תביעת פגיעה בעבודה בגין אירוע מוחי בעקבות ויכוח סוער

תביעתו של התובע לקבלת דמי פגיעה בגין ארוע מוחי שאירע לו, ביום 3/1/2018, נדחה על ידי הנתבע, במסגרת מכתב דחיה מיום 27/8/18, מהטעם ש: "עפ"י המסמכים שבידינו לא הוכח קיום מארוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב העבודה ואשר הביא לאוטם (הכוונה לארוע המוחי. א"י) שהתפתח ביום 03/01/20118.

בתאריך הגיש התובע לנתבע תביעה להכיר בארוע המוחי הנ"ל כפגיעה בעבודה.

מישהו הדריך אותך ואמר לך אתה רוצה לעשות מזה תאונת עבודה, אתה צריך להראות ויכוח סוער, חריג.

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, בשים לב לטעם שמצאנו בסיכומי התובע והואיל והדרך בה תיאר התובע את אשר ארע לו, לטענתו, ביום 3/1/18, לא הותירה עלינו רושם מהימן וכן הואיל והוא לא נתן הסבר מספק לעובדה שלהבדיל מרישומים רפואיים שנמצאו בכרטיסו הרפואי ביחס לעבר, בהם נוכחנו לראות כי סיפר לרופאיו על תחושותיו ושיתף באשר אירע לו, דווקא הפעם ולמרות שמסר לא מעט פרטים אחרים שאינם קשורים לארוע הנטען, הוא לא אמר ולו מילה אחת (עד ליום 14/1/18) על "ויכוח" או על "עלבון" ו/או על "ארוע חריג" ו/או משהו שדומה ו/או מזכיר את התאור שהוא מסר בתצהירו ובעדותו לפנינו, הרינו קובעים כי הוא לא הוכיח שביום 3/1/18 אירע לו ארוע חריג בעבודתו ולכן הרינו קובעים כי בדין החליט הנתבע, לדחות את התביעה שהוגשה לו ובהתאם לכך מורים גם על דחיית התביעה שהוגשה לפנינו.

...

מנגד טען ב"כ הנתבע, כי יש לדחות את התביעה, הואיל וטענות התובע כאילו הגב' חבר שגית השפילה אותו, התבררו כחסרות בסיס והואיל והתובע לא הצליח להוכיח טענתו כי חלופי הדברים בינו לבין הגב' חבר שגית, ביום 3/1/18, היו בבחינת אירוע חריג.

דיון והכרעה לאחר שבחנו את כלל הראיות שהונחו לפנינו וכן קראנו את כתבי הטענות, את התצהירים, את ההודעה שנגבתה מהתובע ואת ההודעה שנגבתה מגב' חבר שגית, את המסמכים הרפואיים הרלוונטיים ולאחר ששמענו את עדותו של התובע ואת עדותה של גב' חבר שגית וכן לאחר שנתנו דעתנו לסיכומי הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו ולהוכיח כי ביום 3/1/18, אירעה לו "תאונת עבודה" כמשמעה בסעיף 79 לחוק.

וכן: "ת. אנו בישיבת הנהלה העלינו את המצוקה שנמצאת בה המחלקה שמנהלת את הארכיב. מכיוון שהחומר החסר בתיק פוגע בכל מחלקה ומחלקה שצריכה לטפל בכל תיק, הועלה רעיון שנצא למבצע לתקופה מוגבלת אליה נרתום את כל העובדים. היתה הסכמה של מנהלי המחלקות אבל כשזה ירד לשטח, לא כל העובדים אהבו את זה במקום לבצע שומות ולנהל דיונים הם צריכים לשבת ולתייק מסמכים. אבל בסופו של דבר, ההתנגדות היתה מאוד שטחית ומינורית" (עמ 10 שורות 13-18 לפרוטוקול).

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, בשים לב לטעם שמצאנו בסיכומי התובע והואיל והדרך בה תיאר התובע את אשר אירע לו, לטענתו, ביום 3/1/18, לא הותירה עלינו רושם מהימן וכן הואיל והוא לא נתן הסבר מספק לעובדה שלהבדיל מרישומים רפואיים שנמצאו בכרטיסו הרפואי ביחס לעבר, בהם נוכחנו לראות כי סיפר לרופאיו על תחושותיו ושיתף באשר ארע לו, דוקא הפעם ולמרות שמסר לא מעט פרטים אחרים שאינם קשורים לאירוע הנטען, הוא לא אמר ולו מילה אחת (עד ליום 14/1/18) על "ויכוח" או על "עלבון" ו/או על "אירוע חריג" ו/או משהו שדומה ו/או מזכיר את התיאור שהוא מסר בתצהירו ובעדותו לפנינו, הרינו קובעים כי הוא לא הוכיח שביום 3/1/18 ארע לו אירוע חריג בעבודתו ולכן הרינו קובעים כי בדין החליט הנתבע, לדחות את התביעה שהוגשה לו ובהתאם לכך מורים גם על דחיית התביעה שהוגשה לפנינו.

לפנינו תביעה להכיר בארוע מוחי שעבר התובע ביום 30.6.14 כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק").

התובע פנה ביום 2.4.15 בתביעה לנתבע ותביעתו נדחתה בהתאם למכתב מיום 26.10.15, בזו הלשון: "אנו מאשרים את קבלת תביעתך לתשלום דמי פגיעה בגין ארוע מוחי שארע בתאריך 30/6/2014 אולם לצערנו עלינו לדחותה עפ"י הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, ומהנימוקים שיובאו להלן:

מדובר בארוע חריג שכן מעולם לא היה לתובע ויכוח סוער ועצבני שבגינו חש כעס כה חריג.

לאור כל האמור, שוכנענו שהתובע לא הוכיח בראיות אובייקטיביות את קרות הארוע הנטען, עדותו לא הייתה עקבית ומהימנה ואף הוכח כי שגרת עבודתו כללה בעבר אירועים הדומים לארוע הנטען, בהם התובע התווכח עם לקוחות ואף אלו נקטו כלפיו באלימות ומשכך גם לו היה מוכיח את הארוע הנטען, ספק רב שהיה ניתן לראות בו בגדר "ארוע חריג". בנסיבות אלו, התביעה נדחית.

...

לאחר שעיינו בחשבוניות שוכנענו כי אין בהן כדי להעיד על נכונות גרסתו של התובע באשר לאירוע ולנסיבותיו ולא ניתן ללמוד באמצעותם דבר בנוגע לוויכוח הנטען.

מצאנו את הסבריו של התובע תמוהים לאור כך שבמקרים קודמים בהם התובע הלין על פגיעות בעבודה בפני רופאיו, הדברים כן תועדו ונרשמו.

לאור כל האמור, שוכנענו שהתובע לא הוכיח בראיות אובייקטיביות את קרות האירוע הנטען, עדותו לא הייתה עקבית ומהימנה ואף הוכח כי שגרת עבודתו כללה בעבר אירועים הדומים לאירוע הנטען, בהם התובע התווכח עם לקוחות ואף אלו נקטו כלפיו באלימות ומשכך גם לו היה מוכיח את האירוע הנטען, ספק רב שהיה ניתן לראות בו בגדר "אירוע חריג". בנסיבות אלו, התביעה נדחית.

ביום 19.2.17 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בגין ארוע חריג בעבודה שחל לכאורה ביום 11.4.13.

בימים שלאחר אותו ויכוח חריג וסוער החל התובע לחוש בסימפטומים חריגים שלא חש מעולם ובין היתר, צמא רב, השתנה מרובה, טישטוש ראיה וירידה במשקל.

בעב"ל (ארצי) 35165-11-18 אליעזר מליק – המוסד לביטוח לאומי, (מיום 6.10.19 (להלן – עניין מליק) סקר כב' בית הדין הארצי את ההלכה הנוגעת לקיומו של ארוע תאונתי וסיווגו ככזה וקבע כך: "לעיתים בתהליך הווצרותה של פגיעה בעבודה משולב גם היבט של דחק נפשי, קרי האופן בו נחווה ארוע על ידי המבוטח ומנקודת ראותו, כשלחוויה סובייקטיבית זו עשויה להיות השפעה על היתהוות הפגיעה (כגון, אוטם שריר הלב, אוטם מוחי ועוד). פגיעות מסוג זה – קרי בהן משולב היבט של דחק נפשי - מציבות אתגר מיוחד לאופן הגדרת הארוע התאונתי, וזאת ממספר טעמים: ראשית, המנעד הרגשי של האדם מיגוון ודינאמי. הוא כולל תגובות רגשיות שונות, המשתנות באופן תדיר, בהתאם לנסיבות ותפישת האדם אותן. נוכח קיומה של תנודתיות אנושית טבעית בתגובות הרגשיות הרי שקביעה בדבר קיום ארוע תאונתי מצריכה זהוי תגובה רגשית שונה בעוצמתה מהתנודתיות השגרתית, המאפיינת את בני האנוש, ואשר מגעת היא כדי דחק נפשי. אמנם, תגובה רגשית הנה ענין סובייקטיבי, אך הכלים הראייתיים לזיהויה אובייקטיבים. שנית, התודעה האנושית פעילה כימעט לכל אורך שעות היממה, ולכן על אותו ציר זמן חשופה היא לפגיעות שאינן קשורות לעבודה במקביל לסיכון התעסוקתי. אתגרים אלה – שהנם שכיחים יותר בפגיעות כתוצאה מדחק נפשי – מצריכים דיוק הגדרת הארוע התאונתי מבחינת טיבו ועוצמתו. שלישית, חלק מהפגיעות בהן משולב מימד של דחק נפשי מתהוות בדרך תהליכית, ואולי אף נלווה להן רקע קונסטיטוציונלי, וכל עוד הדרישה לארוע תאונתי מכוח סעיף 79 לחוק עומדת על מכונה עולה הצורך בהבחנה בין תהליך תחלואתי לבין ארוע תאונתי. מטעמים אלה יש מקום לבחינה משולבת גם של ארוע היסוד שהביא לדחק הנפשי." ההלכה הפסוקה היא כי עת טוען המבוטח לקיומו של ארוע חריג בעבודה נידרש הוא להוכיח חריגה, ולו מעטה, משגרת עבודתו.

...

סיכומו של דבר, כלל הסתירות שפורטו מביאות אותנו למסקנה כי יש להטיל ספק רב במהימנות גרסת התובע אודות התרחשות האירוע החריג הנטען על ידו.

משכך, דינה של התביעה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

לפנינו תביעת התובעת, עובדת בעסק משפחתי, להכרה בויכוח מיום 10.8.16, אשר היתנהל במהלך העבודה בין שני אחיה ולטענתה במעורבותה (להלן – הארוע או הויכוח) כארוע חריג אשר בעטיו נגרמה לה מפרצת מוחית (להלן - הארוע המוחי), באופן המצדיק הכרה בארוע המוחי כתאונת עבודה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה 1995 (להלן – החוק).

הנתבע דחה את תביעתה של התובעת בנימוק כי לא הוכח שלתובעת אירע כל ארוע תאונתי או ארוע חריג תוך כדי ועקב עבודתה אשר גרם לארוע המוחי, וכן בנימוק כי עולה מפרטי תביעתה ומהמסמכים שצורפו אליה כי הסיכסוך שביסוד הארוע אשר בגינו הגישה התובעת את תביעתה היה סיכסוך משפחתי.

הויכוח הידרדר לעימות מילולי ופיזי חריג וסוער, אשר גרם לאביה המנוח של התובעת להתערב בויכוח בין שני האחים ולבסוף לפטר את דורון באופן מידי ופומבי לעיניי על הנוכחים.

התובעת המשיכה לחוש ברע, לרבות כאבי ראש והקאות והיתה מרותקת למיטתה ביומיים שלאחר הויכוח, כאשר ביום שישי 12.8.16, בעקבות היתדרדרות במצבה, פונתה באמבולנס לבית החולים תל השומר שם אובחנה כסובלת ממפרצת מוחית ובעקבות כך עברה ניתוח ואושפזה.

התובעת הרחיבה בדבר חריגותו של הארוע בתצהירה: "לצערי, הוויכוח שהחל בצעקות רמות, הידרדר לעימות פיזי ואבא שלי שהוא מנהל העסק לא יכול היה להבליג, הטיח בדורון דברים פוגעים וקשים, ופיטר אותו לעיני הלקוחות ויתר העובדים בחנות.

...

אולם אין בכך כדי לשמוט את הקרקע לטעמנו תחת טענתה של התובעת כי הוויכוח עם האב המנוח אכן התקיים.

ממכלול הטעמים שפורטו לעיל, שוכנענו כי אכן אירע לתובעת ביום 10.8.16 אירוע חריג שגרם לה לסערת רגשות מיוחדת, אשר כבר בעת שהתרחש החלה לחוש ברע ולסבול מכאבי ראש עזים וחולשה כללית, תחושות אשר לא חלפו ואף התעצמו עד שהובלה כעבור יומיים לבית החולים.

מהטעמים המופרטים לעיל סבורים אנו שיש מקום למנות יועץ, מומחה רפואי בתחום הנוירולוגי, על מנת שייתן חוות דעתו בנוגע לקשר הסיבתי בין מצבה הרפואי של התובעת לבין עבודתה והאירועים החריגים שחוותה, הכל על יסוד העובדות שלהלן: התובעת, ילידת 1970, עבדה במשך שנים כמנהלת חשבונות וכמנהלת מחסן בעסק של משפחתה.

אז התפתח ויכוח סוער עם אותו ראש צוות העובדים של אותו קבלן משנה.

ארוע זה של הוויכוח עם ראש צוות העובדים של קבלן המשנה, היוה ארוע חריג בעבודה מבחינתו של התובע.

השאלות: מהי המחלה ממנה סבל התובע, כמפורט במסמכים הרפואיים, בעת אישפוזו ביום 7.3.18? האם קיים לדעת המומחית, ברמת היסתברות העולה על 50%, קשר סיבתי בין הארוע החריג מתאריך 6.3.18 כפי שתואר בהחלטת בית הדין, לבין המחלה שאובחנה אצל התובע בתאריך 7.3.18? דהיינו, איזו מבין שתי האפשרויות הבאות יותר סבירה: הראשונה – יש קשר סיבתי בין הארוע החריג לבין הארוע המוחי; השניה – אין קשר סיבתי בין הארוע החריג לבין הארוע המוחי? אם בתשובה לשאלה א' תקבעי כי האפשרות הראשונה היא סבירה יותר, אנא השיבי על השאלה הבאה: האם הארוע החריג שארוע לתובע בעבודה, החיש את בואו של האוטם המוחי, או שהאוטם המוחי היה מתרחש באותו מועד, גם אילמלא הארוע החריג? בכל הנוגע לאסכולה הרפואית העוסקת בשאלת הקשר הסיבתי בין ארוע חצוני של דחק נפשי בלתי רגיל לבין ארוע מוחי, שימת לב המומחית מופנית לחוות דעתו של פרופ' רכס אשר הוגשה לבית הדין הארצי לעבודה, במסגרת ערעור שהוגש על ידי מבוטח אחר, שאיננו התובע.

אם וככל שמי מהצדדים היה או עודנו בקשר עם המומחית, לגבי תובענה זו או הפגיעה מושא התובענה, לרבות חוות דעת שקבל מהמומחית, יגיש הודעה בכתב לבית דין זה וישירות לצד שכנגד, תוך 7 ימים ממועד קבלת החלטה זו. התיק יובא לעיוני ביום 15.8.21 לשם מעקב אחר הגשת חוות דעת המומחית.

...

בהמשך לדיון מיום 30.5.2021 ולהסכמת הצדדים למינויו של מומחה-יועץ רפואי בתחום הנוירולוגיה, אני קובע כדלקמן: מינוי מומחה רפואי פרופ' ויויאן דרורי, מומחית בתחום הנוירולוגיה, מתמנית בזאת לשמש מומחית –יועצת רפואית (להלן – המומחית), לשם מתן חוות דעת רפואית בשאלות המפורטות להלן בהחלטה זו והמתייחסות לתובע, וזאת תוך 30 ימים מקבלת החלטה זו. מסמכים רפואיים להחלטה זו מצורפים מסמכים כמפורט להלן: תיקו הרפואי של התובע בבית חולים נהריה: מיון, נוירולוגיה.

לסיכום: דחק נפשי חד עלול להיות גורם הדק להופעת אירוע מוחי - זו הנחת היסוד.