תביעת עמלות בגין הסכמי פרסום בין חברות ישראליות

להשלמת התמונה יצוין, כי מחלוקת זו נדונה זה מכבר, בין היתר, גם בת.צ (מח' ת"א) 2415-07 בן הרוש נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (11.10.12), והסתיימה בהסדר הסתלקות (להלן: "פרשת בן הרוש"), במסגרתו נקבע בפסק הדין כדלקמן: "הצדדים ניהלו ביניהם הליך גישור, שבעקבותיו הם מבקשים לראות בהסכם שאליו הגיעו במסגרת זו משום הודעת הסתלקות.

יתרה מכך, אין זו הפעם הראשונה שמוגשת נגד המשיבה בקשה לאישור בענין פרשנות תקנה 2(2) לתקנות הבזק ובעניין בן הרוש קבע בית המשפט המחוזי באותה שאלה נשוא ענייננו ולאחר ניהול הליך משפטי ארוך, כי אין מקום לנהל את הבקשה והתביעה וגם אין צורך בפירסום בהיעדר עילת תביעה.

מי שמבקש לאשר את תביעתו כייצוגית נידרש, אפוא, בשלב ראשון, להוכיח את עילת התביעה הנטענת באופן לכאורי בלבד (ראו: רע"א 8268/96 רייכרט נ' שמש, פ"ד נה(5) 276, בפסקה 11 (2001) (להלן: עניין רייכרט); רע"א 6567/97 בזק – החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' עזבון המנוח אליהו גת ז"ל, פ"ד נב(2) 713 (1998), בפסקה 5).

'יש שקוראים את ויו החיבור כמחברת בין שתי מילים, כאילו אין קיום לאחת בלעדי חברתה; ויש שקוראים את ויו החיבור כמפרידה בין שתי מילים, שאם כי מחוברות הן בויו החיבור, כל אחת מהן עומדת גם בפני עצמה וברשות עצמה [.

היא לא התעסקה בזה אבל זה נאמר לה: "קיבלנו, זה מתוך ההנחיות או הודעות, כי בכל אופן התעסקנו בשיחות טלפון ללקוחות, גם אנחנו וגם נציגים של גבייה אחרים בחברה, וכמו שמופיע כאן, כשאתה מדבר עם לקוח והוא אומר לך הכול בסדר, הכול בסדר, ובסופו של דבר בזק לא רוצה לגרום זה ומחייבת שוב ועוד פעם אנחנו מקבלים, וזה עמלה כפולה. זה אני זוכרת שדיברו על זה." (עמ' 65, שו' 23-17).

יצוין כי בדיון ביום 11.2.93 טענה הנתבעת כי הבנק גובה עמלה בגין שיק שלא כובד בסך של 8-9 ₪ כאשר בדיון ביום 5.12.94 טענה שהיא משלמת לבנק בגין הוראת קבע שלא כובדה בממוצע עמלה בסך של 11 ₪.

...

כמו כן נטען שהתובעת הייצוגית ובאי כוחה נטלו סיכון מהותי אם בקשת האישור או התביעה היו נדחות.

לאחר ששקלתי את טענות התובעת ובאי כוחה, בהתחשב בנסיבות התיק דנן ובשיטת האחוזים ובמדרגות שנקבעו בע"א 2046/10 עזבון המנוח שמש נ' רייכרט ואח' (23.5.12) אם כי שם נקבע שמדובר במקרה מיוחד מבחינות שונות, ומתוך הבנה כי המטרה הציבורית לא תושג בלא שהעמלים במלאכה יקבלו שכר הולם בתמורם לפעלם, אני קובע את הגמול לתובעת בשיעור של 5% (בתוספת מע"מ ככל וחל) ואת שכר טרחת באי הכוח המייצגים בשיעור של 20% בתוספת מע"מ, מכל סכום שישולם עד לסך של 5 מיליון ₪.

לגבי אופן ומועדי תשלום הגמול ושכר הטרחה ביחס לשלבי ביצוע פסק הדין, אפסוק בהמשך, כשבשלב זה תשלם הנתבעת לתובעת מקדמת גמול בסך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ (ככל וחל) ולעורכי הדין מקדמת שכר טרחת עו"ד בסך של 80,000 ₪ בתוספת מע"מ, ובנוסף הוצאות חוות הדעת ואגרה.

במאמר מוסגר יצוין כי הצדדים חלוקים בכל הנוגע למידת התרומה של התובעים לכריתת ההסכם המסחרי בין חברת SmarTap לבין חברת Hansgrohe כמו גם בשאלה אם שילמה חברת SmarTap לתובעים עמלות בגין ההסכם שנכרת בינה לבין חברת Hansgrohe.

כדבריו: "Richard and John, we want to emphasize that we firmly believe that Ohad has no claim and that Ohad is acting as an opportunist and trying to extort us because he knows that we are about to close the deal with Masco. Both EBN … and Meitar …have confirmed that the transaction with Masco does not fall under the terms of the finder agreement with Ohad". תביעת התובעים הוגשה בגין חלק המשפט המודגש בציטטה – "אוהד פועל כאופורטוניסט ומנסה לסחוט אותנו". הנתבע מוסיף ומפרט את הרקע להתקשרות בין הצדדים בחודש מרץ 2018, נוכח מעמדו של התובע כנציג חברת Hansgrohe בישראל, את פרטי ההסכם אליו הגיעו הצדדים ואת העובדה שהתובע רכש מניות בחברת SmarTap מכוחו.

בית המשפט דחה את הטענה כי מדובר בלשון הרע, תוך שקבע כי: "המשיבים טוענים כי פרסומים אלה מציגים את עזור כמי שביצע מעשה פלילי של 'סחיטה'; כמי שהפר הסכם; וכמי שניהל משא ומתן שלא בתום לב, ומשכך יש בהם משום לשון הרע. דעתי אחרת. בחינת האמור על רקע זהות הדוברים, ההקשר שבו נכתבו ותוכנם מביאה למסקנה כי אין מדובר בלשון הרע. בכל הכתבות הנזכרות בסדרה א' צוין כי המערערים הם שראו בהתנהלותו העסקית של עזור משום 'סחיטה', וברור בעיניי כי לקורא הרגיל נהיר כי אין הכוונה לכך שעזור עבר עבירה פלילית של סחיטה; הרקע לסכסוך מתואר באריכות יחסית בכל הכתבות, וכמו כן נזכרת תגובתם של המשיבים להאשמות אלו; ולכך יש להוסיף כי בכל הכתבות מתואר האנטרס של עזור להמנע משותפות עם קאנווסט. יישום השיקולים שעליהם עמדנו מביא למסקנה כי אקלים הסיכסוך בין החברות עולה באופן ברור מן הכתבות; וכי דברי נציגי קאנווסט נקראים בהקשר מסוים זה. בנסיבות אלו, הפירסום נקרא כתאור 'אנטרסנטי' של סיכסוך עסקי, שעיקרו הטחת האשמות של צד אחד נגד הצד שני והתגובה להן. תאור זה מפחית במידה ניכרת את העוקץ של הביטויים הפוגעניים האמורים." לא מן המותר להוסיף בהקשר זה כי הביטוי "סחיטה" הופיע לראשונה דוקא בהודעה ששלח התובע לנתבע, במענה להודעה של הנתבע לתובע מיום 14.2.2020 (נספח 2 לתצהיר התובע, ת/1), "אגב, בעיניין ההודעה האחרונה המתלווה לרצף של שיחות והתכתבויות, ממליץ לך בנקודה זו להתייעץ עם עורך דין פלילי שכן מדובר בסחיטה באיומים קלסית! בעיקר נוכח העובדה שהבורד של הנס גרואה למיטב הבנתי אינו צד לעסקה." (חילופי ההודעות צורפו כנספח 1 לתצהיר אוהד לוי בתביעה שכנגד, ת/2 וכן עדות התובע בעמ' 7, ש' 2, "אני גם כתבתי לו בעברית שזה סחיטה עוד בוטסאפים" וכן בעמ' 7, ש' 30-33; עמ' 10, ש' 2, ש' 6-8).

...

משכך, אני קובעת כי אין בחלק המשפט בגינו הוגשה התביעה ("... אוהד פועל כאופורטוניסט ומנסה לסחוט אותנו ....") משום לשון הרע.

אשר על כן, גם התביעה שכנגד נדחית.

ז – סופו של דבר סופו של דבר – הן התביעה והן התביעה שכנגד נדחות.

ראשית, נטען כי ההלוואות למימון הפרויקטים בגינם הוגשה התביעה לא ניתנו למימון לווי בניה של "קבוצת רכישה", בין היתר בשים לב לכך שביחס לאותם פרויקטים לא מתקיימים התנאים המגדירים מהי "קבוצת רכישה", כפי שנקבעו בעמדה שפירסם הממונה על חוק המכר ביום 26.8.19 (להלן: "עמדת הממונה").

בבקשה לסילוק נטען כי כתב התביעה נעדר את הפרוט הנידרש לפי פסק הדין בעליון, המראה כי כל אחת מה"התקשרויות של החברה בעיסקאות של העמדת אשראי לקבוצות רכישה" הנה "פועל יוצא של פעילות שהתהוותה או שתתהווה במעורבותם של כהן או חדד בקשר לפעילות זו", שרק בעטיו זכאיות התובעות לתשלום מכח הסכם העמלות.

לעניין זה הסתמכו הנתבעות על החלטות בית המשפט העליון ברע"א 9322/07 Gerber Products Company נ' חברת רנדי בע"מ (נבו, 15.10.2008; להלן: "עניין Gerber "); רע"א 4862/11 אורט ישראל נ' Word ORT (נבו, 21.12.2011; להלן: "עניין אורט"); ורע"א 1395/12 שחף לווי פינאנסי יבוא יצוא נ' טולידאנו, פס' 6 (נבו, 21.3.2012)).

ה לבקשת הגילוי יימסרו לתובעות תוך מחיקת המידע האמור, הן יוכלו לעשות בהם שימוש בכדי להוכיח את זכאותן למתן חשבונות, כנדרש במסגרת השלב הראשון בתביעה, מבלי שיהיה במסירתם משום גילוי הנתונים להם יהיו זכאיות רק אם וככל שיצלחו שלב זה. שלישית, אף לא מצאתי ממש בטענת הנתבעות כי גילוי המסמכים יאפשר לתובעות להגדיר בדיעבד מהי "קבוצת רכישה" לצורך הסכם העמלות.

...

שנית, איני מקבל את טענת הנתבעות לפיה קיימת חפיפה בין המסמכים המבוקשים בסעיפים 8.

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, אני נעתר לבקשת הגילוי ברובה ומורה לנתבעות למסור לתובעות, בתוך 20 ימים מהיום, עותק מהמסמכים המנויים בסעיפים 8.

בנסיבות העניין, ובשים לב לסכום ההוצאות המתון שפסקתי לחובת התובעות בשל תיקון כתב התביעה, אני מורה כי הנתבעות יישאו בהוצאות התובעת 1 בסך 5,000 ש"ח (לא ראיתי מקום לפסוק הוצאות לטובת התובעת 2 שרק תמכה בעמדת התובעת 1).

הבקשות לגילוי מסמכים הוגשו במסגרת תביעת בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (להלן: "התובעת" או "בזק") לסעד הצהרתי וכספי בסך כ-218 מיליון ₪ נגד רשות מקרקעי ישראל (להלן: "הנתבעת" או "רמ"י"), בגין השבה של התשלומים ששילמה התובעת בגין דמי היתר והיטל השבחה וכן עבור עמלות שונות בקשר לתשלומים כאמור.

מובהר בזאת כי על אף האמור בסעיף 9, לגבי מיתחם החברה בסקיה יחולו על החברה וישולמו על ידה בלבד כל המסים, ההיטלים, תשלומי החובה ושאר התשלומים, המפורטים בסעיף 9, למעט היטל השבחה שחל ו/או שיחול על מיתחם החברה בסקיה עד יום הקצאת המיתחם כאמור לחברה בחכירה לדורות, אשר יחול על המינהל וישולם על ידו" לאחר שלא עלה בידי רמ"י לקדם תכנית למטרת מחסנים ומשרדים כאמור בסעיף 10.1 להסכם הפשרה, הסכימו הצדדים כי בזק תקדם את התכנית וביום 18.4.2013 נחתם בין הצדדים הסכם הרשאה לתיכנון (נספח 10 לכתב התביעה).

במסגרת קידום התכנית הדרושה למטרת מחסנים ומשרדים כאמור בהסכם הפשרה, הגישה בזק ביום 1.7.2014 לוועדה המחוזית לתיכנון ובניה מחוז תל אביב את תכנית מאא/551 מיתחם בזק (סקיה) – צומת מסובים (להלן: "תכנית מאא/551") שאושרה על ידי הוועדה המחוזית להפקדה ולאחר מכן פורסמה ברשומות למתן תוקף (סעיפים 54-50 לכתב התביעה).

לדעת רמ"י הדרישה לתשלום דמי ההיתר מתחייבת מאחר שהסכם הפשרה לא כלל את השטחים בייעוד מסחרי ותעסוקה שבתכנית בזק וגם הקף הבניה למחסנים ומשרדים הוא נרחב מעבר למוסכם ומשכך ובהתאם להוראות הסכם הפשרה חלה על בזק החובה לשלם דמי היתר והיטל השבחה (סעיפים 14-13, 18 לכתב ההגנה).

...

תחילה לציין כי אני סבורה שהרלוונטיות של חוות הדעת היא משמעותית והבקשה לגילוין מוצדקת שכן הן 'עשויות' להיות רלוונטיות להליך (ענין בן צבי, פסקה 12), נוכח האמור בסעיף 7.1.3-7.1.5 להסכם המכר בין בזק למגדלי נעימי (נספח 3 לבקשה) לפיהם בזק תישא בהיטל ההשבחה שיחול על הנכס בגין תב"ע שאושרה ונכנסה לתוקף לאחר פרסום עד ליום חתימת ההסכם האמור, וכן כי ידוע למגדלי נעימי כי בזק זכאית "לקבל מהמינהל מחצית מהיטל ההשבחה שתשלם" (סעיף 4 לבקשה), ועל כן הייתי מורה כבר עתה לגלות את חוות הדעת ואולם כדי לא לגרום נזק כלשהו לאור טענת בזק לסודות מסחריים במסגרת חוות הדעת אני מורה לבזק להעביר לעיוני את חוות הדעת ולציין בבירור מהם הסודות המסחריים המצויים שבחוות הדעת.

לא ראיתי לקבל את טענת התובעת בדבר העדר רלוונטיות, ואני סבורה כי הם בהחלט עשויים להיות רלוונטיים ומכל מקום לאור ההלכה הפסוקה בדבר גילוי מסמכים רחב, ובהעדר סיבה ממשית לאי גילוים למעט רלוונטיות, אני מורה על גילויים.

מאחר שהטעם היחידי שבשלו סבורה התובעת כי אין לגלות את החלטות הדירקטוריון הן מטעמי רלוונטיות, לא ראיתי לקבל את עמדתה ואני מורה לגלות את החלטת הדירקטוריון אותה ציינה התובעת מאחר שהיא עשויה בהחלט להיות רלוונטית להליך זה, וכן אני מורה לתובעת להצהיר כי זו החלטת הדירקטוריון היחידה בעניין עסקת המכר למגדלי נעימי.

תקנה 56(א) לתקנות קובעת כי בעל דין יכול לשלוח שאלות למענה בעל דין אחר "ובלבד שהן נוגעות לעניין הנדון ולא די שיהיו קבילות בחקירה שכנגד של עד בעל פה...". התרשמתי כי לנוכח טענת רמ"י בדבר התעשרות שלא כדין לכאורה שמקורה בתביעת בזק לגבי סכומים שכבר קיבלה ממגדלי נעימי ולאור הרף הנמוך הנדרש בעניין הרלוונטיות כפי שציינתי לעיל, ראיתי להורות על מענה לשאלון שבהחלט עשוי להיות רלוונטי להליך זה. סוף דבר לאור האמור, אני מקבלת את הבקשות לגילוי מסמכים באופן חלקי וכן את בקשת הנתבעת למענה על השאלון, הכל כמפורט בהחלטה.

ומבלי למעט מהאמור וככול שהייתה זכאית חברת שמעוני לעמלת סוכן מכוח זכיינותה בישראל של חב' קורמק מדוע היה צריך להסתיר עניין זה לרבות בחשבוניות שהוצאו על ידה, ראה לעניין זה עדות שמאי התובעת פ' עמ' 9 ו-10, או מדוע היה צורך למסור לשמאי מטעם התובעת מידע שגוי על ידי התובעת עצמה בנוגע לתשלומים ששולמו על ידי התובעת לחב' שמעוני לכאורה: " ש. מישהו מסתיר כמה עלה בפועל. האיטלקים כתבו בדיוק איפה החומר. בסוף הם גם אמרו למר ארנון כמה זה עלה בלי לחשוף ניירת. הוא כותב את זה בחווה"ד השנייה. לא חשבת שהנתונים רלוואנטיים?

מה הדין במקרה שהתובע לא הצליח להוכיח את רכיבי תביעתו לצורך קבלת תגמולי ביטוח שעה שניתן לאמוד את הנזק בדרך אחרת? סעיף 23(ב) לחוק חוזה הביטוח התשמ"א – 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") קובע כדלקמן: "(א) משנמסרו למבטח הודעה על קרות מקרה הביטוח ותביעה בכתב לתשלום תגמולי הביטוח, על המבטח לעשות מיד את הדרוש לבירור חבותו.

בעלי המנוף (האחים עותמאן) פעלו כלקוח מטעם החברה קורמץ, כך שח"מ יכול היה להניח כי ההסכם עם חברת קורמץ לגבי פירסום החישוב של עלויות התיקון, יהיה תקף.

...

עובדה זו כשלעצמה תומכת במסקנה שלחב' שמעוני לא היה כל קשר לתיקון המנוף.

איני מקבל את טענת הנתבעת לקיזוז בסך 115,077 ₪ בעבור חובות פרמיה עבור פוליסות ביטוח שנרכשו ע"י התובעת אצל הנתבעת.

התובעת הגישה תביעה על סך של 942,000 ₪ -יתרת התשלום המגיעה לה , תביעתה התקבלה בשיעור מופחת ולכן, הגעתי לכלל מסקנה שבמקרה זה אין מקום לפסוק הוצאות על מי מהצדדים.