ביחס לערבותו של מר שמחי לחובות הנתבעות, טענה, כי היא אוחזת בכתב ערבות מטעמו (נספח 1 לכתב התביעה) וכי מדובר בערבות אוטונומית, בלתי מותנית ובלתי מוגבלת.
מכאן, שמכל סכום שייפסק לטובתה, טענו שיש לקזז סכום בסך של 18,803 ₪ - שכר חודשי ממוצע של התובעת; עוד טענו לקזוז שלושה סכומים: סך של 20,000 ₪ ששולם לתובעת במזומן במקום המחאות שלא כובדו; סך של 182,906 ₪, ששולם לתובעת בשל שגגה, ו- סך של 18,162 ₪ בגין אי הפקת חשבוניות מס בגין סכומים ששולמו לתובעת באופן שמונע מהנתבעות להתקזז בגין רכיב המע"מ.
לסיכום טענותיהם, טענו הנתבעים כי כתב הערבות ניתן לצורך הגנה על כספים שלא ישולמו ע"י החברה, ככל שלחברה תהיה חבות כלשהיא, אולם הוא "אינו קשור לא רלוואנטי להליך דנן בפני בית הדין הנכבד שסמכותו היא בפסיקה בשאלת חבות של המעסיקות, ככל שקיימת, ולא בפרשנות של כתב ערבות או דרך לגבייה. לכן, במסגרת ההליך לא התייחסנו לתוקפו של השטר" (סעיף 148 לסיכומי הנתבעים).
חוב בגין שכר עבודה והתחייבותו האישית של מר שמחי
אין מחלוקת, כי מר שמחי חתם על אישור בדבר החוב של הנתבעות כלפי התובעת בסך 151,791 ₪.
...
לפיכך, ובהיעדר תשתית ראייתית שהיה על התובעת להניח לביסוס טענה זו, אני דוחה את התביעה ברכיב זה.
פיצוי בגין הפסד השתכרות
כך גם מצאתי לדחות את רכיב התביעה המתייחס להפסד ההשתכרות של התובעת, ואבהיר.
משדחיתי את חישוביהם של הנתבעים, נדחית מניה וביה טענתם כי שילמו לתובעת שכר בעודף.
באשר לטענת הקיזוז בדבר אי מתן הודעה מוקדמת, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לבכר את טענת התובעת ואני פוסק, כי בנסיבות שנוצרו, בהן התחוור לה אחרי זמן רב של התנהלות מול מר שמחי, כי אין בדעתו לכבד את ההתחייבות שנטל על עצמו, לא ניתן היה לצפות ממנה כי תישאר יום נוסף במקום עבודה שאינו משלם את שכרה, ובכך תגדיל במו ידיה את הנזק שנגרם לה. ודוק.
