תביעת עיריית ירושלים נגד עמותה לתשלום חוב ארנונה

בפני תביעה כספית על סך 202,607.66 ₪ שהגישה עריית ירושלים (להלן: "התובעת") כנגד העמותה "ועד הכללי כנסת ישראל רבי מאיר בעל הנס" ע"ר 580050508 (להלן: "הנתבעת") בדרישה לתשלום חוב ארנונה, בגין שני נכסים המצויים ברחוב הרב קוק 9 בירושלים- נכס מס' 300500210000179 ונכס מס' 300500210000187.

...

לנוכח האמור לעיל סבורני כי הנכסים היו מצויים בחזקת הנתבעת במועד החוב הנטען.

הואיל וכך הנתבעת תשלם את חוב הארנונה המתייחסים לגבי שני הנכסים מיום 20.4.02 ואילך.

סוף דבר בשל ההתיישנות, אני מורה לתובעת להגיש לבית המשפט את סכומי החובות מיום 20.4.02 בשני הנכסים, תוך ציון החוב לפי כל נכס.

רקע כללי להגשת התביעה שבנידון קדמו הליכים בין הנתבעת 1, עריית ירושלים (להלן: "הערייה"), לבין אחרים, בהם גם הנתבעים 2 ו-4 (להלן: "הצדדים השלישיים"), לתשלום חובות ארנונה בסך של כ-7.6 מילון ₪.

בתביעה שהגישה הערייה כנגד אותם צדדים שלישיים בבית המשפט המחוזי בירושלים, טענה הערייה כי הצדדים השלישיים הפעילו מכוני כושר ברחבי ירושלים לאורך שנים תחת שמות מסחריים שונים ובמשך תקופה ארוכה הצליחו להיתחמק בדרך מירמה מתשלומי ארנונה לעירייה, בין היתר על ידי הקמת חברות חדשות שנכנסו לנעלי החברות החייבות.

לטענת הערייה, חדרי הכושר שבנידון היו שייכים, עד לשנת 2009, לעמותה בשם "המרכז לקידום ופיתוח בריאות וספורט במרכז ירושלים". נכסי העמותה הועברו בנגוד לדין לחברת ג'ירף ניהול פרוייקטים בע"מ ובהמשך לנתבעת 4, "בריאות חזוק וכושר בע"מ". התובעות, כך נטען, רכשו את חדרי הכושר מחברת בת של הנתבעת 4, ולטענת הערייה נסיבות העסקה, בהן תנאיה והתמורה ששולמה, מלמדות על כך שמדובר בתרמית.

...

ואולם, גם בהנחה שהוטל עיקול על הזכויות או המיטלטלין בחדרי הכושר, דינה של הטענה להידחות לגופה, כפי שאבהיר להלן.

עובדה זו, שכהן לא הכחיש אותה והשיב לכל השאלות שנשאל בקשר אליה, אינה גוררת מאליה מסקנה לפיה היתה כאן התנהלות בחוסר תום לב או שותפות לתרמית כפי שטענה בתחילה העירייה.

סוף דבר נוכח כל האמור, התביעה מתקבלת.

הרקע להליך וטענות הצדדים לפניי תביעת עריית ירושלים לתשלום חוב ארנונה בגין נכס הרשום בספרי הערייה כנכס מס' 30615-261-000-0062 (להלן: הנכס).

בראש ובראשונה, כפי שהובהר בדיון ההוכחות, הנתבע פנה לעירייה בשנת 2013 בבקשה לשינוי מחזיקים בנכס לאחר שהשכיר אותו לעמותה הולנדית.

בנוסף יישא הנתבע בתשלום הוצאות ושכר טירחת עו"ד בסך כולל של 15,000 ש"ח. הואיל וכתב התביעה לא הומצא לנתבע 1, ולא הוגשה בקשה מתאימה בעיניינו, אני מורה על מחיקת התביעה כנגדו.

...

הימנעות הנתבע מעשות כן מובילה למסקנה לפיה הצגת ראיות כאמור הייתה פוגעת בטענותיו.

סוף דבר, התביעה מתקבלת בחלקה במובן זה שהנתבע יחויב בתשלום חוב הארנונה מיום 1.1.2010 ועד ליום 31.12.2013 בתוספת הפרשי ריבית והצמדה לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980.

בנוסף יישא הנתבע בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 15,000 ש"ח. הואיל וכתב התביעה לא הומצא לנתבע 1, ולא הוגשה בקשה מתאימה בעניינו, אני מורה על מחיקת התביעה כנגדו.

תמצית ההליכים בין הצדדים ההליך דנן בין התובעת, עירית ירושלים ובין הנתבעת, שהיא עמותה רשומה, הוא רק הליך אחד מבין מספר הליכים שהתנהלו ומתנהלים בין הצדדים, לרבות ביחס לנכסים מושא תביעה זו. גם ההליך דנן עבר תהפוכות לרוב.

תחילתו בתביעה בסדר דין מקוצר לתשלום חוב של 105,674 ₪ בגין שני נכסים שהוחזקו על ידי העמותה ברח' בן סירא 5 בירושלים וסופו בתביעה מתוקנת בגין יתרת חוב בסך של 10,634.9 ₪ בגין נכס אחד מהם בלבד.

בהקשר זה טוענת התובעת, כי הוראות סעיף 3(א)(2) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976 קובעות מסלול ייחודי לתקיפת חיובי הארנונה וכי נישום המבקש לטעון נגד יסודות השומה בחיוב הארנונה שהוטל עליו חייב ללכת בדרך שמתווה החוק, שהיא הגשת השגה למנהל הארנונה, הגשת ערר לועדת הערר לעינייני ארנונה וערעור מנהלי לבית המשפט לעניינים מנהליים.

אכן, בסעיף 12 לכתב התביעה המתוקן נכתב, כי בפגישה עם מנהל הארנונה "סוכם כי הנתבעת תשלם 1/3 מסכום התביעה כפי שהתחייבה בפני בית המשפט הנכבד, כסכום שאינו שנוי במחלוקת, בסך 32,683 ₪ על חשבון החוב עד לבירור ההשגה שתגיש הנתבעת". בסעיף 15 לכתב התביעה המתוקן נכתב: "לאור תשובת מנהל הארנונה, תוקנו חשבונות הארנונה של הנתבעת בהתאם לסיווג החדש כך שהחוב בגין נכס 23 לתקופת התביעה (שנים 2015-2016) שולם במסגרת התשלום ששילמה הנתבעת בסך 32,683 ₪". לכתב התביעה המתוקן צורפו "חשבונות גיול" מעודכנים ביחס ל-2 הנכסים.

...

בתווך, ניתן פסק דין בהעדר בקשת רשות להתגונן, שבוטל בסופו של דבר לאחר שהוגשה בקשה לביטולו והוסכם על מתווה במסגרתו ניתנה גם רשות להתגונן.

כאשר הוסכם כי הנתבעת תשלם שליש מהחוב הנטען בתביעה זו כסכום שאינו שנוי במחלוקת כתנאי לבירור השגתה, משמעו כפשוטו, שליש מהחוב המיוחס לנכסים אלה לתקופה הנדונה (הנתבעת בתביעה זו).

אלא שבנסיבות התביעה דנן, היה מקום שהתובעת תבהיר במדויק, מה עלה בגורלו של הסכום ששולם על ידי הנתבעת וכיצד הוא הפחית, במדויק, את סכום החוב (מבלי לייחס חלק ממנו לתקופות שאינן מושא תביעה זו. התובעת לא פירטה את הנתונים ההכרחיים המצוינים לעיל, כדי לבסס את החוב שנותר לתשלום על ידי הנתבעת בגין התקופה מושא תביעה זו, משכך, לא הוכיחה את תביעתה לקיומה של יתרת חוב כנטען על ידה ומכאן שדין התביעה להידחות.

סיכומם של דברים נוכח המפורט לעיל דין התביעה להדחות.

בפני תביעה לתשלום חוב ארנונה בסכום של 108,364.20 ₪ בגין קוטג' בן שלוש קומות שברחוב רמת מוצא 17 בירושלים ( להלן: הנכס) עבור התקופה שמיום 1.1.10 ועד ליום 31.12.14.

בעדותו הוסיף מר סלמן כי משנת 2007 ועד למועד ההשכרה לגב' שרי כהן היה הנכס מושכר לעמותת סאטינקארי ( להלן: העמותה) ואיש הקשר היה הארי רט והארנונה היתה על שמם, כאשר לטענתו בשנת 2010 הערייה החליטה על דעת עצמה לבטל את רישום העמותה כמחזיקה, והחזירה את רישום הנכס על שם הנתבעת.

לא ברור לי כיצד הנתבעת גילתה פיתאום ששרי כהן לא הודיעה לעירייה ואין כל עדות בעיניין זה. מר סלמן לא הציג כל ראיה להליכים שננקטו כנגד שרי כהן, ובהסכמת הצדדים עיינתי בתיק תביעת הפינוי וציינתי בפרוטוקול הדיון כי תביעת הפינוי הוגשה כבר בחודש ספטמבר 2013 ונמחקה מחוסר מעש בחודש אפריל 2014, דבר שעולה בקנה אחד עם גירסתו בדבר הצורך בהגשת תביעת פינוי ומועד פינוי הנכס.

...

אני דוחה את גירסת הנתבעת כי שלחה הודעה לעירייה על שינוי מחזיקים וקובעת כי לא הוכח שמסמך זה נשלח בפקס או הגיע, וכפי שציינתי אף מספר הנכס הרשום במסמך הוא שגוי.

עוד אני קובעת כי העירייה פעלה כמיטב יכולתה כדי לברר מי מחזיק בנכס כאשר החוב גדל, ואז שינתה את המחזיקים למי שהיו השוכרים במועד החקירה ולנתבעת בהיות הבעלים הרשום.

על כן אני דוחה את גרסת הנתבעת כי הודיעה במועד על שינוי המחזיקים, קובעת כי היא לא הוכיחה שהודיעה דבר, ושהעירייה פעלה כדין כאשר לאחר חקירה חייבה את הנתבעת בחוב הארנונה.