תביעת עיריית ירושלים נגד עמותת בית"ר בגין חוב ארנונה

עקרי העובדות התובעת, עריית ירושלים, תובעת את הנתבעת, עמותת "ברית יוסף טרומפלדור" שעיקר פעילותה הוא הפעלת תנועת נוער (להלן: "בית"ר"), בגין חוב ארנונה לנכס.

במכתב ישנה הודאה בעצם קיומו של חוב כלפי התובעת ובחובתה של הנתבעת לשלם חוב זה. במכתב לא נזכרה ולו ברמז טענה כלשהיא נגד עצם החוב או נגד זכותה של התובעת לקבל מהנתבעת חוב זה. אדרבא, מלשון המכתב ברור כי הנתבעת לא חלקה על עצם החיוב אך ביקשה מהעירייה שתבוא לקראתה בפריסת תשלומים "הגיונית", כלשון המכתב, "על מנת שנוכל לשלם את החוב". כלומר, יש כאן הודאה בעצם קיומו של החוב וכן בחובת הנתבעת לשלם אותו, תוך בקשה להקלה בתנאי התשלום.

...

סיכומו של דבר: בענייננו התקיים החריג הקבוע בסעיף 9 לחוק ההתיישנות לאחר שהנתבעת הודתה בחוב הארנונה ולא טענה להתיישנותו.

על כן טענת ההתיישנות של הנתבעת נדחית.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 198,019.14 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בנוסף תישא הנתבעת בהוצאות התובעת בסך 3,500 ₪ ובשכר טרחת בא כוחה בסך 17,000 ₪ כולל מע"מ. ניתן היום, כ"ט סיוון תשע"ו, 05 יולי 2016, בהעדר הצדדים.

כפי שנקבע בפסיקה: "...משניתן צו לפירוק, מחוייבים נושי החברה לפעול למימוש זכויותיהם ולנקוט בצעדים הנדרשים לשם כך במסגרת הזמנים הקבועה בדין. בנקודת זמן זו עומדת בפני הנושים הברירה להגיש תביעת חוב בפני המפרק, זהו הכלל". (פסקה 13 להחלטת כב' השופט סולברג ברע"א 7033/20 עמותת תושבים למען מבוא בית"ר נ' אור מבואות ירושלים בע"מ (11.11.2020).

נוכח קביעתי כי חוב הארנונה של החברה לעירייה בטל ואינו קיים עוד, אין בנמצא כל עילה המצדיקה את סרובה להנפיק את האישור הנידרש ועליה לעשות כן. הגם שקבעתי כי מקומה של טענת ההתיישנות להידון במסגרת בירור תביעת החוב על ידי בעל התפקיד, מצאתי להתייחס גם לטענת זו שהועלתה על ידי כונס הנכסים.

זאת, לאחר שכבר נקבע קודם לכן על ידי בית המשפט העליון בהילכת רע"א 187/05 נסייר נ' עריית נצרת עילית, פ''ד סד(1) 215 (2010) (להלן: "הילכת נסייר"), כי יש להחיל את דיני ההתיישנות הרגילים על הליכי גבייה מנהליים אקטיביים, באופן שנישום שהרשות מפעילה כלפיו הליך גבייה מנהליים, יהיה רשאי להיתגונן בטענה שהחוב התיישן על דרך של הגשת עתירה מינהלית נגד הרשות.

וראו בעיניין זה גם את דברי כב' הנשיאה דאז נאור בעיניין קורן, שם בפיסקה 14: "בהנתן שענייננו בפעולותיהן של רשויות מינהליות, גם בהעדר כפיפות לדיני ההתיישנות חל משטר השהוי, שעומד על רגליים עצמאיות בכל הליך מנהלי. לאמור: נישום רשאי לטעון כי אסור לה לרשות לגבות את החוב משום שהשתהתה במשך תקופה ארוכה מלעשות כן (עניין סלומון, פסקה 41)". לא למותר להוסיף ולהדגיש, כי בעלי הדירות מוחזקים בעניינינו כ"בני ערובה" בידי הערייה והם מתבקשים למעשה לפרוע חוב שלא הם אחראים להיווצרותו, לאחר שהעירייה לא פעלה לגבייתו משך שנים רבות ואף לא הגישה תביעת חוב בעניינינו לאחר שניתן צו פירוק לחברה.

...

משכך, ולאחר ששקלתי, אני מקבלת את בקשת כונס הנכסים.

סיכום: מן המקובץ לעיל, אני מקבלת את בקשת כונס הנכסים (בקשה מספר 10).

אני מורה לעירייה להנפיק לידי כונס הנכסים את האישור הנדרש לצורך רישום הזכויות ע"ש החברה והשלמת רישום הבית המשותף, תוך 30 ימים.

העותרת רכשה ביום 1.6.2000 את הזכויות בקבוצה מאגודת ספורט בית"ר ירושלים, שהיא עמותה רשומה, על-פי חוזה שנחתם ביניהן.

המשיבה, עריית ירושלים, השתמשה בסמכותה לפי סעיף 319 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן-פקודת העיריות) והודיעה להתאחדות לכדורגל (המחזיקה) כי הכספים שבידי המחזיקה והמגיעים ל"מגרש ביתר ירושלים" (מספר הזיהוי של העותרת 512953076) יעוקלו לטובת הערייה בגין החוב האמור.

זאת, כיוון שלעותרת עצמה אין כל חוב לעירייה, ומשום שהיא אישיות משפטית נפרדת לחלוטין מאגודת הספורט בית"ר ירושלים, שהיא מקור החוב.

הערייה טוענת כי בית-משפט זה אינו מוסמך לידון בעיניין משום שגבייתו של חוב בגין אספקת מים איננה נכללת בגדר "ענייני ארנונה". העובדה שהליכי גביית חובות המים הושוו להליכי גביית חובות הארנונה, אינה הופכת את הדיון בחוב המים בבית-המשפט לדיון בחוב ארנונה, ומשום כך בית-המשפט המוסמך לידון בעיניין ולהכריע בסוגיית החבות לתשלום החוב מצדה של העותרת, הוא בית-המשפט הדן בתובענות אזרחיות.

מכאן, שאף אם העניין היה בא לפני בית-המשפט הגבוה לצדק, ספק אם היה רואה לנכון לידון בו, בטרם מיצתה העותרת את הסעד שהעניק לה המחוקק בקובעו דרך של הגשת תובענה נגד הערייה.

...

הכוונה הייתה לייעל מבחינה טכנית את גביית חוב המים-הא ותו לא. אמנם, בית-המשפט אינו כבול לדברי ההסבר של הצעת החוק בניסיונו להיתחקות אחר כוונת המחוקק, ואולם, כאמור, העובדה שאין בהשוואת הליכי הגבייה של חוב בגין אספקת מים לחוב בגין שירותי ארנונה בבחינת ייחוסו של חוב בגין אספקת מים לעינייני ארנונה-נלמדת לא רק מדברי ההסבר, אלא מההוראה החוקית עצמה, ודברי ההסבר רק באים לחזק מסקנה זו. משום כך חוב בגין אספקת מים, לרבות אופן גבייתו בצו עיקול מינהלי, אינו נכלל בגדר "עניני ארנונה לפי כל דין", כקבוע בתוספת.

אשר-על-כן דעתי היא כי אין לבית-משפט זה סמכות לדון בעתירה, ולפיכך אני מורה על העברת הדיון לבית-משפט השלום בירושלים, בהתאם להוראות סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב].

בנסיבות העניין תשלם העותרת למשיבה 1 הוצאות ושכר טירחת עורך-דין בגין ההליך בפני בית-משפט זה בסכום של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין ובתוספת הפרישי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.