תביעת עמית נגד חברה מנהלת בגין הפרת חובת ביטוח פנסיוני

עוד נתבע כי המשיבה 2, החברה המנהלת של קרן הפנסיה שהמבקש היה בה עמית פעיל טרם תחילת עבודתו במעסיקה וחידש בה חברותו עת בוטח על ידי המעסיקה (להלן – החברה המנהלת ו – הקרן, לפי העניין), תשלם לו סכום של 2,369 ש"ח בגין תשלומים שלא הועברו לקרן מחלק עובד (סעיף 56 לכתב התביעה) וכן הפסדי תשואה בגינם, מאחר שכנטען החברה המנהלת נושאת לאחריות לאי תשלומם במועד מכוח סעיף 19א לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן – חוק הגנת השכר).

המבקש מקשה כיצד ניתן לקבוע כי ההליך מוצה "עת הסוגיה שנותרה במחלוקת ... הנה בדבר חבות המעסיק בתשלום העובד לקרן הפנסיה". המבקש מסביר כי "מתוך שקולי צדק והגינות" ונוכח הנחיותיו של פסק הדין בעיניין טורעני (ע"ע (ארצי) 201/09 טורעני – ראשד (19.12.2013)) הגיש תובענה כדין נגד הקרן בהעדר מידע ונוכח הבירור הנידרש לפי סעיף 19א(ד) לחוק הגנת השכר, ומששוחררה הקרן מחבותה בנסיבות בהן לא נימסרה לה הודעה על תחילת עבודתו אין מקום לתת "הכשר למציאות אבסורדית שמקומה לא יכירנה במשטר העבודה בישראל" לפיה מעסיק שהפר חובתו ישוחרר מכל חבות לחוסר שמקורו בחלק העובד תוך הטלת אשם תורם בשיעור 100% על העובד.

תביעת פיצוי להפסד פנסיה, בין אם מחמת ארוע בטוחי ובין אם מחמת הגעה בפועל או בעתיד לגיל פרישה, מחושבת לפי השעור הכולל של דמי הגמולים שיש להעביר לקרן הפנסיה (חלק מעסיק וחלק עובד גם יחד) שהרי ניזקו של העובד הוא של הפסד הפנסיה שהיה זכאי לה אילו הועברו דמי הגמולים במלואם כפי חובת המעסיק (השוו: דב"ע (ארצי) נג/6-8 טלמור – מדינת ישראל, פד"ע כו 535 (1994)), כאשר מסכום זה יש לנכות, במקרה הרגיל ובכפוף לדיני עשיית עושר ולא במשפט, את חלקו של העובד בדמי הגמולים (לנכוי חלק העובד בהפסד פנסיה, ראו: עניין בניאס.

...

בפסק הדין קבע בית הדין כי דין התביעה להידחות על הסף לפי תקנה 45(א)(3) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, בנסיבות בהן המעסיקה שילמה למבקש את הסכום שנדרש על ידו "ומשכך ההליך מוצה" וסוגית הזכאות של עובד כי מעסיקו ישלם לו פיצוי בגין חלק עובד שלא הועבר לקרן הפנסיה היא סוגיה תיאורטית אקדמית.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור, החלטת בית הדין האזורי וכלל חומר התיק, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף ללא קבלת עמדת המשיבים, באופן שיהא בו כדי לחסוך בעלויות נוספות לבעלי הדין ולמנוע השתת הוצאות משפט של ממש על המבקש.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ת"צ 18005-07-17 12 אוקטובר 2020 לפני: כב' השופטת אופירה דגן-טוכמכר המבקשים: 1. שלמה הלוי 2. אברהם חביב המשיבות: 1. עמיתים -קרנות הפנסיה הותיקות שבהסדר 2. מבטחים מוסד לבטוח סוצאלי של העובדים בע"מ 3 .קרן הגימלאות המכזית על עובדי ההסתדרות בע"מ 4. קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע"מ החלטה

בבקשתן טענו כי בטרם תתברר טענת המבקשים לפיה הקרנות הפרו את חובותיהן כלפי העמיתים, וכי קמה להן אחריות לפצוי חברי הקבוצה או מי מהם, יש לידון בשלב ראשון בשאלת מעמדה המיוחד של הקרן, בהליך לפי חוק תובענות ייצוגיות, ולדחות את התביעה שהוגשה נגד הקרן בשים לב למעמדה ולמבנה המיוחד שלה.

בנוסף נטען, כי עוד בטרם הגשת התביעה, עמיתים פתחה בהליך כנגד חברת הביטוח, אלא שההליך מול חברת הביטוח מתעכב בשל ההליך דנן.

עוד נטען, כי הבקשה כולה מבוססת על ראיות שאינן קבילות, וכי לא הוצגה כל אינדיקאציה לכך שהמשיבות עוולו או הפרו חובה כלשהיא כלפי העמיתים, לא הוכח כי לא פיקחו כנדרש על מעשיו של כהן או כי מעשיו של כהן סטו ממדיניות ההשקעה של הקרן באופן שניתן היה לאתרן בבקורת סבירה.

ודוק, תחום הפיקוח והבקרה על הפעילות הכלכלית של קרנות הפנסיה איננו מצוי בליבת העיסוק של בית דין זה, ובהתאם לבקשה שלפני, לצורך הכרעה במחלוקת שבין הצדדים לכל עמקה ורוחבה, ידרש בית הדין לשמוע למעלה מעשרה עדים, לאפשר חקירות ארוכות לצורך לימוד תחום ניהול ההשקעות בקופת גמל, להכריע בשאלות הנוגעות לאופן בו ראוי לפקח על עבודתם של מינהלי ההשקעות, לרבות בכל הנוגע למיגבלות ולפיקוח שראוי להטיל על עובדים לשם מניעת חשש מפני ניגוד עניינים, וכן להכריע במחלוקת החשבונאית לעניין הנזק שניגרם לקרן כמו גם לכל אחד מהעמיתים (ככל שניגרם).

...

ביום 23/4/20 ניתנה החלטתי לפיה הדיון בבקשה לפיצול, בטרם הוגש כתב התשובה ובטרם הובררו מהות הענינים, גדר המחלוקת שבין הצדדים, והמשאבים הנדרשים לבירור איזו מהסוגיות, הוא דיון מוקדם.

על רקע האמור, ביום 9/7/20 הוגש כתב תשובה לבקשה לאישור תובענה יצוגית.

לנוכח האמור לעיל, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ושקלתי את גדר המחלוקת ביניהם, כפי שהיא עולה מתוך עיון בכתבי הטענות, ובבקשה להזמנת עדים, ובשים לב לסמכות ולשיקול הדעת הרחב של בית הדין לפי חוק תובענות יצוגיות, אני סבורה כי יש מקום לפצל את הדיון באופן שבשלב ראשון יוכרעו השאלות שפורטו בבקשת הנתבעת מיום 26/12/19, דהיינו: האם בשים לב לתקנון הקרנות פעילותו של מר כהן כמפורט בהרשעתו, גרמה או עשויה לגרום נזק אישי למי מחברי הקרן.

מכאן לומדת המדינה כי מדובר בתביעה לסכום כספי כנגד חברה מנהלת ועל כן יש לשלם אגרה לפי פריט 3 לתוספת לתקנות.

על פי הדין, אגרת בית משפט הנה "...תשלום המופנה לקופת המדינה תמורת קבלת שירות משפטי בערכאותיה" (בש"א 195/88 מדינת ישראל נ' קרן הופר, עמותה, פ"ד מב(3) 32 (1988); ע"א 155/75 פקיד השומה נ' יצחק להד, פ"ד כט(2) 505 (1975)).

" עוד נפסק כך (רע"א 7602/11 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מיפרומאל תעשיות ירושלים בע"מ (12.07.2012; להלן – עניין מיפרומאל): "בכך מסייעת חובת תשלום האגרה בויסות יעיל של "שוק התביעות": היא מתמרצת את התובע להפנים, לפחות באופן חלקי, את עלות ההליך למערכת המשפט, ולגשת לערכאות רק כשיש סיכוי ריאלי להצלחת תביעתו.

לעניינו רלוואנטיות החלופות שבסעיפים 1, 3 ו – 4: הגשת תביעה לסכום קצוב שלא נקבעה לה אגרה בתוספת זו - 1% מהסכום הנתבע כערכו בעת הגשת ההליך ולא פחות מסכום של 143 תביעה לסכום קצוב של חברה מנהלת של קופת גמל כהגדרתה בחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005, או של מעביד נגד קופת גמל - 1% מהסכום הנתבע כערכו בעת הגשת ההליך ולא פחות מ - 358 תביעה של עמית נגד חברה מנהלת של קופת גמל, או תביעה מכח חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן – חוק ביטוח בריאות) - 143 כבר בפתח הדברים יש להבהיר כי בנגוד לעמדת המדינה, החלופה שבסעיף 3 לתוספת אינה רלוואנטית לעניינו.

אשר לפריט 4 לתוספת הראשונה, הרי שבהקשר לערעור שבפנינו, זה עוסק בתביעתו של עמית או שאריו כנגד קופת גמל (לרבות קרן פנסיה).

...

דיון והכרעה לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה לפיה דין הערעור להתקבל, מהטעמים שיפורטו להלן.

תנא מסייע למסקנה זו ניתן גם למצוא בסכום המינימלי של האגרה בגין הליכים אלה, שהועמד על פי שניים וחצי מהסכום המינימלי בתביעת עמית כנגד חברה מנהלת של קופת גמל.

משכך ולפי הוראת סעיף 2(ב) לתקנות, הרי שהתובענה כוללת מספר עניינים ועל כן על המשיבים לשלם את האגרה לפי "פרט אחד בלבד מבין הפרטים המפורטים לגבי אותו הליך בתוספת הראשונה, לפי הסכום הגבוה". סוף דבר – הערעור מתקבל.

ממילא, טענות אלה אינן מתאימות להתברר בתביעה ייצוגית, שכן לכל עמית/ה נסיבות כלכליות שונות; - המבקשות אף ממילא אינן מתאימות לשמש כ"תובע ייצוגי ראוי", ובין היתר, בשל העדר פניה מוקדמת מצדן כלפי המשיבה, העדר בדיקה ראויה של העובדות טרם הגשת הבקשה והעלאת טענות סתמיות ולא מפורטות כנגד המשיבה; - אשר לחובת הגילוי, הרי שזו לא הופרה כלל על ידי המשיבה, היות שהמשיבה פועלת בהתאם להנחיות המאסדר (רשות שוק, ביטוח וחסכון), והיא שולחת לעמיתיה באופן שוטף דיווחים על חשבונם בקרן הפנסיה, ובהתאם לתבנית דיווח רגולטורי שמוכתב על ידי המאסדר ; - טענות המבקשות, שממילא אינן נכונות, בכל מקרה אינן מתאימות לאכסניה של תובענה ייצוגית.

ראו למשל עניין גולדשטיין (ע"ע (ארצי) 7962-09-17 גולדשטיין – קרן הביטוח ופנסיה של פועלי ביניין [ניתן ביום 29.10.2018]), שם נקבע כי נוכח הפרת חובת היידוע כלפי המבוטח, בהגבלת הזמן להגשת בקשה למשיכת כספים לפי הוראות התקנון, המבוטח רשאי להגיש את הבקשה אף לאחר חלוף המועד.

] "בשורה ארוכה עד מאד של פסקי דין, נקבע כי זכויות העמיתים וחובותיהם קבועות בתקנון קרן הפנסיה, המהוה חוזה בין הקרן לבין כל אחד מהעמיתים. מתן הטבה לעמית או לקבוצת עמיתים על ידי קרן הפנסיה, החבה חובת נאמנות לכלל עמיתיה, תבוא על כן על חשבונם של כלל העמיתים האחרים והיא בטלה (ראו בין היתר: בג"ץ 6460/02 אליאב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד ס(4) 411 (2006); ע"ע (ארצי) 540/05 שוע - אוניברסיטת תל אביב. פסקה 5 ב. (19.1.2016); ע"ע (ארצי) 448/06 מקורות חברת מים בע"מ – קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע"מ (בניהול מיוחד (21.11.2006))."; שלישית, בפן העובדתי, נפנה למסקנתנו דלעיל, ולפיה אי-מסירת המידע לא הובילה לפגיעה בהתנהלותן בפועל של המבקשות.

...

מנגד, המשיבה מתכחשת לכלל טענות המבקשות, וטוענת כי דין הבקשה להידחות.

לכן, הסעד המבוקש דינו להידחות.

אשר לבקשה "לחייב המשיבה בתשלום פיצוי לעמיתיה קבוצה בסך של 18,000 ₪ לכל עמית בגין אי העברת ההפרשה כאמור ובין בגין אי ההפרשה במועד", וכן לבקשה "לחייב המשיבה בנוסף בתשלום פיצוי כל עמית בסך של 30,000 ₪ מחמת אי העברת המידע הנדרש בין בתלושי שכר ובין באישורים שנתיים ובין בכל דרך אחרת הראויה על פי דין" – לאור קביעתנו דלעיל, ולפיה אין מקום לפסיקת סעד כספי נפרד, אנו דוחים את הדרישות האלה.

סיכום עילות הבקשה – אנו מאשרים את התובענה כנגד המשיבה כתובענה ייצוגית, ביחס לעילות התביעה הבאות – גרם הפרת חוזה, אי-מסירת מידע וחוסר תום-לב, ובכל הקשור לאי-ביצוע שחרור מתשלום גמולים, לגבי עמיתים של המשיבה המקבלים פנסיית נכות חלקית, במועד שבין יום 1.5.2012 ליום 1.5.2019.

לטענתה, בשלב אישור התובענה הייצוגית אין המבקש נידרש כלל להעריך את הנזקים לקבוצה בכללותה אלא די לו להוכיח ברמת לכאורית בלבד כי נגרם לו "נזק בר פיצוי". במקרה דנן, אם יקבע שגביית דמי הניהול ממקבלי הקיצבאות בוצעה בנגוד לדין בשל כך שהופרה חובת הגילוי היזום או בשל כך שהופרה החובה לעשות שימוש בתום לב בזכות חוזית, הרי שיש להשיב לחברי הקבוצה את דמי הניהול העודפים שנגבו מהם שלא כדין.

בבקשת האישור הגדירה המבקשת את הקבוצה אשר בשמה הוגשה הבקשה לאישור לכך: "כל מי שמקבל ו/או בעל זכות לקבל קצבת נכות (נכות מכל מין וסוג), וכן כל מי שמקבל ו/או בעל זכות לקבל קצבת שאירים (שאירים מכל מין וסוג), וכן כל מי שהוא עמית פעיל/מבוטח/חבר בקרן פנסיה חדשה מקיפה הנמנית על המשיבות והוא ניזוק כתוצאה מגביית דמי הניהול בקשר עם קיצבאות הנכות והשאירים". לטענת המשיבות מדובר בהגדרה בלתי ברורה ובלתי מסוימת שלא מקיימת את דרישות ההומוגניות בתובענה ייצוגית.

עמדת הממונה בכל הנוגע לחובת ההודעה של החברות המנהלות ביחס לשעור דמי הניהול שיגבו ממקבל קצבת זקנה היא כי חוזר שוק ההון בדבר מתן הנחה בדמי ניהול של מקבלי קצבה בקרן פנסיה לא קובע חובת מתן הודעה לעמיתים לפני מועד הפרישה המיועד, מה יהיה שיעור דמי ניהול הצפוי לתקופה שלאחר פרישתם.

מנגנון דמי הניהול הנגבים בגין קיצבאות הנכים והשאירים לפי חוות דעתו של מר אנגלמאייר, חברה מנהלת של קרן פנסיה גובה ממקבלי הקיצבאות בקרן הפנסיה דמי ניהול מתוך סך הנכסים העומדים כנגד התחייבויות למקבלי הקיצבאות (מתוך קופת הביטוח).

...

בנסיבות דנן, אנו סבורים כי התובענה הייצוגית אינה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, וכן לא מצאנו כי קיימת אפשרות סבירה כי התובענה תוכרע לטובת הקבוצה.

לסיכום מכל האמור לעיל, דין בקשת האישור להידחות.

המבקשת תשלם לכל אחת מהמשיבות הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.