תביעת פגיעה בעבודה בגין סרטן בלוטת התריס עקב חשיפה לקרינה

בפני בית הדין תביעת התובעת לסעד הצהרתי המכיר במחלות סרטן השד , סרטן מלאנומה ונגעים סרטניים מסוג BBC , וכן בסרטן בלוטת התריס כפגיעה בעבודה לפי הילכת המקרוטראומה או כמחלת מיקצוע.

לא למותר לציין כי התובעת סיימה לעבוד ב- 2002 כחוקרת ביולוגית ועל פי כל המסמכים הגידולים החלו ב- 2009 כמו כן והחשוב מכל מציין המומחה בחוות הדעת הראשונה במפורש "קרינה יכולה לגרום למחלות סרטניות שהיו לתובעת אך זאת לאחר שנחפשה לקרינה מעל הסף. הסף נקבע על ידי הרשויות וחובה על העובדים עם חומרים רדיואקטיביים לשאת תג הבודק את הקרינה אליה נחשף העובד". חוות הדעת השנייה כבר הייתה לפני המומחה התשתית העובדתית לחשיפה ולפיה קבע שאין השפעה.

...

סוף דבר לאחר ששקלתי את מכלול הטיעונים ואת השתלשלות ההליך, מצאתי כי חוות הדעת של המומחה הרפואי פרו' רפאל קטן ברורות, ממוקדות ענייניות ומתייחסות בדיוק לשאלות שנשאל.

התביעה נדחית.

ומצאנו כי יש לחייב את התובעת בהוצאות הנתבע, אשר נשא בחלק מהוצאות הליך, ונדרש לאינספור תגובות.

מהלך הדיון וטענות הצדדים – ביום 9.6.16 החליט הנתבע שלא להכיר במחלת "סרטן בלוטת התריס" ממנה סובלת התובעת (להלן גם: "המחלה") כפגיעה בעבודה על דרך תורת המקרוטראומה.

יחד עם זאת, אין בכוחה של תורה זו להביא לכך, שכל מחלה שנגרמה בשל העבודה אך אינה מנויה ברשימת "מחלות המיקצוע", תוכל לזכות את העובד בהכרה כנפגע "תאונת עבודה" (ההדגשה אינה במקור, מ.ש).

אולם, התובעת לא הוכיחה את טענותיה בהקשר זה. התובעת לא הציגה מטעמה כל ראיה כדי לתמוך בטענות עובדתיות אלה ואף לא הניחה נתונים עובדתיים רלוואנטיים להוכחת רכיב זה של התביעה, קל וחומר לא הוכיחה קיום רצף של ארועי חשיפות לקרינות שניתן להגדירן כפגיעות חוזרות ונישנות.

...

אומנם, כפי שטענה התובעת, "גם אם המערער לא עמד בנטל להוכיח את פרקי הזמן המדויקים בהם ביצע כל אחת מהפעולות (הלחמה, שיוף וכיו"ב), וגם אם לא עמד בנטל להוכיח חשיפה לחומרים נוספים (דוגמת "מסיר צבע" או חומצה) - אנו סבורים כי די בעובדות לעיל, שלמעשה לא היו במחלוקת, כדי להוות תשתית עובדתית מספקת בנסיבות המקרה.

עדותה של גב' לוי גם עדותה של גב' לוי לא תמכה במאומה בטענות התובעת לעניין החשיפה הממושכת הנטענת, ואף חזקה את המסקנה כי מדובר בעבודה מגוונת, כאשר גם ובמידה והייתה חשיפה כלשהי הרי שלא הייתה זו חשיפה קבועה ורציפה אשר יכולה לבסס תשתית עובדתית להכרה לפי תורת המיקרוטראומה.

סוף דבר - התביעה נדחית.

השאלות שהופנו למומחה הרפואי היו כדלקמן: האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי כלשהוא, בין עבודת התובעת המתוארת בסעיף 3 לעיל למחלת הסרטן בבלוטת התריס בה לקתה? ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הנה חיובית, וקיים, לדעת המומחה, קשר סיבתי מסויים בין העבודה למחלה, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות המחלה, דהיינו: האם בעקרו של דבר ניתן לומר, כי מחלתה של התובעת עקב עבודתה נגרמה על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לה נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן למחלתה (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות)? ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה, בדבר השפעת העבודה על המחלה ביחס לגורמים האחרים, דהיינו - האם לעבודת התובעת השפעה משמעותית על מחלתה? (השפעה משמעותית על פי הפסיקה, הנה בשיעור 20% ומעלה)? בתשובה לשאלות לעיל, השיב המומחה בחוות דעתו מיום 3.5.20 כדלקמן: "א. הספרות הרפואית בנושא חשיפה לקרינה והתפתחות סרטן בלוטת התריס מתייחסת בדרך כלל לחשיפות חדות למנות גדולות ביותר של קרינה מייננת, והיא מתארת מקרים של המחלה אשר נבעו מחשיפה למינון מאסיבי של קרינה מייננת, כגון באסונות מסוג אסון הירושימה במלחמת העולם השנייה או החשיפה לאחר הפיצוץ בקור האטומי, כפי שקרה בצ'רנובל. חשיפה זו אשר קורת באסונות גרעיניים היא חשיפה מאסיבית, ולא ניתן להשוותה לחשיפה האפשרית של פרסונל הבריאות, כגון טכנאי רנטגן, רופאים, רופאי שיניים וסייעות שיניים. החשיפה לקרינה בפרסונל הבריאות היא חשיפה למינונים נמוכים בכמה סדרי גודל מהחשיפות החדות באסונות לעיל, ולמשך זמן ממושך.

מטעם הנתבע הוגשה בקשה לאמץ את חוות הדעת ולדחות את התביעה.

...

לאחר עיון בבקשה, בשאלות ההבהרה שפורטו ובתגובה עליה, סבורני כי יש מקום להתיר להפנות למומחה את השאלות שהתבקשו, בשינויי נוסח קלים, שכן שוכנעתי שהנושאים הכלולים בשאלות טעונים ליבון והבהרות.

ענייננו בתביעה אשר הגישה התובעת כנגד החלטת הנתבע שלא להכיר במחלת "סרטן בלוטת התריס" ממנה סובלת כפגיעה בעבודה.

ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הנה חיובית, וקיים, לדעת המומחה, קשר סיבתי מסויים בין העבודה למחלה, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות המחלה, דהיינו: האם בעקרו של דבר ניתן לומר, כי מחלתה של התובעת עקב עבודתה נגרמה על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לה נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן למחלתה (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות)? ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה, בדבר השפעת העבודה על המחלה ביחס לגורמים האחרים, דהיינו - האם לעבודת התובעת השפעה משמעותית על מחלתה? (השפעה משמעותית על פי הפסיקה, הנה בשיעור 20% ומעלה)?".

למען הנוחות, השאלה ו/או השאלות תפורטנה בנפרד, לצד עמדת הנתבע לגביהן והכרעת בית הדין: שאלה 1: "האם נכון לומר כי החשיפה לקרינה מייננת במהלך עבודתה, הובילה לפגימות ד.נ.א חוזרות ונישנות בתאי בלוטת התריס אשר הצטברו ובסופו של דבר הובילו לגידול סרטני?". עמדת הנתבע: הנתבע היתנגד לשאלה וטען כי "המומחה השיב לכך באופן ברור בחוות דעתו". הכרעת בית הדין: אכן המומחה היתייחס באופן ברור לנושא הקשר הסיבתי על דרך המקרוטראומה, אולם הצדדים הסכימו בבית הדין הארצי כי התובעת תהיה רשאית להפנות שאלות גם בנושא זה. לפיכך, יש להתיר את השאלה.

...

ביום 1.9.22 ניתן פסק דין, ולפיו בין היתר, על יסוד חוות דעת המומחה, התביעה נדחית.

למען הנוחות, השאלה ו/או השאלות תפורטנה בנפרד, לצד עמדת הנתבע לגביהן והכרעת בית הדין: שאלה 1: "האם נכון לומר כי החשיפה לקרינה מייננת במהלך עבודתה, הובילה לפגימות ד.נ.א חוזרות ונשנות בתאי בלוטת התריס אשר הצטברו ובסופו של דבר הובילו לגידול סרטני?". עמדת הנתבע: הנתבע התנגד לשאלה וטען כי "המומחה השיב לכך באופן ברור בחוות דעתו". הכרעת בית הדין: אכן המומחה התייחס באופן ברור לנושא הקשר הסיבתי על דרך המיקרוטראומה, אולם הצדדים הסכימו בבית הדין הארצי כי התובעת תהיה רשאית להפנות שאלות גם בנושא זה. לפיכך, יש להתיר את השאלה.

התובעת הגישה תביעתה בהליך זה כנגד החלטת הנתבע שלא להכיר במחלת "סרטן בלוטת התריס" ממנה סובלת (להלן – המחלה) כפגיעה בעבודה.

ביום 9.2.22 הוגשה לתיק בית הדין חוות דעתו של ד"ר לייקין, במסגרתה קבע בין היתר את הדברים הבאים (להלן יפורטו השאלות והתשובות להן): "האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי כלשהוא, בין עבודת התובעת המתוארת בסעיף 3 לעיל למחלת הסרטן בבלוטת התריס בה לקתה?" תשובת המומחה: "תשובה חיובית. על אף חוסר ודאות באשר להקף ועוצמת החשיפה לקרינה מייננת במהלך כ-15 שנות עבודתה כסייעת רופא שיניים, לא ניתן לשלול כי התובעת נחשפה לקרינת מייננת תוך כדי ביצוע צלומי רנטגן למטופלים. כמו כן סביר להניח שרמת החשיפה היתה לכל הפחות מעל רמת הרקע הטבעי. מכאן ניתן בעיניי לקבוע בסבירות מעל 50% ולו מחמת הספק קיומו של קשר סיבתי בין מחלתה לבין עבודתה של התובעת". "האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי מחלתה של התובעת עקב עבודתה נגרמה על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לה נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה, גרמה גם כן למחלתה (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה נוטפות)?

להלן השאלות שהופנו ותשובות המומחה עליהן, בהתאמה: "האם נכון לומר כי החשיפה לקרינה מייננת במהלך עבודתה, הובילה לפגימות ד.נ.א חוזרות ונישנות בתאי בלוטת התריס אשר הצטברו ובסופו של דבר הובילו לגידול סרטני?". המומחה השיב לשאלות לעיל כך: "כאמור, אינני סבור כי מנגנון המקרוטראומה יכול להסביר את הופעת הגידול הסרטני. היצטברות של פגימות ד.נ.א אינה מספיקה כדי לגרום לגידול סרטני. במקביל להווצרות מוטציות גנטיות קיימת אינטראקציה מורכבת עם מנגנוני תקין וניטרול מובנים של התא. הגידול מתפתח אך ורק כאשר האיזון בין המנגנונים מופר. הבעיה היא שעדיין אין הבנה ברורה מה בדיוק גורם להפרת האיזון הזה". "הנך מופנה לסעיף 8 – מחלות קרינה, חלק ב' בתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד – 1954, רשימת מחלות מיקצוע. כמו כן, הנך מופנה למסמכים משנת 2012 המצ"ב.

...

בהמשך, ביקשה התובעת למנות מומחה רפואי אחר/נוסף, ובהחלטה מיום 18.5.21 נדחתה הבקשה, תוך שנקבע כדלקמן: "לאחר עיון בחוות הדעת, בבקשה ובתגובה לה, לא שוכנעתי כי מתקיימות בענייננו הנסיבות המצדיקות מינוי מומחה רפואי אחר או נוסף. מדובר בהליך אשר במסגרתו הוגשה חוו"ד מומחה, וכן מספר סבבים של שאלות הבהרה, אשר כיסו את הנושאים הרלוונטיים באופן רחב ומקיף. לא שוכנעתי כי המומחה "מתחפר בעמדתו" כפי הנטען, ולא מצאתי כל ביסוס לטענה זו. גם טיעוני התובעת אודות עמדתו של מומחה אחר בהליך אחר, אינן מצדיקות את המהלך המבוקש בשים לב לשונות בין המקרים".

" בהמשך, בסיפא לסיכומיה מיום 13.12.17, ציינה התובעת: "נוכח המפורט לעיל, אין חולק כי מתקיימים בענייננו התנאים לביסוס תשתית עובדתית ליישום תורת המיקרוטראומה, ומכאן יתבקש כב' ביה"ד לקבוע כי יש מקום למינוי מומחה יועץ רפואי מטעמו בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי". גם בהליך הערעור שהגישה התובעת כנגד פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, ביקשה התובעת להתבסס על פסק הדין בעניין "מועדים לשמחה" (שעניינו במיקרוטראומה) וציינה בסע' 38 את הדברים הבאים: "לאור המקובץ דלעיל, בהיר כשמש כי מתקיימים בענייננו התנאים לביסוס תשתית עובדתית מספקת ליישום תורת המיקרוטראומה על כל המשתמע מכך". גם מפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, עולה כי עניינה של התובעת הוחזר לצורך המשך בחינת ההכרה על דרך המיקרוטראומה, בהתבסס על הלכת "מועדים לשמחה": "שלב זה של הדיון ולאור הנפסק בעניין מועדים לשמחה

כיוון שחזקת מחלת המקצוע מתפרסת עד שנה לאחר סיום ההעסקה אזי מתבקשת המסקנה שאת המונח "חלה" יש לפרש כמכוון להתפרצות המחלה לאחר חביונה, ולא לרכישתה במהלך יחסי העבודה.

בהתאם לכך, אפוא, גם לו קיבלנו טענת התובעת לגבי תקופת החביון (ואין אנו קובעים כך), לא היה בכך כדי לסייע לה בעניין שבמחלוקת.

סוף דבר – בהתבסס על חוו"ד ד"ר סקולסקי, כמו גם על מסקנותיו של המומחה הנוסף ד"ר לייקין בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלת ההבהרה – ועם כל הצער שבדבר, לא נותר לנו אלא לשוב ולדחות את התביעה שלפנינו.