תביעת עיריית ראשון לציון לחיוב בעלי שליטה בחוב ארנונה

הרקע לעתירה ולערעור והחלטת ועדת הערר: לפני ערעור מינהלי שהגיש מר יצחק מודן (להלן: "מודן") על החלטת ועדת הערר לעינייני ארנונה כללית שליד עריית חיפה מיום 13.02.23 בקביעתה במסגרת ערר 66/22 כי היא דוחה את הערר של מודן כבעל שליטה בחובות ארנונה בנכסים בהם החזיקה חברה בשליטתו ומחייבת את העורר בהוצאות וכן עתירה מנהלית שהגיש מודן נגד הליכים מינהליים שבהם נקטה עריית חיפה נגד מודן וחיובים שהוטלו עליו בהיותו בעל שליטה בחברת פרויקט 100 – קרן ידידות לקידום חינוך והשכלה בע"מ או בשמה הקודם פרויקט 100 – רשת מכללות ובתי ספר פרטיים לחינוך והשכלה (להלן: "פרויקט 100" או "החברה").

כמו כן, עובדה היא שבשנים האחרונות תובענות מסוג זה, בהן נידרש לברר האם היתקיימו התנאים הקבועים בסעיפים 8(ג) לחוק ההסדרים ו-119א(א) לפקודה והאם יש להחיל את חזקת הברחת הנכסים, מתבררות בפני ערכאות אזרחיות ולא בבית המשפט לעניינים מינהליים [ראו למשל רע"א 3406/21 גבע נ' עריית ראשון לציון (05.09.2021); דנ"א 898/21 עריית כרמיאל נ' המשביר 365 החזקות בע"מ (19.05.2021)].

...

המשיבה דחתה את השגתו של מודן מכיוון שלא הוגשה במועד על פי האמור בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו – 1976 (להלן: "חוק הערר"); מאחר שכאשר מדובר בעסק כמשמעותו בסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים מוגבלת טענת העורר לטענה שאין הוא בעל השליטה בתאגיד או שחוב הארנונה בשל אותו נכס נפרע על ידי המחזיק; מאחר שבשני הנכסים שבנדון קיימים חובות ארנונה של החברה שלא שולמו ולכן רשאית העירייה לפעול נגד בעל השליטה בחברה ולגבות ממנו אישית את חובות החברה והפעולה נעשתה כדין; דין הטענות האחרות שהעלה העורר במסגרת ההשגה להידחות שכן אינן יכולות להידון בפני ועדת הערר.

על כן, העתירה נדחית בשל אי מיצוי ההליך המנהלי וזאת בכפוף להחזרת עניינו של מודן אל המשיבה לשם בחינת טענותיו בכל הנוגע לסתירת חזקת ההברחה וכן לעניין טענתו כי מדובר בחברה לתועלת הציבור.

כאמור לעיל, העתירה נדחית בשל אי מיצוי ההליך המנהלי בכפוף לכך שעניינו של מודן יוחזר למשיבה אשר תאפשר לו למצות את ההליך המנהלי ולנסות לסתור את חזקת העברת הנכסים ובמידה שתהיה סבורה בסופו של יום כי לא נסתרה החזקה, תנקוט בתובענה אזרחית שתוגש לערכאה המתאימה לבירור גובה החיוב שניתן להטיל על מודן.

העתירה המנהלית נדחית מחמת אי מיצוי ההליך המנהלי בכפוף לכך שעניינו של מודן יוחזר אל המשיבה אשר תאפשר לו למצות הליך מנהלי לצורך סתירת חזקת העברת הנכסים.

בית משפט השלום בראשון לציון 05 פברואר 2024 תאד"מ 66280-08-21 עריית ראשון לציון נ' אמויאל ואח' לפני כב' הרשם הבכיר מרדכי וחדי תובעת עריית ראשון לציון נתבעים 1.יוסף אמויאל 2.א.ש.צ-ברקת בע"מ פסק דין

לשיטתה, הנתבע, המחזיק במניותיה של אתרוג, אשר היא המחזיקה במניות הנתבעת, הנו בבחינת בעל שליטה אצל הנתבעת; לפיכך, ומאחר והנתבעת הפסיקה את פעילותה, לטענתה, מבלי שנותרו בידה אמצעים לתשלום החוב, יש לחייב גם את הנתבע באופן אישי בחוב מושא התביעה.

טענת הנתבעים כי עובר לתקופת החוב שלחה התובעת חיובי ארנונה לפי שטח של 90 - 100 מ"ר נטענה ללא כל תימוכין; ודוק כי הנתבעים, בעצמם, או באמצעות חברה קודמת שהייתה בבעלות הנתבע (א.י.ס הדור בע"מ), החזיקו בחנות משך שנים רבות עובר לתקופת החוב (ראה עדות הנתבע - עמ' 17 ש' 17 - 18 לפרוטוקול), כך שלא אמורה הייתה להיות כל בעיה מצידם להציג חיובי ארנונה קודמים ולהוכיח את טענתם בעיניין זה. עוד בהקשר זה אבהיר כי אין לקבל טענות הנתבעים לפיהן הטענה בדבר מדידה נוספת של הנכס, הינה בבחינת הרחבת חזית אסורה מצד התובעת, ודי לכך כי הנתבעים עצמם העלו הטענה בדבר השטח בגינו חויבו; יתרה מכך, טענות התובעת בעיניין זה, גם אם לא צוינו במפורש מלכתחילה, עולות בבירור מנספחי התביעה אשר פירטו את מרכיבי החוב.

...

לאחר שקראתי את כתבי הטענות על צרופותיהם, שמעתי את הצדדים, העדים וכן קראתי את סיכום טענותיהם של באי כוח הצדדים, מצאתי כי דין התביעה להתקבל, בחלקה, כפי שאבאר להלן - השאלות הדרושות הכרעה - לאחר שעיינתי בכתב הטענות ושמעתי את הצדדים, מצאתי להכריע בשאלות הבאות: האם התובעת הוכיחה את גובה החוב? מה הסכום, אם בכלל, שיש להפחית מהחוב בגין המעוקלים שמומשו? האם יש להשית על הנתבע חיוב אישי בגין חוב זה של הנתבעת? גובה החוב הוכח - התובעת, בהיותה רשות מקומית, נהנית מחזקת המנהל התקין - לפיה, נקודת המוצא היא ההנחה כי הרשות פעלה כדין; אמנם, אין מדובר בחזקה שאינה ניתנת לסתירה, ברם הנטל לסתור חזקה זו מוטל על הנתבעים (עע"מ 4072-11, עיריית בת-ים נ' ירדנה לוי [06.11.12]).

כאמור, משנקבע חיובו האישי של הנתבע מכח סע' 8(ג) לחוק ההסדרים, אין במסקנה זו כדי לשנות מהתוצאה אליה הגעתי.

סיכומו של דבר - משלא נסתרה החזקה בדבר המנהל התקין, יש לראות בתובעת כמי שעמדה בנטל להוכיח את גובה החוב בגין התקופה הרלוונטית.

כמו כן, יש לחייב את הנתבע באופן אישי בתשלום חוב זה מכח הוראות סע' 8(ג) לחוק ההסדרים, וזאת לאחר שנמצא כי הנתבע עושה שימוש ברווחי הנתבעת לצרכיו האישיים, עד כי רוקן את משאביה הפיננסיים והותירה ללא יכולת לפרוע את חובה זה. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 35,654 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם - 1980, מיום הגשת התביעה, הוצאות משפט בסך של 1,671 ₪, שכר החוקר שהתייצב לדיון בסך של 1,170 ₪ ושכר עו"ד בסך של 5,993 ₪; הסכומים כולם ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו בהפרשי ריבית והצמדה כחוק.

אביעד גולדנברג נתבע 3 ע"י ב"כ עו"ד י ברמי ו/או ר דרעי פסק דין (נתבע 3) לפניי תביעה על סך 163,449 נכון ליום 16.7.2017 שהגישה עריית תל אביב -יפו (להלן: "הערייה" או "התובעת") לחיובו האישי של בעל שליטה בחברת ויה מרגוטה בע"מ (להלן:" החברה") בתשלום חוב ארנונה של החברה והוצאות אכיפה, בהתאם לסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב) התשנ"ג-1992 (להלן: "חוק ההסדרים") ובטענה להרמת מסך ההיתאגדות.

עמדתי היא כי משהוכח שמדובר בנכס שאינו למגורים, בחוב חלוט ובחברה פרטית שהפסיקה פעילותה, קמה חזקה כי נכסי החברה הועברו לבעל השליטה ללא תמורה, ועל הנתבע הנטל לסתור חזקה זו ולהוכיח כי לא היו לחברה נכסים בעת הפסקת פעילותה או כי נכסים אלו לא הגיעו לידיו (לגישה דומה ראו למשל עמ"נ (חי') 45950-03-13 עבוד נ' וועדת ערר לעינייני ארנונה [פורסם בנבו] (21.1.2014); ע"א (מרכז) 57979-10-17 רוזנברג נ' עירית ראשון לציון [פורסם בנבו] (9.4.2018); רע"א (י-ם)29659-12-17 יגמור נ' מסיס נ' עירית ירושלים [פורסם בנבו] (23.4.2018); ע"א 52287-06-18 המשביר 365 החזקות בע"מ נ' עריית כרמיאל [פורסם בנבו] (15.5.2019); ע"א 9899-05-20 (י-ם) לימור הרי נ' עירית ירושלים [פורסם בנבו] (6.8.2020) (להלן:" עניין לימור הרי")).

...

אינני מקבלת את הטענה.

מכל האמור אינני מקבלת את טענת הנתבע להתרשלות התובעת בהליכי הגבייה.

סוף דבר מכל האמור, הנתבע ישלם לתובעת את הסכום הנומינלי של חוב הארנונה של החברה נשוא התביעה החל מיום 1.11.2010 ועד ליום 2.12.2011 - בסך 108,390 ₪ על פי עדותה של הגב' אורן - בתוספת הפרשי ריבית והצמדה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"מ-1980 עד למועד הגשת התביעה (7.9.2017).

בהתאם לספרי הערייה, לא שילמה החברה ארנונה כללית בגין שנת 2019 כולה, וחובה נכון למועד הגשת התביעה עומד על סך 136,474 ₪, על כן הוגשה תביעה זו. התביעה הוגשה הן כנגד החברה, והן כנגד בעלי מניותיה, אהרוני ובראל, שכן לטענת הערייה חלה בנסיבות העניין חזקת "הברחת נכסים", ומתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 8(ג) לחוק הסדרים במשק המדינה (תקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג-1992 ("חוק ההסדרים"), ולפיכך רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה החל על חברה, גם מבעלי השליטה בה. בין בעלי המניות, אהרוני ובראל, סיכסוך משפטי מר הנמשך מספר שנים, ונדון בין היתר בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בתביעה שהגיש בראל נגד אהרוני להסרת קפוח ולמתן חשבונות, מכוח הוראות סעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (ת"א 64708-12-16 בראל נ' אהרוני) פסק הדין בהליך זה ניתן ביום 5.5.2020 – והוא יכונה להלן לשם הנוחות "פסק הדין המחוזי". בפסק הדין קיבל בית המשפט את טענת בראל לפיה קופחו זכויותיו כבעל מניות בחברה על ידי אהרוני, ולפיכך ניתן צו למתן חשבונות, במסגרתו חויב אהרוני למסור לבראל את כל החשבונות המתייחסים לניהול פעילות המחסן, מאז שנת 2014 ואילך.

עוד נקבע, כי לצורך סתירת החזקה, אין די בהתייחסות כוללנית לנכסי החברה, אלא על בעל השליטה המבקש לסתור את החזקה, לשכנע בעדויות ובמסמכים שמצבת הנכסים של החברה במועד הפסקת פעילותה שימשה כולה לצורך פרעון חובות החברה לנושיה (ע"א (מחוזי ת"א) 2139/08 דלעיל, כמו כן ראו ת"א (שלום ראשל"צ) 53952-11-14 עירית ראשון לציון נ' יהודה יצחק רוזנברג (2017)).

...

אהרוני ובראל מצדם הגישו כתבי הגנה, ולטענת כל אחד מהם דין התביעה כנגדו להידחות.

במסקנת הדברים קבע בית המשפט כך: "הראיות בתיק זה מלמדות, באופן מובהק, על קיומו של מבוי סתום, חוסר אמון, והעדר כל התכנות ממשית לשינוי במצב זה. כל זאת, בחברה שהיא מעין שותפות. באותו מבוי סתום היה כדי לאיין את אפשרות החברה להוסיף ולהתנהל מול צדדים שלישיים, כמו גם לקיים פעילות עסקית תקינה. עוד נחה דעתי כי נמצאו כשלים מהותיים בדרך התנהלותו של אהרוני בחברה, לרבות ובמיוחד אי שיתופו של מר בראל במידע באשר לכספי החברה והשימוש בכספים אלו. בכל אלו היה כדי ללמד על קיפוח זכויותיו של מר בראל בחברה" (עמ' 38 לפסק הדין).

סוף דבר בדין נהגה העירייה בכך, שבהעדר הודעת חדילה מטעם הנתבעים עד לראשית שנת 2020, ייחסה לחברה את מלוא חוב הארנונה לכל שנת 2019.

אין מנוס אפוא מקביעה לפיה אחריות השניים – ביחד ולחוד.

תביעה מטעם עריית ראשון לציון ("הערייה") כנגד הנתבעת 1 ("החברה") וכנגד בעל השליטה בה ("תומר"), בגין חובות ארנונה לשנים 2017 עד 2020.

] חיונית להוכחת חבותו של הנתבע על-פי המסמך, והיא בגדר "עמוד התווך של התובענה". משעה שלא הוכח כי החברה חתמה על הסכם השכירות, או כי החזיקה בפועל בדירה, הרי שהבסיס לחיובה בתשלומי הארנונה אינו יכול לעמוד.

...

בעוד נטל הבאת הראיות עשוי לנדוד במהלך המשפט בין הצדדים בהתאם למאזן הראייתי, הרי שנטל השכנוע נותר בדרך כלל על כתפי התובע, ובסופו של ההליך, ככל שלא עמד התובע בנטל זה דין התביעה להידחות (ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (2006)).

גם מן הטעם הזה, סבורני כי אי זימונו של אריאל לעדות עומד לחובתה של העירייה, ולא לחובת החברה.

משלא הוכח יסוד זה – דין התביעה להידחות.