמטיקאית לבין התפתחות CTS? "ע"פ פסק הדין בתיק ב"ל 28244-07-13, מונו בתיק שלושה מומחים, מתוכם שני מומחים בכירורגיה של היד (ד"ר פעילן וד"ר יפה) קבעו באופן חד- משמעי שאין קשר סיבתי בין עובדת התובעת כקוסמטיקאית לתיסמונת התעלה הקארפלית. ד"ר לב-אל (מומחה באורתופדיה ולא בכירורגיה של היד) סבר שיש קשר סיבתי בין עבודת התובעת למחלתה, אולם סייג את קביעתו בכך שלא עמד לפניו ניתוח ארגונומי של הפעולות שהנתבעת (צ"ל תובעת) עשתה בעת עבודתה, כי אין לו ניסיון אישי בעסוק זה, וכי אינו יכול אלא לנחש מה היתה השפעת פעילות מסוימת.. על הלחץ שהופעל על העצב המדיאני...". עוד ציין ד"ר לב-אל "אין בספרות המקצועית הרלוואנטית מחקר שבדק את הסיכון ללקות במחלה אצל קוסמטיקאיות...". הנך מופנה לפס"ד נוסף (שלא צורף לשאלותיך) שניתן בעיניין ב"ל 39711-02-15, שלא הכיר בקשר סיבתי בין עבודתה של קוסמטיקאית לתיסמונת התעלה הקארפלית לאור האמור בחוות דעתו של מומחה בכירורגיה של כף היד.

...

כך בוודאי במקרה שלפנינו, שבו המומחה הבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי גם לשיטתו – כפי הנדרש בפסיקה – יש לבחון כל מקרה לגופו, ואין בעמדתו בתיק זה כדי להשליך בהכרח על עמדתו במקרים אחרים של קוסמטיקאיות שיובאו לפתחו; ולבסוף נציין, כי אין בידינו לקבל את טענת התובעת, כי נפל פגם בעבודת המומחה בכך שבחלקים שונים מחוות-דעתו ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, ובפרט בכל הנוגע לשימוש בכלים רוטטים, הוא התייחס באופן כללי לעבודת קוסמטיקאיות.

ואם אלה הן השאלות, כיצד ניתן להשיב עליהן מבלי להתייחס, ולו במידת מה, לשאלה האם ניתן (או לא ניתן) לקבוע באופן גורף כי קיים קשר סיבתי בין עבודה כקוסמטיקאית לבין התפתחות של תסמונת התעלה הקרפלית? כאמור, מצאנו שהמומחה עשה כמיטב יכולתו להתמודד עם השאלות ולהשיב עליהן, ולא מצאנו טעם טוב להטיל בהן ספק.

סוף דבר לאור כל האמור, התביעה להכרה בתסמונת התעלה הקרפלית שבה לקתה התובעת נדחית.

התובע הנו ספר עצמאי משנת 1992.

תביעת התובע להכיר במחלת הסרטן מסוג CML כפגיעה בעבודה נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי ביום 23.2.2020, מאחר שלא הוכחו קיומם של אירועים תאונתיים זעירים, חוזרים ונשנים, תוך כדי ועקב עבודת התובע, אשר גרמו לפגיעה הנטענת – מחלת הסרטן.

להלן השאלות והתשובות: א. האם נכון לומר שלפחות מחקר אחד של הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן של ארגון הבריאות העולמי מצא קשר סיבתי בין מחלת התובע לבין חשיפה לחומרים מסוכנים ברמה A2 שהיא כימעט רמת הסיכון הגבוהה ביותר? "לא. נמצא כי חשיפה כספר מעלה סיכון לחלות בסרטן בדרגת חשד A2, אך לא נמצא קשר למחלת התובע CML." בהתאם למאמר של הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן של ארגון הבריאות העולמי, האם יש לשנות את המסקנות בסיכום חוות הדעת? "לא ניתן לשנות את המסקנות." האם תוכלי להפנות למאמרים אחרים ששללו בצורה חד משמעית את הקשר הסיבתי, פרט לציטוטים ממחקרים של אותו גוף שרק סייגו את הנתון ולמעשה נערכו לפניו? "להלן תוצאות חפוש ב-PUBMED כשאלת החיפוש מחלת התובע וצבעי שיער: No results were found. אין מחקרים שאישרו קשר סיבתי או כאלה ששללו." אם התשובה לשאלה א' היא חיובית, ולשאלה ב' היא שלילית, ובהנתן העובדה כעולה מחוות דעתך כי "ספרים חשופים למגוון רחב של חומרים כימיים במהלך יום העבודה... ויש גורמים הידועים כמסרטנים כגון צבעי שיער המכילים אנילין..." – האם לא ניתן לומר שיש סיכוי סביר שקיים קשר סיבתי? אנא תמכי תשובתך באסמכתאות רפואיות.

...

לסיכום: התובע חלה בממאירות מסוג CML.

נוכח כל האמור, משלא מצאתי כל עילה לסטות מהאמור בחוות דעתה של ד"ר ציקל שלום, חוות הדעת מתקבלת ואני קובע כי מחלת הסרטן בה לקה התובע אינה מהווה פגיעה בעבודה.

אשר על כן, התביעה נדחית.

אותה עמדה הביע המלומד אנגלרד בספרו "פיצויים לנפגעי תאונות דרכים": " שעה שהנגרר מחובר לרכב הגורר אין משמעות רבה להיותו רכב מנועי בפני עצמו, משום, שכאמור, תאונת דרכים הנגרמת על ידו היא באותה מידה גם תאונה של הרכב הגורר" (שם, עמ' 58).

המומחה קבע כי פריצת דיסק בעמוד שדרה מותני ממנה סובל התובע בחוליותL3-4 בגינה סובל גם מכאב ברגלו אף נעוצה בתאונה מושא תיק זה. עם זאת ולאור העובדה כי התובע לא סבל עובר לתאונה מכאבי גב או צואר או הגבלה בתנועה, הרי בהסתמך על קובץ תקנות המל"ל העריך המומחה את דרגת נכותו בגין הפגיעה בעמ"ש הצוארי בשיעור 5% לפי סעיף 37(7) (א) לתקנות הביטוח הלאומי )קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז 1956 בגין הגבלת תנועה קלה בהתאמה בעמוד השדרה המותני.

התובע עבד כסוכן ביטוח עצמאי.

מומחה בית המשפט מודע לעובדה כי סוכן ביטוח העובד בעבודה משרדית נזקק לישיבה מרובה, ואף על פי כן בחר לקבוע בחוות דעתו כי נכותו אינה בעלת השפעה תפקודית על תחום זה. התובע אף טען כי עבודתו נפגעה בין היתר לנוכח העובדה כי מתקשה בנסיעות ארוכות, אך חרף זאת ציין כי למעשה לא ניסה לבצע נסיעה שכזו (עמ' 11 ש' 15-21), אומנם התובע ציין כי היתנסה בנסיעות לחברות ביטוח וסבל קשיים, אולם לא הוכח כי קשיים אלה חורגים מעבר לאחוזי הנכות הרפואית שנגרמה לו. זאת ועוד, במהלך הדיון ישב התובע זמן ממושך מתוך בחירה.

וכן בע"א 5557/95 סהר נ' אלחדד פ"ד נא (2) 724 30.4.97 נקבע כי "אין לפצות תובע אשר הוא זכאי כחבר קופת חולים לקבלם חינם במסגרת סל הבריאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד 1994)". יחד עם זאת עדיין שוכנעתי כי לאור הפגיעה ומהות הטיפולים להם נזקק התובע סביר כי התובע נשא בדמי הישתתפות לטיפולים רפואיים מסוימים, וכי נזקק להוצאות נסיעה מסוימות לטיפולים אלו.

...

וכן בע"א 5557/95 סהר נ' אלחדד פ"ד נא (2) 724 30.4.97 נקבע כי "אין לפצות תובע אשר הוא זכאי כחבר קופת חולים לקבלם חינם במסגרת סל הבריאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד 1994)". יחד עם זאת עדיין שוכנעתי כי לאור הפגיעה ומהות הטיפולים להם נזקק התובע סביר כי התובע נשא בדמי השתתפות לטיפולים רפואיים מסוימים, וכי נזקק להוצאות נסיעה מסוימות לטיפולים אלו.

סיכום ראשי הנזק: בגין הפסד השתכרות לעבר: ₪40,000 בגין הוצאות רפואיות: 5000 ₪ בגין עזרת צד ג': 6000 ₪ בגין הפסד השתכרות לעתיד: 27,000 ₪ בגין כאב וסבל: 7100 ₪ סה"כ: 85,100 ₪ סוף דבר אני מחייב את הנתבעת 3 לשלם לתובע את הסך של 85,100 ₪.

התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית.

הוגשה תביעה בעקבות החלטת המוסד לבטוח לאומי שלא להכיר בפגיעה בעור (BCC) כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק.

בין השנים 1994-2007 עבד בחברת דפי זהב כסוכן מכירות שטח.

משנת 2010 ועד ליום זה, התובע עבד כמורה נהיגה עצמאי.

ת. לאור גורמי הסיכון, מועד גילוי הנגעים והספרות הרפואית, ומשך החשיפה כמתואר בפרק העובדות, לאור כל אלה אינני מוצא מקום לשנות כהוא זה ממסקנתי וקביעתי בחוות הדעת כי ע"פ ניסיוני וע"פ הספרות, אני מעריך את השפעתה/חלקה/תרומתה/ של החשיפה בעבודה במשך כעשר שנים בהם היה חשוף כשעה עד שעתיים לשמש בעבודתו בחוץ ב- 30%, ואת יתר הגורמים לרבות גנטיים, סוג העור, והחשיפה בילדות, ומחוץ לעבודה גם כן ב- 70%.

לגוף התביעה, המומחה הבהיר כי תנאי העבודה של התובע – חשיפה ישירה לשמש כשעה עד שעתיים ליום, ועוד חשיפה דרך חלונות הרכב לעוד מספר שעות ביום, די בהם כדי לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין תנאי העבודה של התובע לבין מחלתו.

...

או אז יהיה על בית הדין לבקש את תגובת הצד שכנגד ולתת החלטה ונמצאנו שההליך כולו מתעכב למשך חודשים רבים, שלא לצורך.

למעלה מהדרוש אציין כי לאחר עיון בטענות הנתבע, לא מצאתי לנכון להעתר לבקשה, אף ללא קבלת תגובת התובע.

לאור כל האמור, על יסוד האמור בחוות דעת המומחה, התביעה מתקבלת.

בשים לב להליכים בתיק, כמו גם בקשת הנתבע למינוי מומחה אחר או נוסף שעלתה לראשונה בסיכומים, אני קובעת כי הנתבע ישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

האם תאונה בה נפגע התובע, מורה עצמאי לנהיגה, בדרך לפגישה עם עמיתים למקצוע מהוה "תאונת עבודה" כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק")? זו השאלה העומדת בפני בתביעה זו. עקרי העובדות העולות מכתבי הטענות ומניהול ההליך התובע, יליד 1960, היה בזמנים הרלוואנטיים מורה נהיגה עצמאי.

בעיניין אחר הוכרה פגיעתו של סוכן ביטוח עצמאי שניפגע ביום ספורט אשר אורגן על ידי סוכנות ביטוח, מכיוון שהשתתפותו בפעילות נדרשה לצורך חזוק הקשרים עם סוכני הביטוח האחרים וקידומו המקצועי (ב"ל (תל אביב-יפו) 7031-04 פדר שי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 13.11.05).

...

עניינים אלו מחזקים את המסקנה כי לא דובר בפגישת עבודה, כאשר כפי שציינתי לעיל – ליבת עיסוקו של מורה הנהיגה היא הוראת נהיגה - ולא סברתי כי יש מקום להרחיב את המונח "תאונת עבודה" אף לפגישות מסוג זה, של "סיעור מוחות" וולנטרי בין עמיתים למקצוע, אף אם הנושאים עליהם תכננו לדבר היו קשורים באופן עקיף לנושאים בתחום עיסוקם ואף בהתחשב בנסיבות הייחודיות ששררו אותה עת עקב מגפת הקורונה, אשר מנעה מהתובע ומחבריו לעסוק בלימוד נהיגה.

מכלל האמור שוכנעתי, כי הפגישה האמורה לא היוותה חלק רגיל ואינטגרלי מעבודתו של התובע, אף כאשר לקחתי בחשבון את תקופת הקורונה על ייחודיותה, וכפועל יוצא, איני סבורה כי ניתן לומר כי התובע נפגע במהלך "עבודתו" או בדרך אליה או ממנה.

נוכח האמור, אף ששוכנעתי כי התובע נפגע בתאונת הקורקינט בדרך לפגישה, לא סברתי כי הפגישה מהווה חלק מעבודתו של התובע ואף לא "פעילות נלווית" לה. סוף דבר על יסוד האמור, דין התביעה להידחות.